("להסתדר עם זה? היא פשוט מתה על זה!") לחשה פינה נבזית במוחי. אחת מידיה מצאה את דרכה אל בין ירכיה, משחקת בחריץ מתוך שינה. עטפתי את אשתי הצעירה בכיסוי המיטה ולקחתי אותה במורד המדרגות למכונית..."
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!
הא הא הא, הפתעתי אתכן, נכון? נעלם לחודשים, ואז חוזר אחרי שבוע – אבל, חתולות, אין לדעת את מה שאין לדעת, ופתאום היה לי זמן באיזה בית קפה, מביט למעמקי מחשופה של המלצרית הצנומה להפתיע – וגם, ראו זה פלא, דשנה להפתיע - ותרגמתי את הסיפור הקטן והמשעשע הזה. מה שלומכן בכלל? מעכסות כרגיל? מחייכות חיוכים רחבים לראויים לכך, ומסמיקות מול תנורים לוהבים? יפה לכן.
(ועצה קטנה – אם את נוטה להשתכר-עד-אבדן-חושים-משתי-כוסות-יין, תלבשי תחתונים! תמיד! ותנעלי את הפאקינג דלת!)
(ובכלל, ילדות טובות לובשות תחתונים, כידוע)
(אם החוטיני הזה שלכן נחשב תחתונים, בכלל)
"היה שווה לחכות לי?"
פניתי אליה, ממלמל, קריאת התפעלות. היא היתה מופת של אלגנטיות קרירה, דקיקה בשמלתה השחורה והצמודה. בלי גרביונים - עורה היה בגוון הזית, ולא היה לה כל צורך בהם.
כשסייעתי לה ללבוש את מעילה, הבנתי שהשמלה היתה כל מה שלבשה; היא היתה דקה כל כך שהייתי רואה אם היו מתחתיה חזיה או תחתונים.
בלעתי. "את בטוחה שאת רוצה ללכת למסיבה? אני יכול להתקשר לרוב ולהתנצל, ונוכל להשאר לו כאן..."
היא קטעה אותי, צוחקת. "ארצה! קודם מסיבה ציבורית, אחר כך מסיבה פרטית." עשיתי נסיון מעושה לאחוז בה. היא ריקדה בקלילות מחוץ להישג ידי, וצחקה שוב.
* *
הצעתי לה את זרועי כשהלכנו אל הבית. למרות שהיה עדיין מוקדם, החניות הקרובות היו תפוסות. צחוק נשמע מהמרפסת האחורית.
"תזכור, אל תתן לי לשתות יותר מדי." הבעתה היתה רצינית למחצה.
לשלי אין כמעט שום יכולת לספוג אלכוהול - כוס יין אחת מסחררת את ראשה; וגם עושה אותה מאוד, מאוד חרמנית. יותר משתי כוסיות, בכל אופן, והיא הופכת רדומה. מאוד רדומה.
צחקתי אליה. "אחת או שתיים, לא יותר. יש לי תוכניות בשבילך, מותק." היא עשתה לי פרצוף כשהעליתי על פני את הבעתי התאוותנית ביותר.
אני אשים עליה עין, בכל אופן. לא שהיא צריכה את זה - היא למדה בדרך הקשה עד כמה קיבולת השתיה שלה קטנה.
* *
גבר צעיר, אחד מהסטודנטים שרוב שכר לעזור במסיבה, הכניס אותנו פנימה. אחרי קפיצה קטנה לקומה השניה, להניח את מעילינו באחד מחדרי השינה הפנויים, השתחלנו דרך ההמון בסלון כדי להגיע להמולה הרבה אף יותר במרפסת. היו שם בטח כבר חמישים איש.
רוב נופף לנו בברכה בלי להפסיק את שיחתו; נופפנו חזרה, והמכנו. רוב האורחים היו אנשים שלא הכרתי.
"את רוצה לרקוד?"
שלי נענעה בראשה לשלילה. "אולי אחר כך. אני רוצה קודם להסתובב קצת ולפגוש אנשים."
עם כוסות היין בידינו, זה בדיוק מה שעשינו. לפני שחלף זמן רב לקחה אותה ממני חברה שלה, ותעיתי בשטח עד שהגעתי לחבורה שהקשיבה ללהקה. כשהבטתי אחורה ראיתי שכמה גברים הצטרפו לשתי הנשים.
איכשהו מצאתי את עצמי נגרר לויכוח פוליטי לוהט מהסוג שנגמר בדרך כלל באיזושהי וריאציה על "אני מתאר לי שכולם מושחתים!". אבל לא נשארתי עד הסוף - ממש כשזה התחיל להיות קולני, שלי הופיעה שוב ומשכה אותי לרחבת הריקודים.
למרות שנראה שהיא נהנית, היא לא רקדה בריסון העצמי הזהיר הרגיל שלה. קלטתי כמה היא סמוקה, ואת הסגנון הבוטה, הכמעט טורפני, בו התנועעה, וכיווצתי את גבותי.
"שלי, כמה יין שתית?"
היא צחקקה לנוכח הבעתי המודאגת. "אני יודעת, אני יודעת. שתיתי מספיק. אל תדאג, מתוק - שתיתי רק שתי כוסות, ואני עוברת לפונצ' מעכשיו. גם לך כדאי לעבור - תצטרך את כל הכוח שלך אחר כך."
למרות שניסתה כמיטב יכולתה, פניה של שלי לא ממש בנויים להבעות תשוקה מגונות. למרות שהרגש שהביעה גרם לי עונג רב, כל כוח הרצון שלי נדרש כדי להתאפק מלצחוק.
במקום זה, הובלתי אותה אל המזנון. היא לא היתה רעבה, אבל לקחה כוס גבוהה של פונצ' תפוזים בגוון חלבי [בארה"ב פונצ', המוגש גם במסיבות תיכון וכדומה, הוא בדרך כלל לא אלכוהולי].
היא טעמה, ואז לגמה לגימה גדולה.
"זה פשוט מצויין!"
צחקתי למראה הבעתה המופתעת-לטובה, ולקחתי לעצמי כוס. נאלצתי להסכים איתה - זה היה טעים: שמנתי, עם טעם תפוזי מתון, ומעט מבעבע. שתיתי לאיטי, וצחקתי שוב כשראיתי שהיא סיימה כוס אחת ומבקשת עוד.
"מוכנה לחזור הביתה, שלי?"
"תן לי לשבת קצת ולהקשיב למוזיקה. ואתה יכול לקחת קצת מהאוכל שראיתי אותך מזיל ריר עליו קודם."
לקחתי אותה לכסא הקרוב ביותר לפני שחזרתי למזנון. היא נתנה לי את הכוס הריקה שלה.
"מה היה בפונצ'? אשתי ממש אהבה אותו."
הברמן משך בכתפיו. "שום דבר מיוחד - קופסת סורבה תפוזים, בקבוק גדול של גינג'ר אייל, שני בקבוקים של יין מבעבע זול."
פתאום איבדתי כל עניין במזנון. אפילו בדילול הזה, שלי בטח שתתה לפחות שלוש כוסות יין מלאות נוספות. אם לא אגיע אליה מהר אצטרך לשאת אותה.
אפילו בזמן הקצר בו נעדרתי, זה התחיל להשפיע עליה. היא התנודדה באופן נראה לעין כשנעמדה, ונתלתה נואשות על זרועי כשהובלתי אותה אל הבית.
"אני צריכה לשכב קצת. אני מצטערת, מותק. לא התכוונתי לעשות כזאת טיפשה מעצמי." קולה היה שקט והיא בלעה מילים.
"ששש, מותק. זו לא אשמתך. את יכולה להשאר ערה מספיק זמן כדי שאקח אותך הביתה?"
"אני אנסה." היא נשמעה מסופקת.
לרוב בטח היה חוש שישי - הוא פגש אותנו לפני שעברנו את חצי המרחק לבית ולקח את זרועה השניה.
"מה קרה?"
"הפונצ' שלך - היא לא ידעה שיש בו אלכוהול. אני צריך לקחת אותה לאיפשהו שתוכל לשכב קצת."
הוא נראה מהורהר לרגע. "אם נוכל להעלות אותה במדרגות, חדר השינה הנוסף ליד חדר המעילים ריק. אם היא לא תרגיש יותר טוב אחר כך, אתם יכולים להשאר לישון פה."
למרות דאגותינו, שלי נשארה ערה די זמן להגיע לחדר השינה. במבט מודאג אחרון רוב ירד חזרה למטה.
"את תהיי בסדר, מותק?"
היא הצליחה לחייך חיוך מנומנם. "אני אהיה בסדר אחרי שאנמנם קצת, מותק. תן לי שעה או שתיים ואני ארגיש טוב יותר. פשוט תכבה את האור ותן לי לישון עד אז." היא בעטה ממנה את הנעליים ונכנסה למיטה.
כשבדקתי עשר דקות מאוחר יותר, היא ישנה שינה עמוקה, ואפילו לא זזה כשמשכתי את שמלתה למטה לגובה מהוגן יותר; היא התרוממה דיה לאשר את הנחתי שאין לה תחתונים. נישקתי אותה בעדינות וירדתי למטה להנות מהחגיגה. ברור שאנחנו לא הולכים לשום מקום בזמן הקרוב.
* *
למרות שניסיתי, דעתי היתה מוסחת מכדי שאהנה מהמסיבה. במקום לתעות בלי מטרה, הפעלתי את הבאר שבתוך הבית; ככה לא היה לי זמן לדאוג. במשך השעתיים הבאות, הקהל יצא ברובו החוצה, עד שרק קבוצה קטנה נשארה, כולם גברים, מחלקים את תשומת ליבם בין הבאר לבין הטלוויזיה בפינה הרחוקה.
כשהדרישה לשירותי הבאר דעכה, היה לי זמן לשים לב למשהו קצת מוזר; גברים עלו למעלה, נשארו שם זמן מה, ואז חזרו. משכתי בכתפי; בטח מחפשים שירותים פנויים, חשבתי. נראה קצת רחוק ללכת בכל אופן.
בסופו של דבר אחד מהסטודנטים החליף אותי. הלכתי לבדוק מה עם שלי. בתחתית המדרגות, הדורמן נופף לי. עצרתי.
"איך אשתך?"
"אני בדיוק עולה לבדוק מה איתה."
"אם היא מרגישה יותר טוב, אולי כדאי שתיקח אותה הביתה. כמה מהבחורים פה נהיו קצת פרועים. שמעתי מישהו אומר שעושים תור על איזו אשה באחד מחדרי השינה. אם תישאר, תצטרך לשמוע אותם צועקים כל הלילה. או את רוב מנסה להשתיק אותם."
זה הסביר את התנועה שראיתי. אבל הוא צדק; יהיה לה יותר טוב בבית. התחלתי לעלות במדרגות.
בראש המדרגות הנעתי בראשי באי נוחות; איפשהו, אשה גנחה. עברתי את חדר המעילים ופניתי במסדרון.
ראיתי שהאור בחדר של שלי דולק, והדלת פתוחה. אבל עמדתי בפתח לפני שהבנתי שהגניחות מגיעות מהחדר שלה.
אחרי רגע ארוך-כנצח של הלם מבולבל, מיהרתי קדימה. לא היה לי זמן - או את הצלילות המחשבתית - לגבש תוכנית ממשית; פעלתי ברמת הרפלקס. וזה היה רפלקס טהור שבלם אותי לכדי עצירה מבועתת על סף הדלת.
מהמקום בו עמדתי, יכולתי לראות רק את הגב של הגבר שהיה עליה, מכנסיו מגולגלות סביב הקרסול. מה שגרם לי לקפוא, עם זאת, היה המראה של כפות רגליה היחפות של שלי נעולות בתנוחה האהובה עליה ביותר מאחורי ברכיו, מושכות אותו פנימה לתוכה. פניה היו מעוותים בהבעה המוכרת כל כך של ממש-לפני-אורגזמה; שניות אחר כך עקביה ננעלו וגניחותיה התחלפו ביבבה המשתנקת שסימנה תמיד את הגמירות שלה. לפני שסיימה גמר גם הוא, גונח בטון עמוק בהרבה.
כמעט מייד הוא קם ומשך עליו את המכנסיים. הוא לא הופתע כלל כשראה אותי בפתח; ככל הנראה הניח שאני הבא בתור. במנוד ראש ידידותי עבר על פני ויצא החוצה לפני שיכולתי לגרום לשרירי הקפואים להגיב.
שלי שכבה עירומה על המיטה, שמלתה מגולגלת לצרור לצד הכרית. פניה היו רגועות שוב; עיניה עצומות, היא נראתה לפחות ישנה למחצה. החזה שלה היה עדיין סמוק מעט, באודם פוסט אורגזמי, והפטמות הכהות שלה היו קשות. התנשפתי בקול רועד והתקרבתי אליה, סוגר את הדלת מאחורי.
שלא במפתיע, כל החדר הריח מסקס. כשהתקרבתי יכולתי לראות פס לבן של זרע מטפטף משפתי הכוס הנפוחות שלה. אפילו עכשיו, לא נראה שהיא שמה לב לנוכחותי.
"שלי!"
שום תגובה.
"שלי!!"
כשנענעתי אותה, עיניה נותרו עצומות, למרות שהיא מילמלה משהו שיכול היה להיות שמי.
התחלתי לרעוד בזעם כשעמדתי ליד המיטה. יכולתי לראות את הכל, מתנגן כמו סרט בתוך ראשי: הגבר הראשון כושל פנימה ומוצא את שלי ישנה, שמלתה שוב מורמת מעל ירכיה.
מבוכתו הופכת לריגוש.
אם היא מגורה, שלי יכולה להגיב, אפילו לגמור, בלי להתעורר לגמרי. אני בטוח שהוא ממש נהנה לרכב עליה.
ובגלל שהיא היתה כל כך להוטה וחרמנית, הוא בטח לא הצליח להתאפק מלהתפאר באוזני חבר או שניים. כמובן, הם היו צריכים לבדוק את זה בעצמם. ולהתפאר בתורם.
ניסיתי לזכור כמה גברים ראיתי עולים במדרגות. חמישה? יותר? לא יכולתי להיות בטוח; חלק עלו למעלה יותר מפעם אחת. שישה גברים, לכל הפחות, לקחו את גופה - אנסו אותה.
הסתכלתי למטה על גופה העירום. אפילו עכשיו היא היתה כל כך יפה שזה כאב. רגליה היו מתוחות ופשוקות מעט, ממסגרות את הכוס המנוצל שלה. למרות ששפתיה הפנימיות היו עדיין נפוחות ומעט פשוקות, הורוד שבתוכה הוסתר בזרם הדקיק והלבן שעדיין זלג, יוצר בריכה מגונה מתחתיה.
אגרופי ולסתי היו כה מהודקים עד שכאב לי. ניסיתי לחשוב מה לעשות. להגיד לרוב. לקרוא למשטרה. לנסות להמנע מלתקוף את הגברים המעורבים. תודה לאל שהיא לוקחת גלולות. לקחת אותה לרופא.
חשבתי עוד קצת. האם נוכל להוכיח אונס? ראיתי רק אחד מהם איתה. והוא יכול לטעון - ולהיות נאמן לאמת - שהיא נהנתה מזה. האם המשטרה תטרח בכלל להגיש כתבי אישום?
החלטתי, בלי התלהבות רבה, שעדיף יהיה לה אם אשתוק. היא יכולה להסתדר עם זה - עבורה, זה יהיה לא יותר מחלום אירוטי זכור-למחצה; תביעה ומשפט בו אולי לא נזכה יכולים להיות בעיתיים בהרבה.
("להסתדר עם זה? היא פשוט מתה על זה!") לחשה פינה נבזית במוחי. אחת מידיה מצאה את דרכה אל בין ירכיה, משחקת בחריץ מתוך שינה. עטפתי את אשתי הצעירה בכיסוי המיטה ולקחתי אותה במורד המדרגות למכונית...
המסיבה נגמרה.
תגובות מישראבלוג:
דיזנטריה , 01:54 5/12/2007:
יופי באמת, עכשיו אני רוצה לשתות.
יופי באמת, עכשיו אני רוצה לשתות.
פטאל , 13:55 11/12/2007:
הסיפור הזה עורר בי רגשות אמביוולנטיים מאוד.
הסיפור הזה עורר בי רגשות אמביוולנטיים מאוד.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 16:11 11/12/2007:
אני מסכים - לא ממש הסיפור הכי נוח לעיכול בעולם. מאידך, הרגשות האמביוולנטיים שהוא מעורר (גם אצלי, כאמור), מוזרים מעט: האם סקס-מתוך-שכרות-בלי-לדעת-מי-זה מזעזע יותר מסקס-כפוי-בפירוש, כמו שיש בהרבה סיפורים כאן? תמהני.
אני מסכים - לא ממש הסיפור הכי נוח לעיכול בעולם. מאידך, הרגשות האמביוולנטיים שהוא מעורר (גם אצלי, כאמור), מוזרים מעט: האם סקס-מתוך-שכרות-בלי-לדעת-מי-זה מזעזע יותר מסקס-כפוי-בפירוש, כמו שיש בהרבה סיפורים כאן? תמהני.
פטאל , 16:19 11/12/2007:
כנראה שלא...
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 16:23 11/12/2007:
בקיצור, אתרגם משהו משעשע יותר בהזדמנות הראשונה שתזדמן לי (:
בקיצור, אתרגם משהו משעשע יותר בהזדמנות הראשונה שתזדמן לי (:
הנביא oracleind@gmail.com , 20:31 11/12/2007:
מזה, כולנו נשמח
מזה, כולנו נשמח
