"אני חושב שאת זאת אני הכי אוהב." הוא אמר לי. התמונה בודאי צולמה במהלך האורגזמה השלישית והאחרונה שלי, הרגליים שלי היו פתוחות והברכיים משוכות גבוה. יכולתי לראות את האצבעות שלי מפמפמות בכוס כל כך מהר שהן היטשטשו מעט בצילום. הראש שלי היה זרוק אחורה והפה פתוח. הפלתי את הספר ויד ימין שלי לשה את השדיים והפטמות. יכולתי להרגיש איך אני נהיית אדומה ובוערת מבושה והשפלה."
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!
מספיק שיחקנו, חתולות יקרות, די השתעשענו - הנה מגיע השכן המרושע ממול, ניצוץ סוטה בעיניו וחיוך זדוני על שפתיו. זה אותו נורם דה פלום שכתב את "כך נולדת זונה" (שעוד יעלה לכאן), אחד הכותבים הבוטים ביותר בalt.sex.stories. הסיפור הזה, הרצוף אלימות וסקס כפוי, בהחלט מתחרה בבוטות שלו עם הדברים הכי גסים שעלו כאן (כן, אפילו "בייבי במבי", שגם הוא יעלה). כפי שיגלו אלה שתקראנה את המקור, מדובר בקטע מסיפור ארוך בהרבה. שוב, ראו הוזהרתן! סיפור ממש גס! וכדי להקדים את התגובות הצדקניות אם תהיינה, הרי שמובן מאליו שנשים לא מגיבות ככה למעשים כאלה – וגיבור הסיפור ימ"ש מנוול ופושע. ובכל זאת הוא כותב יפה, הדה פלום הזה.
M/f nc bd sm
בוטה ביותר
כשחזרתי הביתה החלטתי ללבוש את הביקיני החדש שלי ולשכב במדשאה שבחצר האחורית. לקחתי איתי ספר, שגנבתי מהמגירה התחתונה בשידה של ההורים שלי. הוא נקרא "סיפורה של או" וממש מהעמוד הראשון תפסו אותי הדברים שהם עשו לאו בטירה הזאת שהחבר שלה לקח אותה אליה.
אחרי כמה זמן ששכבתי בשמש וקראתי החלקתי את היד למטה לתוך החלק התחתון, ואחרי ששיחקתי קצת בשיער שלי שם התחלתי להעביר אצבעות על שפתי הכוס הרטובות שלי. לא יכולתי להאמין כמה רטובה הייתי. האצבעות שלי החליקו על הבשר הרטוב והלוהט בקלות. שפשפתי את הדגדגן עד שרטט ואז דחפתי את האצבע בעדינות לתוך הכוס הרטוב שלי. אז עדיין לא חשבתי עליו בתור הכוס שלי. אם היו מכריחים אותי הייתי בטח קוראת לו "שם למטה".
בספר הם קראו לזה כוס ועוד איך. בדיוק הגעתי לקטע שבו הם בדקו אותה והאיש רצה לזיין אותה בתחת. בכל שש עשרה השנים שלי לא חלמתי אפילו שמישהו ירצה לעשות דבר כזה. היתה לי תחושה מעורבת כזאת של "איכס" ו"אלוהים". הסתכלתי סביב בחצר האחורית ואז נכנעתי לתשוקה והורדתי את הבגד ים. אהבתי את התחושה ה"שובבה" והנהדרת שבלשכב ערומה בחצר האחורית, השמש החמה על העור שלי, האוויר הקר מעמיד לי את הפטמות והאצבעות שלי צוללות בכוס מהר יותר ויותר כשקראתי על הגברים שעושים תור על התחת של או.
גמרתי שוב ושוב כשקראתי. "עשיתי את זה" לעצמי רק בשנה שנתיים האחרונות, ולמדתי לגמור בשקט כי החדרים של אחי ושל ההורים שלי היו צמודים לשלי. אני לא זוכרת כמה זמן גמרתי לפני שהחלטתי שיותר טוב שאתלבש ואחביא את הספר. כשנכנסתי למטבח לחפש חטיף החלטתי שבלי ספק אקרא עוד מ"סיפורה של או" למחרת. עשיתי את זה שלוש פעמים במיטה באותו לילה לפני שנרדמתי סוף סוף. בכל פעם שגמרתי הייתי נרגעת ואז מתחילה להרדם כשהתמונה של או כשהיא קשורה ומזיינים אותה היתה חוזרת לי לראש והייתי מתחילה לגעת בעצמי שוב.
החברות שלי והמורים שאלו אותי למחרת אם הכל בסדר. אני מתארת לי שהיה לי מראה 'מרחף'. לא יכולתי להפסיק לחשוב על הספר ועל מה שהם עושים לאשה הזאת. בהפסקת הצהריים הייתי חייבת להוריד את התחתונים שלי כי הם היו כאלה רטובים. דחפתי אותם לתחתית הילקוט. אף פעם בחיים לא הלכתי בלי תחתונים לפני זה ותחושת אוויר האביב הקריר נושב על הירכיים והכוס היתה מוזרה ומענגת.
כמעט רצתי הביתה, רוצה לקחת את הספר ולשחק בכוס הרטוב שלי כשאני קוראת עוד איך שולטים באו ומשפילים אותה. עצרתי לרגע במרפסת הקדמית לקחת את הדואר מהתיבה וקפאתי במקומי. היתה שם מעטפה עם השם שלי מודפס עליה. לא היתה כתובת שולח ולא בול. תחושה מראש מחרידה שטפה אותי. פשוט ידעתי שזה הולך להיות משהו איום ונורא. נכנסתי לבית ושמתי את שאר הדואר על השולחן במסדרון. קרעתי את המעטפה שהשם שלי היה עליה. היו בתוכה שלוש תמונות, הראשונה מראה אותי במדשאה, ערומה עם יד בין הרגליים והשניה מחזיקה את הספר. התמונה השניה צולמה יותר מקרוב והיה אפשר לראות את הכותרת של הספר, 'סיפורה של או'. ראו גם את איזור המפשעה שלי ביתר פירוט. התמונה האחרונה היתה קלוז-אפ של היד השמאלית שלי, ויכולת לראות בבירור את האצבע נכנסת לכוס.
היה פתק עם התמונות. פתחתי אותו. באותיות דפוס מסודרות היה כתוב שם 'אני חושב שכדאי שתבואי ונדבר על זה.' התמוטטתי על הכסא ליד שולחן המסדרון. אלוהים, אמרתי לעצמי, אני לא יכולה ללכת לשם. הוא ראה אותי. הוא הסתכל בי. אני לא יכולה להניח שהוא יראה אותי שוב... אף פעם. החלטתי שפשוט אעמיד פנים שלא ראיתי את התמונות, ושאני אהיה ילדה באמת טובה מעכשיו ואולי הוא ישכח מזה. עמדתי ואז כמעט קפצתי מהעור כשהטלפון צלצל.
הסתכלתי על הטלפון בשנאה מרה הרבה זמן, ארבעה או חמישה צלצולים אולי, לפני שהרמתי אותו לבסוף. "הלו," אמרתי בקול רועד.
"אני באמת חושב שכדאי שתבואי ונדבר על זה." הקול שלו היה עבה והיה יכול להיות סקסי אם לא הייתי מפוחדת עד מוות. הוא עצר לרגע ואז המשיך, "את חייבת לעזור לי להחליט מה לעשות עם התמונות האלה." ייבבתי.
"אלוהים," לחישה היתה כל מה שהצלחתי לגייס, "למה שלא תשרוף אותן?" שאלתי בקול רם קצת יותר.
"בואי הנה, עכשיו, ונדבר." היה רגע של שתיקה כבדה לפני שהוא המשיך. "אם את לא פה תוך שתי דקות אני אדאג שההורים שלך יקבלו עותק מהתמונות."
"בבקשה," לחשתי בייאוש, "אל תעשה את זה." התחננתי. "אני לא אעמוד בזה."
"אז יותר טוב שתביאי את התחת הקטן והחמוד שלך לפה." הוא אמר, ושמעתי קליק ואחריו קו מת. החזרתי את הטלפון למקום ואז ישבתי שם עם דמעות זולגות על הלחיים. אני לא זוכרת איך הלכתי לבית של השכן, אני רק זוכרת שפתאום עמדתי מולו כשהוא יצא והזמין אותי לחדר הכניסה שלו.
הוא נראה די טוב. הוא נראה קצת יותר מבוגר מאבא שלי. הבית היה מסודר, ונקי, לא היה בו שום דבר מאיים בפירוש, וגם לא בבית שלו. הוא סימן שאני צריכה לשבת על הספה, ואז שאל אם אני רוצה לשתות. אמרתי לא, וישבתי על הספה. מולי, על שולחן הקפה, היו בערך ארבעים תמונות שלי. בכמה מהן לבשתי את הבגד ים ועוד לא התחלתי 'לעשות' את זה לעצמי, אבל ברובן ראו אותי ערומה עם האצבע עד הסוף בכוס הרטוב שלי.
הוא ישב לידי על הספר, וזזתי ממנו קצת. הוא התחיל להסתכל בתמונות. אחרי דקה הוא הרים אחת והראה לי אותה.
"אני חושב שאת זאת אני הכי אוהב." הוא אמר לי. התמונה בודאי צולמה במהלך האורגזמה השלישית והאחרונה שלי, הרגליים שלי היו פתוחות והברכיים משוכות גבוה. יכולתי לראות את האצבעות שלי מפמפמות בכוס כל כך מהר שהן היטשטשו מעט בצילום. הראש שלי היה זרוק אחורה והפה פתוח. הפלתי את הספר ויד ימין שלי לשה את השדיים והפטמות. יכולתי להרגיש איך אני נהיית אדומה ובוערת מבושה והשפלה. הוא זקר אצבע ונגע עם הקצה שלה בשד השמאלי שלי שבתמונה. הגוף שלי קפץ כשראיתי אותו עושה את זה. קמתי וסידרתי את החצאית.
"אני.. אה.. צריכה ללכת הביתה." אמרתי לו בקול רועד. הוא תפס אותי במותנים ומשך אותי חזרה לספה.
"את לא רוצה לדעת מה תצטרכי לעשות כדי לקבל אותן חזרה?" הוא שאל בלי לשחרר לי את המותניים.
"לא." אמרתי ונענעתי בראש. דמעות זרמו על הלחיים שלי.
"ובכן, שרמוטת חצרות אחוריות שלי, אני עמד לספר לך בכל מקרה." הגוף שלי קפץ שוב כשהוא קרא לי שרמוטה. המילה הזאת תמיד ריתקה והקסימה אותי.
"בחודש הקרוב,-" הוא הכריז בלי היסוס, "-את תבואי לכאן אחרי בית ספר ותתני לי לזיין אותך כמה שאני רוצה במשך שעה." התחלתי לרעוד מרוב פחד, בושה והשפלה.
"אני... אני... לא יכולה... לעשות.... את זה...." גימגמתי בבכי.
"בטח שאת יכולה." הוא אמר. ואז הוא נעמד ופתח את הדלת. "אני לא אגע בך היום." הוא אמר לי. "אבל, אם את לא תהיי כאן חמש דקות אחרי שאת חוזרת מבית הספר, מוכנה לציית לי ולעשות מה שאומרים לך," הוא עצר וחייך אלי, ועברה לי צמרמורת בגב מהקור של החיוך שלו, "אם לא תעשי את זה," הוא הזהיר, "בשמונה בבוקר למחרת התמונות יהיו על כל לוחות המודעות בבית ספר שלך ובידיים של ההורים שלך." הייתי בהלם, לא יכולתי להאמין שמישהו באמת יעשה דבר כזה.
"עכשיו לכי הביתה, תקראי עוד קצת מ'סיפורה של או' ותשחקי בכוס כמו משוגעת." הוא הנחה אותי ודחף אותי החוצה דרך הדלת וסגר אותה מאחורי. כשעמדתי מסוחררת במרפסת הקדמית שלו הבנתי שאני עדיין מחזיקה את התמונה שהוא אמר שהוא "הכי אוהב". בהיתי בתמונה שלי מזיינת את עצמי כשהלכתי הביתה.
כמו שהייתי, מלאת רוח התנגדות, לא קראתי עוד מ'סיפורה של או' באותו אחר צהריים. וגם לא 'זיינתי את עצמי כמו משוגעת'. עשיתי את העבודות שלי בבית וניסיתי להתכחש לזה שהכוס שלי כל כך רטוב שהוא מטפטף לי על הירכיים. הלכתי לישון, קמתי והלכתי לבית ספר, ואז חזרתי הביתה, אומרת לעצמי שאני לא הולכת לבית של האיש הזה. המשכתי להגיד לעצמי שאני לא עומדת להכנע לו. אחרי שהנחתי את הדואר על השולחן במסדרון, החלטתי שכדאי שאלך אליו ואסביר לו למה אני לא מתכוונת לבוא.
הקשתי על הדלת, חוזרת על מה שעמדתי להגיד לו כדי שיתן לי את התמונות בלי שיכריח אותי לעשות שום דבר בשבילן. הוא פתח את הדלת. עמדתי במרפסת, החלטתי שעדיף שאפנה אליו שם ולא בתוך הבית. הוא משך אותי לחדר הכניסה שלו ואז סגר את הדלת מאחורינו. אני זוכרת ששמעתי את המנעול מסתובב, אבל זה לא הותיר בי שום רושם באותו זמן.
כשהמשכתי בהסבר המפורט שלי למה אני לא יכולה לעשות מה שהוא רוצה, ולמה הוא צריך לתת לי את התמונות בכל זאת, הוא הושיב אותי על הספה והתחיל לפתוח לי את הכפתורים של החולצה. אני באמת לא הבנתי שהוא מפשיט אותי עד שהרגשתי את הידיים שלו על השדיים החשופים. קפצתי בהפתעה וניסיתי להתרחק.
"לא," צעקתי עליו, ואז נעמדתי וניסיתי להחזיק את החולצה סגורה כשהלכתי לדלת. הוא הרים אותי כמו שקית של חמישה קילו תפוחי אדמה והניף אותי על הכתף. צרחתי וצעקתי עליו, הרבצתי לגב שלו באגרופים כשהוא נשא אותי לחדר השינה שלו. אלוהים, אני פחדתי, הבנתי שהוא הולך לזיין אותי אם אני רוצה או לא. לאנוס אותי. הוא זרק אותי על המיטה והתחיל למשוך לי בבגדים. יכולתי לשמוע אותם נקרעים כשהצרחות שלי התחלפו בתחנונים.
"בבקשה אל תעשה את זה." התחננתי בין יבבות קורעות חזה, "אלוהים, בבקשה תן לי ללכת." החולצה והחזיה שלי נעלמו, והוא דחף אותי למטה על המיטה על הגב והחזיק אותי בקלות במקום ביד אחת כשקרע לי את החצאית. שרטתי לו בזרוע כשהחצאית נקרעה, חושפת את העובדה שאין לי תחתונים. ממש נהניתי ללכת בלי תחתונים ביום הקודם ועשיתי את זה שוב היום. שכחתי מזה כשהחלטתי לבוא ולדבר איתו.
אני לא יכולה ממש להסביר את זה אבל הבושה וההשפלה שלי הרקיעו שחקים, הנה אני מנסה להגיד לו שאני לא יכולה לתת לו לעשות את זה, מתחננת שיעזוב אותי, ואז הוא מגלה שאני לא לובשת תחתונים. יכולתי לראות את החיוך היודע הזה על הפנים שלו. יכולתי כמעט לשמוע אותו קורא לי 'שרמוטה' כשהוא הסתכל לי בין הרגליים. המשכתי להיאבק, ולהתחנן שלא יעשה את זה, אבל איכשהו זה כבר לא היה אותו דבר אחרי שהוא ידע שבאתי אליו בלי תחתונים.
עכשיו כבר הייתי ערומה על המיטה שלו. הוא החזיק אותי במקום ביד אחת על הגרון שלי ונדחף בין הירכיים שלי. הוא גחן קדימה ומצץ לי את הפטמות. זה הרגיש כמו שוק חשמלי בכל הגוף. לעיתים קרובות צבטתי ושיחקתי בפטמות שלי, אבל זה, זה היה משהו לגמרי אחר. כמעט הפסקתי להתחנן שיפסיק כשהוא התחיל למצוץ אותן. התעלמתי מהרטיבות בכוס שלי כל הזמן הזה אבל ברגע שהשפתיים שלו נגעו לי בפטמות נהייתי פשוט מוצפת.
כשהוא מצץ לי את הפטמות היד השניה שלו נכנסה לי בין הרגליים. ברגע שהרגיש בכוס הנוטף שלי הוא הפסיק למצוץ והרים את הראש ונעץ בי עיניים עד שהסמקתי ופניתי הצידה. הוא דחף לי אצבע לכוס עד הסוף בלי שום התנגדות. ואז, כשהוא דופק אותי באצבע, התחיל למצוץ לי את הפטמות שוב.
"בבקשה," אמרתי, עושה נסיון אחרון לעצור אותו, "אל תעשה את זה." אבל זה לא נשמע משכנע, אפילו לא לי. הוא הפסיק למצוץ לי את הפטמות והסתכל עלי. סובבתי את הפנים הצידה, מרגישה אותן בוערות ממבוכה.
"תסתכלי עלי," הוא דרש, ממשיך לדפוק את הכוס המשתף פעולה שלי באצבע. סירבתי להסתכל עליו. הוא יכול לזיין אותי, חשבתי, הוא יכול אפילו להכריח אותי להנות מזה, אבל הוא לא יכול להכריח אותי להסתכל עליו.
"אאוצ', אלוהים." צרחתי כשנשך לי פתאום את הפטמה השמאלית, חזק.
"אמרתי תסתכלי עלי, כלבה." הוא לחש כמו נחש. פניתי והסתכלתי עליו, לא רוצה שינשוך אותי עוד פעם. אני לא זוכרת מתי הוא התפשט, כל מה שאני זוכרת זה איך הוא קורע לי את הבגדים ומגלה כמה רטוב הכוס הבוגדני שלי, אבל אני הורדתי את העיניים מהפנים שלו ויכולתי לראות את הזין הקשה שלו מרחף לי בין הרגליים. הוא פרפר באופן מאיים כשהאצבע שלו עדיין דפקה אותי. הוא נראה ענק. הפחד שלי התגבר.
"אוה, אלוהים, לא," התחננתי שוב. "אל תעשה את זה. אתה תכאיב לי." ואז הוא אמר את המילים שלעולם לא אשכח.
"אני מקווה." הוא אמר, בחיוך המרושע ביותר שאי פעם ראיתי. אני לא יכולה לזכור אם צרחתי או לא אבל שמעתי אותו צוחק. "הכלבה השרמוטה הקטנה פוחדת שאני אכאיב לה." הוא צחק. הגוף שלי התחיל לרעוד מאימה. אלוהים בבקשה, התחננתי בדממה, אל תיתן לזה לקרות, אל תיתן לו להכאיב לי.
הצחוק שלו נרגע. כל הזמן הזה האצבע שלו לא הפסיקה לרגע לזוז לי בכוס, האגודל לא הפסיק לנוע על הדגדגן הנפוח שלי. פתאום הבנתי שאני מניעה את האגן מול היד שלו, מנסה להכניס את האצבע עמוק יותר, מנסה לדחוף את הדגדגן יותר חזק על האגודל. הסתכלתי הצידה כשהפנים שלי בערו בהשפלה הנוספת. הגוף שלי בגד בי. הרגשתי כאב חד בלחי והראש שלי עף הצידה.
"אמרתי תסתכלי עלי, שרמוטה." הוא צעק עלי. הסתכלתי עליו. ניסיתי להסתכל עליו בלי להביט ישר לתוך העיניים שלו, אבל לא יכולתי.
"השרמוטת אונס הקטנה שלי מתחננת שלא אזיין אותה, אבל הכוס שלה עושה שלולית על המיטה והיא מזיזה את התחת על היד שלי." הוא אמר נועץ מבט ישר בתוך עיני. הרגשתי גל מוכר של תענוג מתחיל להישבר לי בגוף.
"תסתכלו על הזונה גומרת." הוא אמר, לא למישהו מסויים. "ועוד לא דחפתי לה זין אפילו." הוא צחק עלי והוציא את האצבע מהכוס והכניס לי אותה בפה.
אף פעם לא טעמתי את עצמי קודם. הרגשתי שאני צריכה לסובב את הראש, לנסות להתחמק מהאצבע. אם הייתי ילדה באמת טובה הייתי עושה את זה, נכון? יכולתי להרגיש את הזין שלו מרחף ממש מעל הכניסה לכוס הרטוב והפתוח שלי כשליקקתי ומצצתי את האצבע שלו. הוא התקרב ולחש באוזני.
"כלבה כוסית שלי, את זונה ושרמוטה. רק שרמוטה תשחק עם הכוס שלה במקום שאנשים יכולים לראות." יכולתי להרגיש את הראש של הזין שלו מתחיל להילחץ לשפתיים של הכוס, מפריד אותן. "ורק זונה קטנה ומלוכלכת תבוא הנה בלי תחתונים ותזיין את עצמה על היד של מי שאונס אותה." הגוף שלי רעד, לא מפחד, אלא מהמאמץ שעשיתי לא להרים את האגן חזק ולשפד את עצמי על הזין שלו.
"עכשיו את תהיי הבובת זיונים הקטנה שלי לכמה זמן." הזין שלו נכנס עמוק יותר לתוכי. הכוס שלי נמתח כל כך שפחדתי שיקרע כמו הבגדים שלי. שום דבר יותר גדול מאצבע לא היה שם קודם, והזין שלו היה הרבה יותר גדול מאצבע. גנחתי כשהצד של הזין התחכך לי בדגדגן.
"אני הולך להראות לך איזו שרמוטה קטנה ומזדיינת את." הוא חייך כשהזין שלו ממשיך לשקוע לי בכוס. הרגשתי כאילו הוא ימשיך להכנס לתוכי לנצח. "אני הולך לאנוס אותך ואני הולך להכריח אותך לאהוב את זה." הנעתי את הראש שלי 'לא' אבל, כשהזין נכנס 'עד הקרקעית' לכוס שלי ידעתי שדי מהר אני הולכת לגמור ולזיין את הכוס על הזין שלו כמו השרמוטה הקטנה שהוא אמר שאני.
הוא החזיק את הזין עמוק בכוס המתוח שלי כשכופף את הראש ומצץ לי שוב את הפטמות. הגוף שלי רעד יותר ויותר חזק מרוב מאמצים לא להיות 'שרמוטת אונס' ולזיין את עצמי כמו משוגעת על מוט הבשר הקשה שעינה את הכוס שלי בעונג חדש, כזה שאף פעם לא התנסיתי בו. אחרי שהחזקתי מעמד במשך זמן שנראה לי כמו שעה, אבל היה, אם האמת תיוודע, בטח יותר קרוב לשלושים שניות, צרחתי בכניעה גמורה והתחלתי להזיז את האגן שלי למעלה, נתקעת בגוף הקשה שלו. באמת 'זיינתי את עצמי כמו משוגעת' על הזין הגדול והקשה שלו.
גם בכיתי. התייפחתי ויבבתי וזיינתי את עצמי עליו. בכיתי כי לא רציתי להיות 'שרמוטת אונס' או 'זונה', רציתי להיות ילדה טובה, אבל הגוף שלי בגד בי. הוא שחרר את הפטמות ושלח ידיים לאחור, ואחרי שתפס אותי בקרסוליים, פתח לי את הרגליים והרים אותן עד שהברכיים שלי היו כמעט ליד האוזניים. זה התחיל לכאוב, והתחננתי שלא יפתח אותן חזק יותר, אבל הוא דחף עוד קצת, מגביר את הבכי שלי, ואת התחינות.
כשהחזיק לי בקרסוליים, הוא הוציא את הזין שלו מהכוס והיתה לי פתאום הרגשה מאוד לא נעימה של ריקנות. יכולתי לשמוע את עצמי גונחת וכמעט התחננתי שיכניס לי אותו שוב. לא הייתי צריכה לדאוג. הוא הוציא אותו כמעט עד הסוף ואז, אחרי שעצר לשניה, דחף אותו בכזה כוח שהגוף שלי ממש זז כמה סנטימטרים על המיטה.
"אלוהים!" צרחתי. הגוף שלו פגע בדגדגן שלי ומעך אותו על עצם הערווה. יכולתי כמעט לשמוע את הכוס שלי אומר 'כן, כן, כן, כן תזיין אותי יותר חזק." אבל הראש עדיין אמר 'לא, לא, לא, אל תכריח אותי לעשות את זה."
"אוה, כן," הוא אמר כשהוציא את הזין ותקע בי אותו שוב חזק. "לבובת אונס הקטנה שלי יש כזה כוס קטן." הוא הוציא את הזין ותקע לי שוב, הראש שלי פגע בראש המיטה.
"אם הכוס שלך כזה קטן וחם, שרמוטה" הוא אמר לי כשתקע לי שוב, "אני לא יכול לחכות להכניס את הזין לתחת הקטן והבתול שלך." אני זוכרת שגנחתי, חצי מהפחד וחצי מהתענוג שגרם הזין שלו שנתקע בי שוב ושוב.
"תחזיקי את הרגליים שלך ככה." הוא הנחה אותי בזמן שהמשיך לטחון לי את הכוס. הכנסתי ידיים מתחת לברכיים והחזקתי את הרגליים שלי פתוחות ולמעלה כמו שהוא עשה קודם. כשהוא דפק אותי שוב ושוב, מוחץ לי את הדגדגן ומותח לי את הכוס, פתחתי את הרגליים אפילו יותר רחב וקרוב לאוזניים שלי. הנשימה שלי הפכה כבדה ומאומצת. יכולתי להרגיש גמירה מתקרבת. עדיין לא רציתי שידע (כאילו יכולתי לעבוד עליו) ונאבקתי לעצור את האורגזמה. הוא הושיט יד לשולחן שליד המיטה ולקח מחבט פינג פונג. ואז הוא קבר את הזין שלו עמוק בכוס המתכווץ שלי.
"תעזבי את הרגליים ותחזיקי בראש של המיטה." הוא פקד. עשיתי מה שאמר לי. הגוף שלו החזיק את הרגליים שלי פתוחות. הוא השאיר את הזין עמוק בתוכי. תהיתי מה הולך לקרות עכשיו. גיליתי את זה כשהמחבט נחת בכוח על השד הימני שלי. צרחתי והכוס שלי התחיל להתכווץ כשגמרתי באותו זמן.. הוא חיכה עד שהצרחות שלי, וההתכווצויות בכוס, ירגעו.
"הבובת אונס הקטנה שלי אוהבת שכואב." הוא איבחן, והוריד את המחבט על השד השמאלי שלי. צרחתי שוב. הוא הרביץ לי בציצים חזק, וזה כאב. זה לא היה 'משחק'. הוא הכאיב לי, וגרם לי לגמור באותו הזמן. לא ידעתי שזה אפשרי.
"אלוהים, איך אני הולך להנות עם השרמוטת אונס שאוהבת שכואב לה." הוא אמר בחיוך שטוף זימה והנחית את המחבט על השד הימני שלי שוב.
"בבקשה," התחננתי אליו בין התייפחויות, וגמירות, "אל תרביץ לי שוב." המכה הרביעית באה בדיוק כשגמרתי להגיד 'שוב'. כל הגוף שלי פירכס, זה הרגיש כאילו אני רוקדת משופדת על מוט ענקי. צעקתי והתחננתי שוב 'בבקשה אלוהים אני לא יכולה יותר." התייפחתי, דמעות זולגות על הלחיים, אבל למרות הכאב (או אולי בגללו) האגן שלי המשיך לעלות ולרדת על הזין הענק והקשה שלו. המחבט נחת פעם אחרונה על השד השמאלי, ואז הוא זרק אותו הצידה.
"עכשיו," הוא הכריז, מסתכל בפנים המוכתמי דמעות שלי, "הגיע הזמן לזיין אותך ברצינות." הוא הרים אותי מהאגן, הגב מתקמר כשהכתפיים והראש עדיין על המיטה. בחיים לא הייתי מנחשת שהוא כזה חזק, אבל הוא התחיל להזיז את האגן קדימה ואחורה, ובאותו זמן העלה והוריד את הגוף שלי על הזין הקשה שלו.
"אלוהים כן," הוא צעק, "הגיע הזמן להראות לשרמוטת אונס הקטנה שלי מה זה זין." התנוחה שבה הוא החזיק אותי גרמה לזין שלו לגעת בנקודה בתוכי שהכניסה אותי לסדרה של גמירות לא נגמרות שטישטשו כל מה שקרה אחרי זה. כל מה שאני זוכרת זה שהגבר הזה מזיין אותי בזין הענק שלו במשך זמן שנראה כמו שעות, ואני גומרת שוב ושוב עד שנכנסתי למין 'הלם גמירות' כזה.
יש לי זכרונות מעורפלים שלי צועקת דברים כמו 'כן, אני הבובת אונס שלך', 'אלוהים, תזיין אותי יותר חזק', 'כן, אני השרמוטה שלך'. אני גם זוכרת שצרחתי ובכיתי. צורחת מהגמירות הבלתי פוסקות, ובוכה מהגמירות הבלתי פוסקות. כשהוא סיים, ומילא לי את הכוס במטען שפיך הראשון בחיים שלי, אני שכבתי על המיטה שלו, מטלטלת את הראש קדימה ואחורה ושרה 'אלוהיםאלוהיםאלוהיםאלוהיםאלוהיםאלוהים' עוד ועוד.
הוא קם מהמיטה ויצא מהחדר משאיר אותי שוכבת על המיטה, עירומה ומבויישת. אפילו כשהתכרבלתי בתנוחה עוברית והתייפחתי יכולתי להרגיש את השפיך נוזל מהכוס שלי שעדיין זימזם. בכיתי ובכיתי כשחשבתי איזו שרמוטה הייתי. בכל פעם שההתייפחויות נרגעו היתה עולה לי התמונה שלי מזיינת את עצמי על הזין הקשה שלו ומבקשת ממנו בצרחות 'לזיין את השרמוטה שלו יותר חזק', וישר היה מתחיל סיבוב נוסף של בכי.
באמת לא רציתי להיות שרמוטה, ושנאתי את העובדה שהאיש הזה יכול להכריח אותי להיות כזאת. לא רק שהוא יכול להכריח אותי להזדיין איתו כדי לקבל את התמונות, עכשיו הבנתי שהוא יכול גם להכריח אותי לאהוב את זה. הוא חזר לחדר השינה, אני הסתובבתי במיטה והתכרבלתי לכדור קטן ככל האפשר, כמה רחוק ממנו שיכולתי.
"תתהפכי, שרמוטה." הוא פקד כשהפליק לי בתחת, חזק.
"אאוצ'!" צעקתי כששיפשפתי איפה שהרביץ לי, ואז התגלגלתי על הגב. הוא הושיט לי פחית קולה, היא נראתה מזמינה ורציתי נואשות לשתות ממנה, אבל נענעתי בראש והתגלגלתי שוב רחוק ממנו. המכה הבאה בטוסיק באה ממחבט הפינג פונג שאיתו הוא הרביץ לי בשדיים. הוא לא היה צריך לחזור על הפקודה, התגלגלתי חזרה וכשהוא הושיט את הקולה לקחתי אותה ושתיתי כמעט את כולה בלגימה.
"תישעני על ראש המיטה," הוא הורה, "ותפתחי רגליים." המחבט עדיין היה ביד שלו, והיו הרבה יותר מדי מקומות פגיעים בגוף העירום שלי, אז עשיתי כמו שאמר. עדיין מחזיקה את הקולה ביד שמאל השתמשתי במרפקים לזוז אחורה עד שיכולתי להשען על ראש המיטה. יכולתי להרגיש איך הפנים שלי בוערים ממבוכה כשפתחתי את הרגליים רחב. יכולתי גם להרגיש את הפטמות שלי מתקשות. התחננתי בליבי לגוף שלי שלא יבגוד בי שוב, אבל זה לא עזר. לא רק שראו שהפטמות שלי נעמדות, גם הכוס שלי התחיל להרטיב שוב.
ככל שהוא הסתכל יותר זמן על הגוף העירום שלי הנשימות שלי הפכו רדודות ומהירות יותר, הפטמות שלי התקשו יותר, והכוס שלי נרטב יותר והפנים שלי האדימו יותר. רציתי להביט הצידה, לשים יד בין הרגליים שלא יראה כמה אני נרטבת, שלא ידע כמה הוא צדק כשקרא לי שרמוטת אונס. אבל נקרעתי מבפנים, רק הגוף שלי היה שרמוטת אונס, לא הנפש. שנאתי את זה. לא רציתי שהגוף שלי יגיב ליחס כזה. כמה שניסיתי יותר שהגוף שלי לא יגיב ככה התחממתי יותר, עד שהאגן שלי התחיל לזוז בתנועות זיון סיבוביות קטנות על המזרון.
"אז השרמוטה הקטנה שלי רוצה שוב להזדיין." החיוך המבעית והמרגש הזה שוב התפשט לו על הפנים, ויכולתי לראות את הזין שלו גדל מול עיני. זה, הייתי חייבת להודות, היה מרתק. אף פעם לא ראיתי זין גדל ומתקשה קודם. כשהסתכלתי בעיניים גדולות הוא הושיט יד ונגע בזין שלו כמה פעמים עד שהוא שוב היה קשה, ועומד ישר וגבוה משיער הערווה שלו.
"בואי הנה." הוא פקד בקול צרוד כשהמשיך לשחק בזין הקשה שלו. שמתי את הקולה על השידה שליד המיטה וזחלתי אליו. הוא הוריד אותי מהמיטה ואז ישב בקצה המזרון כשאני עומדת בין הרגליים שלו. השילוב של ריגוש פיזי וייסורים נפשיים התגבר כשהוא העביר את הידיים על כל סנטימטר בגוף שלי. הרגשתי מלוכלכת ואחוזת דיבוק בו זמנית. בכל מקום שהידיים שלו טיילו, העור הרגיש כאילו בוער.
"רדי על הברכיים, כלבה." הוא פקד, מושך לי בזרוע. כרעתי בין הרגליים שלו ומצאתי את הזין הקשה והענק שלו מצביע ישר על הפנים שלי. "הגיע הזמן שהזונה כלבה הקטנה שלי תלמד למצוץ זין." התחלתי לעשות 'לא' בראש ולנסות להתרחק ממנו. אין מצב שאני הולכת לשים את זה בפה. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה עם התמונות, הזין הזה לא נכנס לי לפה.
הידקתי את הלסתות חזק, עשיתי 'לא' בראש שוב ושוב ונאבקתי להשתחרר מאחיזתו. הוא העביר יד אחת לשערות שלי ומשך את הראש אחורה בחופן שיער. שמרתי על הפה סגור, אבל הפסקתי להניע את הראש. הוא חייך אלי, והזין שלו פעם מרוב ריגוש. פתאום הבנתי שהוא מת על זה שאני נאבקת בו.
אפילו אחרי שהבנתי שאני עושה בדיוק מה שהוא רוצה, לא יכולתי להפסיק להיאבק. הכבוד העצמי שלי דרש ממני לעשות מה שאני יכולה כדי שהזין המלוכלך שלו ישאר מחוץ לפה שלי. אפילו שידעתי שבסוף אני אפסיד, הייתי חייבת להיאבק.
"את שרמוטת אונס אמיתית," הוא אמר, כמעט ביראת כבוד. "את אפילו רוצה שיאנסו לך את הפה במקום פשוט למצוץ לי את הזין כמו כלבה שרמוטה קטנה." כשדיבר הוא החזיק אותי מהשערות ביד אחת וצבט לי את הפטמות בשניה. ואז הוא החליק את היד בין הרגליים שלי וחייך כשהרגיש כמה רטוב הכוס שלי היה.
"כן, שרמוטה קטנה, אנחנו נסתדר פשוט יופי. את אוהבת שאונסים אותך ואני אוהב לאנוס בובות זיונים קטנות." בלי אזהרה הוא השתמש בשיער שלי כדי למשוך אותי לרוחב הרגליים שלו, יכולתי להרגיש את הזין העומד שלו. עדיין מחזיק אותי מהשערות, הוא גישש מאחור עד שמצא את המחבט.
"עכשיו," הוא המשיך עם המחבט ביד, "זה מה שנעשה." הוא הפסיק כדי לחכך את המחבט בטוסיק החשוף שלי. "אני הולך להתחיל להפליק לך בטוסיק הקטן שלך." הוא צבט לי בטוסיק ככה שקפצתי, "ואז, שתהיי גמורה מרוב מלקבל מכות ולבכות, אני עומד לסובב אותך ולזיין לך את הפה." המאבק המחודש שלי, וצרחות ה'לא' שצרחתי התחילו מההנחתה הראשונה של המחבט על הלחי השמאלית של הטוסיק שלי.
כשהנחית את המחבט שוב ושוב על הטוסיק שלי צרחתי, וצעקתי, ובכיתי, ונאבקתי, ובעטתי ברגליים מנסה לברוח, וגמרתי, שוב ושוב. הייתי מבויישת ומושפלת שהגוף שלי נהנה מכל הכאב הזה. אני לא זוכרת כמה זמן הוא הפליק לי, אבל בסוף, ממש כמו שהוא חזה, הייתי גמורה. הוא הפסיק להרביץ לי וקם. נפלתי על הרצפה כמו ערימה תשושה. לא התנגדתי בכלל כשהוא הרים אותי וזרק אותי על המיטה.
הוא הפך אותי על הגב, ואז משך אותי לקצה של המיטה עד שהראש שלי נתלה אחורה. כבר לא היתה בי שום רוח לחימה, וכשהוא הכניס לי את הזין לפה לא התנגדתי. הוא מצץ לי את הפטמות ואז השתמש בשתי הידיים לדחוף לי אצבעות בכוס ולשחק עם הדגדגן והוא הכניס לי את הזין לפה ועמוק לגרון.
כשהרגשתי שאין לי אוויר התחלתי לבסוף להיאבק. הוא הוציא את הזין מספיק כדי שאנשום ואז דחף אותו שוב פנימה. למרות התשישות שלי יכולתי להרגיש את הכוס שלי נלחץ ומתכווץ על האצבעות שלו כשהזין שלו זיין לי את הגרון. בכל פעם שהוא הוציא את הזין מהפה שלי הייתי נחנקת ויורקת וממלאת את הריאות אוויר. אפילו בתנוחה הזאת, עם הראש הפוך, הביצים הגדולות והכבדות שלו מפליקות לי שוב ושוב במצח והגרון שלי משתנק ומיטלטל בכל פעם שהזין שלו נכנס פנימה, יכולתי עדיין להרגיש באגן שלי מזיין את הכוס על האצבעות הפולשניות שלו.
דמעות של בושה והשפלה התגלגלו לי על הלחיים. הוא צדק, אנסו לי את הפה בלי רחמים והייתי על סף אורגזמה, ואז גמרתי, מזיינת את עצמי על היד שלו כל כך חזק שהייתי בטוחה שהכוס שלי יהיה חבול למחרת. נראה לי שהגניחות שלי עם הזין תקוע לי בגרון מצאו חן בעיניו.
"אלוהים זה טוב." הוא אמר אחרי גניחה ארוכה ורמה במיוחד שהרעידה את הגרון שהוא זיין. ממש כשהאורגזמה שלי נגמרה והגוף נרגע הוא הוציא לי את הזין מהפה ופלט את השפיך החם והדביק שלו על כל הפרצוף. מייד אחר כך הוא משך אותי על הרגליים והעמיד אותי ערומה מולו. כל הגוף שלי רעד ופירפר. הוא הוציא זין ענק מגומי ונתן לי אותו יחד עם הבגדים שלי.
"קחי את זה איתך," הוא אמר בטון מאוד מעשי, "הלילה לא תתקלחי, או תעשי אמבטיה, או תשטפי את השפיך מהפנים והכוס שלך בשום דרך," הנחה אותי. הסמקתי עוד יותר כשחשבתי איך זה יהיה להסתובב ליד ההורים שלי כל הלילה עם שפיך יבש על הפנים.
"וכשיגיע הזמן ללכת למיטה," הוא המשיך, "תשאירי את הוילונות פתוחים והתריס מורם. תשאירי את האור דלוק." הוא ליטף בעדינות את החזה והבטן והירכיים שלי כשהוא דיבר. "את תתפשטי לפני החלון וכשתהיי ערומה תשכבי על המיטה, תפתחי רגליים רחב ותזייני את עצמך בזין הזה מהגומי."
"לא..." היה כל מה שיכולתי לומר, מנענעת בראש, לפני שהחיש אותי החוצה מהבית שלו וסגר את הדלת, משאיר אותי עומדת עירומה על המרפסת הקדמית. לבשתי במהירות את הבגדים הקרועים, ומחזיקה אותם סגורים כמה שיכולתי הלכתי מהר חזרה לבית של ההורים שלי.
תגובות מישראבלוג:
רחם פרגיה (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=124024) , 01:37 8/7/2005:
ידעתי שזה היה רעיון טוב לדחות את קריאת הפוסט הזה לאחרי מקלחת, ואז להתרווח על הכסא, לקרוא עטופה במגבת, ולהכנס למיטה לבצע בי את זממי...
(לגבי הקטע עצמו, סליחה על הבקורת, הוא היה מרטיב למדי, אבל הוא כבר מרטיבים יותר בעבר. הרשיתי לעצמי..).
לילה טוב..
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 17:06 8/7/2005:
אכן, רעיון טוב - שלא לומר מצויין. המגבת נושאת חן בעיני. ולגבי הרטיבות, את יודעת, ובכן, יש כאלה ויש כאלה, ויש שאוהבות כאלה ויש שכאלה, וכל זה. את "כך נולדת זונה" אהבת?
רחם פרגיה (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=124024) , 18:32 8/7/2005:
האמת שכן... הרבה יותר מזה למעשה.
למה?
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 18:45 8/7/2005:
בלי סיבה מיוחדת - אותו כותב, פשוט, ת’יודעת. (-:
פ"ל noalewin@yahoo.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=27838) , 04:32 8/7/2005:
אבל זה לא הסוף של הסיפור!
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 17:10 8/7/2005:
לחלוטין לא - למעשה, זה קטע מהחלק הראשון שלו. ההמשך מעט מונוטוני מדי, לטעמי, אבל אם תהיינה תגובות נלהבות יתכן שאתרגם עוד. (-:
אנוקסיה (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=102332) , 17:11 8/7/2005:
אני דווקא אשמח לשמוע את הסוף של הסיפור.
אהבתי את הסיפור, אבל באיזושהי נקודה התחלתי לאבד עניין, זה היה קצת ארוך וחוזר על עצמו.
פוחדת לומר noalewin@yahoo.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=27838) , 17:23 8/7/2005:
מסתבר שהיא די בענין של אבא שלה...
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 17:30 8/7/2005:
כן, למדי, אם אני זוכר נכון - האמת ניתנת להאמר שקראתי את הסיפור המלא לאחרונה לפני שנים לא מועטות, וזכרתי שההתחלה נחמדה יחסית והסוף קצת ארכני.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 17:32 8/7/2005:
כמו שאומרת פ"ל, בסוף היא מאוד נדלקת על האבא’לה שלה, וחולמת כל מיני חלומות מגונים - והבעיה היא, אכן, שזה חוזר על עצמו ומאוד ארוך. זו בעיה, אגב, כמעט עם כל הסיפורים של מר דה פלום, שבדרך כלל נהנים מקו עלילתי מוצק ופסיכולוגיה סבירה, אבל סובלים מנטייתו של הכותב לרפטטיביות מעיקה.
אנוקסיה (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=102332) , 21:08 8/7/2005:
אוי שיט, הסיפורי גילוי עריות האלה מורידים לי כל טיפת תשוקה למשך שבוע.
טוב שלא המשכת.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 23:46 8/7/2005:
אני לא ממש זוכר, כאמור, אבל דומני שאין בהמשך גילוי עריות ממשי, אלא יותר פנטזיות מפורטות של הגיבורה - מצד שני, כאמור, משעמם (ובהקשר של הבלוג הזה, "משעמם" הוא הסופרלטיב הגרוע מכולם).
PuMp , 13:29 9/7/2005:
מדהים
תמשיך
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 13:50 9/7/2005:
תודה רבה. (-:
לי פורטיס (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=114931) , 15:06 9/7/2005:
אהבתי, הזכיר לי את הסרט ההוא, לא זוכרת איך קוראים לו.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 15:19 9/7/2005:
תודה - אני לא זוכר סרט שמזכיר את הסיפור הזה, אבל דומני שהייתי שמח לראות סרט שמזכיר את הסיפור הזה, כך שאם את נזכרת בסרט שהזכיר לך אותו, תגידי. (-:
לי פורטיס (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=114931) , 15:33 9/7/2005:
זה לא באמת סרט שהזכיר, זו סצנה מסויימת... אבל זה סרט מצוין. אגדות וסיפורים, אולי? אגדות ומשהו.
אפרודיטה (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=59849) , 15:54 9/7/2005:
נרטבתי
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 16:01 9/7/2005:
Noki noki124@yahoo.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=83646) , 03:28 10/7/2005:
גם הפעם הדמות הגברית היא הזיון האידיאלי בעיני (כמו גם ב"כך נולדת זונה".
:-)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 17:19 10/7/2005:
זיון אידאלי, אפשר, אבל גם מפחיד - ראי תגובה מתחתייך. (-:
ללא שם , 17:10 10/7/2005:
אוי. נורא. לא קראתי את הכל. פחדתי :| אמא.....!
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 17:18 10/7/2005:
שלא תפחד/י, חלילה - נס/י את הסיפורים העדינים (יחסית) משמאל.
זה עמוק , 16:20 11/7/2005:
ברגע שסיימתי את הסיפור הזה רצתי למקלחת... (לא כדי להתקלח)
לא יכולתי להתאפק, הוא הרטיב אותי כמו אני לא יודעת מה...
אני באמת לא יודעת למה, יש לי מין תסביך כזה, אני אוהבת במיוחד סיפורי כפייה...
זה עושה אותי מוזרה?
גםא ת איך נולדת זונה אהבתי, אבל הכי אהבתי את בילי ג’ין, למרות שלא מדובר בכפייה.
תמשיך, בבקשה תמשיך.... :)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 17:57 11/7/2005:
אני לא חושב שזה עושה אותך מוזרה דוקא - יש רבות כמוך, כמדומני (-: וברור שיש הבדל בין פנטזיה ומציאות וכל זה. ואני אמשיך. תודה רבה.
Mima (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=111111111) , 18:40 11/7/2005:
אממ... יש לי שאלה די עקרונית.
האחיינית שלי באה אליי לשבוע ואתמול ראיתי אותה באתר הזה, והיד שלה ללא ספק מתחת לתחתונים.
הבעיה היא,
שהיא בת 14 וחצי בלבד.
ראיתי גם שהיא גלשה בסיפור ביבי במבי לפי ההיסטוריה, ורציתי לדעת האם זה טבעי, או שמה כדי לי לקחת אותה לטיפול ועזרה?
Mima (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=111111111) , 18:40 11/7/2005:
בקיצור-
כמה בוטים הסיפורים שהיא קראה? האם הם יכולים לגרום נזק?
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 18:56 11/7/2005:
ראשית, הבלוג שנתת אינו קיים, כך שהרשיני להטיל ספק בעצם קיומך, שלא לומר קיום האחיינית. (-:
שנית, הסיפורים כאן נועדו אך ורק לקריאת בגירים ובגירות, בני שמונה עשרה ומעלה. עדיף שתשגיחי על אחייניתך, לבל תיכנס לאתר הזה או לדומים לו.
Mima (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=111111111) , 19:16 11/7/2005:
1) זו הזרך שבה אחיינתי מגיבה בבלוגים שונים. (לפי ההיסטוריה במחשב). טענות ומענות על שם ומספר בלוג, אתה מוזמן להפנות אליה.
2) אני בהחלט מתכוונת לשוחח איתה. תודה על התשובה המהירה.
איקס. daniel9@coolmail.co.il (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=106751) , 16:58 12/7/2005:
1.
אם זה הכינוי שאחייניתך משתמשת בו, ואת כותבת מהמחשב שלה, והיא קוראת את הבלוג הנ"ל...
את לא קצת מפחדת שהיא תסתכל בתגובות ותראה שמישהו הגיב בשמה עליה??
סווידרי,
הריני דורשת בתוקף את המשכו של הסיפור!
ואני חושבת שיש פה כמה שיסכימו איתי... ; )
אנה , 00:38 12/7/2005:
האחיניות שלי עוד לא קוראות כאן, אבל אני מספיק מחבבת אותן כדי לשלוח להן לינק.
לא לדאוג הן כבר בגיל המתאים.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 01:32 12/7/2005:
אה, אם כך הדבר, הוסיפי-נא ללינק שאת שולחת את מחמאות השף. (-:
יוזף ברויר ncaa80@gmail.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=11391) , 01:32 12/7/2005:
ברכות:)
היה נוראי ומחרמן
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 01:33 12/7/2005:
תודות.
golum thanksgod@walla.co.il , 11:29 15/7/2005:
סלח לי, אבל הסיפור הזה לא ממש גס ולא ממש nc. יותר nc???
ואני, שוב, קוראת אותו בעבודה. טוב שהשולחן כאן גבוה..
פטאל , 23:18 22/11/2005:
גרררררר. אחד המחרמנים ביותר :) ואולי עליי להוסיף "אבא’לה!!!!!"
;)
אמילי מונסטון nokita_23@hotmail.com (http://103076) , 13:06 9/1/2006:
מ-ש-ו-ב-ח!
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 13:24 9/1/2006:
רב תודות - וזו עוד גרסה מרוככת יחסית (-: נסי גם את שאר סיפוריו של דה פלום, אם לא נתקלת בהם - שרלוט, כך נולדת זונה, להחזיר בענק... ואני בודאי אתרגם עוד דברים שלו. הוא חביב עלי, הסוטה המטורף.
