הפרוייקט הזנותי - "האלווין"

אני על קצות האצבעות בנעלי הלכה השחורות ובגרביים הלבנות עד הברך, מסתכלת עליהם מלמעלה וחושבת כמה שזה נראה מלוכלך וארוטי, ואז אני כבר לא חושבת כי הוא חודר אלי במכה, דופק אותי חזק אל הדלת, החצאית עלתה כבר עד המותניים ומדי פעם הוא מעיף אותה למעלה ומפליק לי בכוח, ואני מסתכלת על הפוסטרים של הדרקונים על הקיר ועל ספרי הפיזיקה מהתיכון שבמדף ונאנחת ומייללת ועושה כמעט כל קול שהוא לא צעקה, ולא שאני לא רוצה לצעוק. חזק. 


ובכן, קוראות יקרות, וקוראים - הנה עולה ובאה לפניכם, טופפת ומחייכת, תרזדיי טוליפ - בעלת הפוסט הראשון בפרוייקט הזנותי בבלוג החדש! להזכירכן, בפרוייקט הזנותי מתארות הכותבות אירוע, ובכן, זנותי, שקרה להן בעברן. והפעם מספרת טוליפ על מסיבת האלווין (דלעות מוארות, תחפושות חשופות)… אתם יודעים, הילדים מבקשים טריק אור טריט, ממתק או תעלול - אך היא, לעומת זאת, עוללה תעלול והתמתקה כממתק - אפילו על התחתונים שלה היה לה פפיון.
ולכן, חתולות חביבות, נאמר: אל בושה, אל פחד וחיל - כתובנה גם אתן על התעלולים שעוללתן ועוללו לכן, כאשר התנאי היחיד הוא רטיבות שופעת ולב רוטט. סה טו.



MF Cons

זו הייתה מסיבת יומולדת תחפושות לפני כמה שנים, אצל ידיד, בבית הגדול של ההורים שלו. נולד באוקטובר ולכן תמיד עשה מסיבת יומולדת האלווין. אני כבר לא זוכרת למה התחפשתי, משהו עם חולצה לבנה וקוקיות, נגיד תלמידת בית ספר קתולית, שהיו שולחים אותה ישר לכומר אם היתה באה לבית הספר בחצאית קצרה כזאת.
אז הסתובבתי לי וקישקשתי, ושתיתי פונץ' ובהיתי בדלעות מפוסלות, ואז הוא נכנס. כולו מעיל עור ושיער חלק ופנים מסותתות, מושך כתמיד, עם סקס אפיל שניגר ממנו באיטיות כמו דבש. כבר שנים רצינו אחד את השניה - שנינו ידענו. אבל היו תמיד דברים. אני הייתי קטינה, הוא היה תפוס, אני הייתי תפוסה, הוא היה בחו"ל...
הלילה שנינו היינו חופשיים כמו חתולי רחוב. נצמדתי אליו והוא סגר עלי את המעיל שלו. המשכנו לפלרטט, מודעים למה שעובר בינינו ובשלב כלשהו הוא פשוט אומר: "בואי למעלה, לראות את המרפסת".
אז אנחנו עולים. והדלת למרפסת תקועה - ובזמן שהוא מנסה לפתוח אותה לשנינו ברור למה. לשנינו ברור למה עלינו לקומה הריקה. מוותרים על המרפסת ופשוט נכנסים לחדר של בעל השמחה. נשאר בי עוד חלק שחושב שזה מעט לא מוסרי, אני לא רוצה על המיטה של בעל הבית. 
אבל הוא רק מחייך, מתיישב על הכיסא המסתובב ליד הדלת, ומסתכל עלי. אני מתקרבת. הוא מפשיל את התחתונים (הורודים עם הפפיון בהתאם לתחפושת) שלי לברכיים. אף אחד מאיתנו לא אומר כלום. אני  ממשיכה לעמוד מולו בלי תחתונים. מחכה
רגע קט ומשיכה מכוונת, אני כבר יושבת עלי  והוא מעביר ידיים על כולי, לא טורח להפשיט אותי - פשוט ממשש חזק, צובט את אחת הפיטמות שלי מבעד לבד החולצה המתוח, ומחכך את הבליטה שתפחה במכנסיו בין הרגליים שלי, אני כבר רטובה להחריד. כובשת אנקה. הוא דוחף אותי לעמידה ופותח את החגורה שלו בצליפה שמרעידה אותי. רגע אחרי הזין שלו כבר עומד בכל הדרו, לא סנטימטר פחות מהאגדות ששמעתי, והוא פשוט אוחז בשתי הקוקיות שלי ומושך אותי קדימה ולמטה, והוא כבר שם, ואז חודר - אני עוצמת עיניים חזק ונושכת את השפה כדי לא לצעוק.
בהתחלה זה איטי - יש הרבה מה להכניס. אבל כמעט מיד אני כבר עולה ויורדת במהירות ונושכת את גב היד שלי חזק שלא ארעיש. הכיסא נורא חורק ואני בטוחה שבכל רגע מישהו יעלה למעלה לבדוק למה וימצא אותנו. אני אומרת משהו על הכיסא, ובלי לומר כלום, הוא מקים אותי ולוקח אותי אל הדלת - פיתרון מושלם, ככה אף אחד לא יוכל לפתוח אותה.
אני על קצות האצבעות בנעלי הלכה השחורות ובגרביים הלבנות עד הברך, מסתכלת עליהם מלמעלה וחושבת כמה שזה נראה מלוכלך וארוטי, ואז אני כבר לא חושבת כי הוא חודר אלי במכה, דופק אותי חזק אל הדלת, החצאית עלתה כבר עד המותניים ומדי פעם הוא מעיף אותה למעלה ומפליק לי בכוח, ואני מסתכלת על הפוסטרים של הדרקונים על הקיר ועל ספרי הפיזיקה מהתיכון שבמדף ונאנחת ומייללת ועושה כמעט כל קול שהוא לא צעקה, ולא שאני לא רוצה לצעוק. חזק
הוא עדיין לא מדבר ומשהו בשקט הזה מטריף אותי, ואני מנסה לשתוק גם אבל לא יכולה, מתנשמת ומתנשפת ומייבבת מבעד לשפתיים חשוקות, והוא מחזיק בקוקייה אחת ומושך חזק, וכשאני מייללת כמו חתולה הוא עושה את זה שוב. ממשיך להצמיד אותי לדלת בגופו הוא יוצא ונכנס בי ואני כבר לא שומעת ולא רואה, ובדיוק כשמישהו מגביר את הווליום למטה הוא תופס את התחת שלי ומועך אותו חזק, מחזיק אותי בתחת חזק ואני מתכווצת כולי ושולחת יד אחורה אליו, מעבירה אצבע קרה מתחת לביצים שלו והוא קובר את הפנים שלו בצוואר שלי, ונוהם ועוד חדירה אחת חזקה יותר מהכל, וזה נגמר בתוכי.
אני מעלה עלי את התחתונים, מסדרת את השיער מול הראי, כולי סמוקה ואני יודעת שרואים עלי ותוהה אם ישימו לב,  ואנחנו יורדים - אני אפילו לא זוכרת אם ירדנו בהפרש למען הטעם הטוב. בטח לא.
אבל אף אחד לא אמר כלום. עד היום אין לי מושג אם ילד היומולדת ניחש מה קרה במסיבה שלו.

***

עוד 80 סיפורים
כתבי לסווידריגאילוב