""עכשיו בואי נראה את בגדי הזונה הכי טובים שיש לך." דחיתי את שתי ההצעות הראשונות בלי שדונה אפילו ניסתה אותן. "אני מתאר לי שאצטרך לעשות עסק במקום אחר," אמרתי כשדבי הציגה את התלבושת השלישית. "אני בטוח שבאיזשהו מקום כאן יש אנשים שיבינו למה אני מתכוון כשאני אומר שאני רוצה שהיא תתלבש כמו זונה זולה."
06/12/2005 01:26:00
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!
כשנקרה בדרכי הסיפור הזה של נורם דה פלום, כותב מצויין ומאוד מאוד בוטה, ועוד אחד שמתאים לבלוג – נטול ילדים ושאר צרות המנקדות את סיפוריו האחרים של אותו פרוורט ידוע לשמצה – ונוסף על הכל, סיפור ממש חדש יחסית, מיוני האחרון (הישג בלתי מבוטל, לאור העובדה שכמעט כל מה שתורגם כאן נכתב לפני 5 שנים ומעלה) – לא יכולתי להתאפק, ותרגמתי אותו בכל זאת.
הקפיטליזם הבוטה כאן ישבור את ליבה של כל מרקסיסטית נאמנה (או, להפך, יחזק את ידיה), העניינים הבלתי פתורים, נגיד ככה בעדינות, שבין דונה לנוטריונית ישובבו את נפשה של כל לסבית-אכזרית-בארון-או-מחוצה לו, והכתיבה הבאמת מצויינת – אני חושב – תגרום עונג גם לקוראות שתירתענה (ובצדק, זהירות!) מהגסות המשפילה של הסיפור עצמו, שאינו עדין, ולו כזית, מכתביו הקודמים של מסייה דה פלום.
אה, ועניין אחרון – זה חלק ראשון, נכון, אבל אין המשך בעולם כלל – מיסטר פלום עוד לא העלה כזה. לכשיעלה, יתורגם (אם לא יהיה מזעזע, כמובן), ועם הקוראות הממתינות בציפיה, במידה ותהיינה כאלה, הסליחה והמחילה.
MF, FF, nc? bd, humil
בוטה
הייתי עייף והיה לי הנג אובר. דונה כבר עלתה לי לגמרי על העצבים. התחלתי לתהות למה אני סובל אותה ולמה, אם היא כל כך לא מחזיקה ממני, היא בכלל נשארת, חוץ מהדירה בחינם, כמובן. היא אפילו לא נתנה לי לעיתים קרובות. נראה שהיא הרגישה שאני חייב לה מקום לגור בלי שהיא תעשה כלום בתמורה, חוץ מלנדנד.
אני מתכוון, חרא, היא התנהגה כמו אשתי ואפילו לא היינו נשואים, בעיקר בגלל שלא עשיתי מספיק כסף להחזיק אותה בסטייל שהיא חשבה שמגיע לה. הייתי מאוד ער לעובדה שהיא שמרה על האופציות פתוחות, במקרה שאיזה מליונר יופיע בלימוזינה ויציע לה עולם ומלואו. עצרתי לרגע ושלשלתי את כל המטבעות שנותרו בכיסי לאחת ממכונות המזל הגדולות, בהן הפרס הוא כמה מליוני דולרים, בדרך למכונית. אפילו לא הסתכלתי, המשכתי ללכת. עשיתי רק כמה צעדים והכל התפוצץ סביבי.
אני מתכוון, חרא, היא התנהגה כמו אשתי ואפילו לא היינו נשואים, בעיקר בגלל שלא עשיתי מספיק כסף להחזיק אותה בסטייל שהיא חשבה שמגיע לה. הייתי מאוד ער לעובדה שהיא שמרה על האופציות פתוחות, במקרה שאיזה מליונר יופיע בלימוזינה ויציע לה עולם ומלואו. עצרתי לרגע ושלשלתי את כל המטבעות שנותרו בכיסי לאחת ממכונות המזל הגדולות, בהן הפרס הוא כמה מליוני דולרים, בדרך למכונית. אפילו לא הסתכלתי, המשכתי ללכת. עשיתי רק כמה צעדים והכל התפוצץ סביבי.
"אוה, אלוהים," אמרה דונה, "זכינו במליונים."
מה את מתכוונת, "זכינו"? היתה מחשבתי הראשונה. הסתבר שזכיתי בקצת יותר משבעה מליון דולר. לפני שידעתי מה קורה, הוחשנו לסוויטה הכי טובה שהיתה להם (בחינם), עם בקבוק שמפניה מעולה (בחינם) בדלי קרח, ושתי ארוחות נהדרות של סטייק ולובסטר (בחינם – נכון שמעניין עד כמה הופכים אנשים לתת לך דברים כשאתה יכול להרשות אותם לעצמך?). דונה הפכה שקטה מאוד, ונצמדה אלי כשישבנו על הספה ולגמנו מהשמפניה.
"רוצה לחגוג הלילה?" דונה החליקה את ידה למפשעתי וחפנה את הזין והביצים. אני מניח שהיא הבינה שהמליונים היו על שמי, לא על שמה.
"בטח שאני רוצה לחגוג," פשוט לא הייתי בטוח שאני רוצה לחגוג איתה. אני מתכוון, הקאזינו היה מלא נקבות שיעשו כל מה שארצה, במחיר מסויים. שקלתי זאת כשחשבתי על כל הדברים שדונה סירבה לעשות.
"את יכולה להתחיל את החגיגה בלמצוץ לי את הזין," היא נתנה לי אחד מהחיוכים הקטנים האלה שנשים משתמשות בהם כדי לומר, "אני אעשה את זה אבל אני ממש מאוכזבת שאתה מבקש את זה ממני, כי אתה יודע כמה אני לא אוהבת את זה." נכון שמדהים כמה מידע יכולות נשים לדחוס לחיוך אחד חלוש וקטן? היא התירה את אבזם חגורתי, והחלה להתכופף.
"חכי," אמרתי, עוצר בעדה, "למה שלא תתפשטי קודם?" דונה ממש שנאה סקס אוראלי, ולמעשה, ליתר דיוק, שנאה לעשות סקס אוראלי. היא הסכימה, די ברצון, לשכב על המיטה ברגליים פשוקות ולגמור במשך שעות כשאני ליקקתי לה את הכוס, אבל הפעמים היחידות בהן זכיתי להרגיש את הפה שלה על הזין היו הפעמים בהן עשיתי בשבילה משהו ממש נחמד; כמו לקנות לה מתנה יקרה. לא הטלתי ספק לרגע שאם המליונר המיתולוגי שלה באמת יופיע, היא תיקח את הזין שלו בפה לפני שיספיק לטרוק את דלת הלימוזינה. היא שנאה אפילו יותר שקראתי לזה "למצוץ זין". מסיבה מוזרה כלשהי היא גם שנאה להיות עירומה, במיוחד כשאני לבוש. אהבתי את משחק הרגשות הגלוי על פניה כששקלה את האופציות שלה. אחרי עוד חיוך חלוש, דונה נעמדה ופשטה את בגדיה, ואז התחילה להתיישב שוב לצידי, כך שתוכל להתכופף ולקחת אותי בפה.
"חכי," עצרתי בעדה שוב, "רדי על הברכיים." הבעתה כמעט התפוצצה. לשבת לצדי לפחות רימז על שוויוניות מסויימת, לכרוע לפני היה אקט של צייתנות שבתנאים רגילים היא לא היתה סובלת. קיבלתי עוד מבט שהבהיר שלמרות שהיא שונאת את מה שביקשתי ממנה לעשות היא תיכנע לדרישתי אבל, יום אחד, אני עומד לשלם מחיר רגשי גבוה.
"אני פשוט רוצה לראות את הזין נכנס ויוצא מהפה שלך." הזזתי את השיער שלה הצידה אחרי שהיא כרעה לפני. היא מעולם לא ניסתה להסתיר את ההשפלה שחשה כשהיה לה זין בפה. בפעמים הבודדות בהן מחלה על כבודה והסכימה למצוץ לי את הזין, תמיד עשתה זאת בתנוחה שהקשתה עלי להביט בה. הכרזתי שאני רוצה להסתכל במה שנחשב בעיניה להשפלה גרמה לפניה להאדים כשהזין שלי החליק בין שפתיה.
הפה שלה הרגיש טוב על הזין, אבל המראה של שפתיה מתוחות סביבו, וידיעתי כמה היא שונאת לעשות את זה, ריגשו אותי אפילו יותר. דונה הרימה את ראשה והניחה לשפיך שלי להינתז באוויר במקום בפיה. החלטתי שאפשר לטפל במנהג הגרוע הזה מאוחר יותר. היא נעלמה מייד בחדר האמבטיה, וחזרה לבושה באחד החלוקים של המלון, כשארוחת הערב הגיעה.
"את רוצה מליון דולר?" שאלתי אחרי כמה דקות בהן אכלנו בדממה. דונה נגסה מהסטייק לפני שענתה. יכולתי לומר לפי האופן בו נעה ולפי ארשת פניה, שרגשותיה מאוזנים על התער הדק שבין תאוות הבצע שחשה, וסלידתה הגוברת ממני.
"אני חושבת שזה מגיע לי."
לא רציתי להתווכח על מי חייב מה למי ביחסים שלנו. בלעתי עוד נגיסה לפני שעניתי.
"אני רוצה לעשות איתך עסק." דונה הגביהה את גבתה השמאלית בשאלה. "אם תעשי כל מה שארצה במהלך השבוע הקרוב, אתן לך חצי הכסף ולעולם לא נצטרך לראות יותר אחד את השניה." זהו, זה יצא החוצה. לא רק הצעה, אלא גם הודאה בבוז הגובר שאנו חשים זה לזו. אכלתי עוד קצת סטייק בזמן שדונה שקלה את מה שהצעתי. לפחות היא היתה הגונה מספיק לא לזייף הפתעה על החלק של 'לא לראות יותר אחד את השניה'. אני חושב ששנינו ידענו טוב מאוד שאם היא היתה זוכה בכסף הייתי עכשיו בדרך הביתה, לבדי ובלי גרוש בכיס.
"מה אתה מתכוון, לעשות מה שאתה רוצה?" באיזו קלות היא ויתרה על טענת ה"מגיע לי". אני מניח שהיה ברור שאני לא קונה את זה.
"אני מתכוון שאת תהיי חייבת לעשות כל מה שארצה. אם אגיד לך למצוץ לי את הזין את תמצצי לי את הזין. אם אגיד לך לבלוע את תבלעי. אני אסכים לא לומר לך לעשות משהו שיכול לגרום נזק פיזי קבוע או צלקת, או סימנים על הגוף. חוץ מזה את תעשי מה שאגיד, לא משנה כמה זה נראה לך משפיל."
"ובסוף השבוע אני אקבל מליון דולר ואף פעם לא אצטרך לראות אותך שוב?" הבוז של דונה כלפי הגיע לפני השטח.
"לא, לא תצטרכי לראות אותי יותר לעולם."
"אני צריכה להעמיד פנים שאני נהנית מזה?"
"רק אם את רוצה להרוס לי את הכיף," הצלחתי לקבל ממנה חיוך קטן בתגובה על זה. אני בטוח שהיא קיבלה זאת כאתגר לא להניח לי לדעת עד כמה מושפלת היא חשה, לא משנה מה אכריח אותה לעשות. ישבתי בשקט והנחתי לה לגלגל את הצעתי בראשה. יכולתי לדעת שכבר החליטה לפי תנוחת גופה, עוד לפני שדיברה.
"איך אני יכולה לדעת שתעשה מה שאמרת?"
"בואי נעלה את זה על הכתב וניקח את זה לאישור אצל נוטריון," הצעתי, "לפחות יהיה לך משהו ללכת איתו לבית משפט אם אנסה להתחמק." העברנו את השעה הבאה בניסוח ההסכם. לא הופתעתי כלל מכך ששיחה קצרה עם דלפק הקבלה החישה נוטריונית ציבורית אל דלתנו כמה דקות אחר כך.
"הם בטח עשו טעות בקבלה," אמרתי אחרי שפתחתי את הדלת, "ביקשתי נוטריון, לא נערת מקהלה." דונה גילתה מייד סימנים של קנאה שלא ניתן לטעות בהם, מה שנראה לי מעניין במיוחד לאור העובדה ששנינו הגענו למסקנה שאנו לא יכולים לסבול יותר זה את זו.
"אני גם זה וגם זה," האשה הצעירה התיישבה ליד השולחן ופתחה את "תיק הנוטריונית" שלה. "אני נערת מקהלה, אבל פוגשת הרבה אנשים מעניינים בעבודתי כנוטריונית."
"אנו רוצים לאשר את חתימותינו על המסמך הזה." הנחתי לפניה את ההסכם הכתוב ביד.
"את חייבת לקרוא את ההסכם?" שאלה דונה, מרימה אותו מהשולחן.
"לא, אני רק צריכה להיות מסוגלת להעיד שראיתי את שניכם חותמים עליו."
"אבל," תלשתי את המסמך מידה של דונה והנחתי אותו שוב על השולחן לפני הנוטריונית, "להגנתך שלך אני סבור... מה אמרת ששמך?"
"ברנדה."
"שברנדה צריכה לקרוא את זה, כך שתוכל להעיד אם אנסה להתחמק מהעסקה." פניה של דונה האדימו ופטמותיה של ברנדה התקשו כשקראה את ההסכם. כשהביטה בי, שכנעה אותי הבעתה שאם ארצה להעיף את דונה, היא תשמח מאוד לחתום על ההסכם בעצמה. המשכנו בהליכים הרשמיים של זיהוי עצמנו וחתימה על ההסכם כשברנדה הסתכלה ואז החתימה את המסמך בחותמה. דונה נותרה בחלוק האמבטיה כשהתדיינו על ההסכם, אני בטוח שחשבה שהצצות אקראיות בציצים שלה יחלישו את כישורי המיקוח שלי, ועכשיו החזיקה אותו סגור ביד אחת, וחתמה בשניה.
"תראה את החיוב בחשבון החדר," אמרה ברנדה כשהניחה את הקבלה על השולחן כדי שאחתום עליה. אחרי שחתמתי הוצאתי כמה מאות מהכיס.
"אני לא יכולה לקבל טיפים על העבודה כנוטריונית."
"דונה, תראי לגברת הנחמדה הזאת כמה את מעריכה את העזרה שלה, תראי לה את החזה." דונה נראתה המומה ופניה האדימו. ברנדה התיישבה חזרה והביטה בדונה בציפיה מעבר לשולחן. אני חושבת שהיא קיוותה שדונה תסרב ואולי תהיה לה הזדמנות להתמקח על עסקה משלה. או אולי היא פשוט אהבה להסתכל בשדיים של נשים אחרות. דונה העבירה את מבטה בין ברנדה לביני כמי שאינה יכולה להאמין, לפני שפתחה לבסוף את החלוק. עברתי מאחוריה וחפנתי את השדיים שלה.
"אוהבת אותם?"
"הם מאוד יפים." השיבה ברנדה.
"תעמדי ותראי לברנדה את כל הגוף שלך," משכתי את החלוק מעל דונה כשהיא נעמדה. בשל שנים של אימון ואינדוקטרינציה שלעיתים קרובות נחשבות בטעות לאינסטינקט טבעי, כיסתה דונה את שדיה בזרוע אחת והסתירה את מפשעתה בשניה, פניה עוטים סומק עז. "תורידי את הידיים." ביד על מותנה הובלתי אותה לעמוד מול ברנדה. משכתי את זרועותיה מאחורי גבה והחזקתי את פרקי ידיה ביד אחת. ברנדה חפנה לה את השדיים.
דונה פנתה אלי ולחשה, "בבקשה לא." קולה לא היה רם בהרבה מלחישה.
"אוה, כן," לחשתי חזרה, "את זונה עכשיו, וזה רשמי. לזונות אסור להגיד לא." כשהסתכלתי בברנדה גוחנת לפנים ויונקת את פטמתה השמאלית של דונה בפיה, התגלגלה דמעה אחת על לחיה של דונה. זה היה אירוטי מאוד.
"תפתחי רגליים," לחשתי כשידה של ברנדה נדדה לה על הבטן. דונה פישקה את רגליה וברנדה הכניסה יד בין ירכיה. הזין שלי היה קשה שוב ונלחץ לבד מכנסי מול התחת החשוף של דונה כשהחזקתי את הידיים שלה מאחורי הגב.
"ממממ... יש לך פטמות חמודות."
"רוצה לזיין את הזונה שלי?" לא ידעתי אם ברנדה הטרו, לסבית או בי כששאלתי את השאלה. גיליתי אחר כך שהיא מעדיפה את המונח "אומניסקסואלית" בגלל, כפי שניסחה את זה, שהיא היתה מזדיינת עם כל דבר שיש לו חריץ שהיא יכולה ללקק או בליטה כלשהי שתוכל להכניס לכוס.
"אני אשמח," אמרה ברנדה כשקמה, מותירה אחריה שובל נשיקות מפטמתה של דונה ועד לשפתיה.
"נשקי אותה בצואר," לחשתי, "ותעשי שהיא תאמין לך." מחזיק את פרקי ידיה של דונה מאחורי גבה בידי הימנית, העברתי את השמאלית בין גופיהן וצבטתי את הפטמה של דונה כששתי הנשים התנשקו.
"זה בטח הכי קרוב שתגיעי אי פעם ללאנוס אשה אחרת," אמרתי לברנדה, "אני לא יכול להגיד לך כמה פעמים הזונה שלי אמרה לי שרק המחשבה על אשה אחרת נוגעת בה גורמת לעורה להצטמרר."
"אני אוהבת להכריח כלבות קטנות וסרבניות. איש אחד פעם קשר את אשתו ושילם לי לזיין אותה כשהוא מסתכל. אתה הולך להסתכל, נכון? אני אוהבת שמסתכלים עלי."
"לא הייתי מחמיץ את זה תמורת מליון דולר." ברנדה לקחה את זרועה השמאלית של דונה, ויחד איתי, אוחז בימנית, הובלנו אותה לחדר השינה.
"מה קרה לאשה הקשורה?"
"היא עזבה את בעלה וחיה איתי כמה שנים."
"בטח יש לך לשון מאוד טובה."
"הלשון שלי כל כך טובה שאני מוכנה להתערב איתך על אלף דולר שאני יכולה לגרום לזונה הסרבנית והלסבופובית שלך לגמור בפחות משתי דקות."
"התערבנו."
"וכשאגמור איתה, אני מתערבת איתך על עוד אלפיים שאני יכולה לגרום לך לגמור בפחות מדקה."
"עשינו עסק. אם תצליחי, תרוויחי אלף דולר בדקה." דחפנו את דונה, שלמען האמת נראתה מסוחררת מעט (אני מניח שהדברים התקדמו מהר יותר מכפי שציפתה) על המיטה.
"אתה תהנה מכל שניה," ליטפה ברנדה את לחיי בחיבה, "אחריות שלי." ברנדה התפשטה במהירות ואז הצטרפה לדונה העירומה במיטה. הורדתי את המכנסיים והחולצה, שהיו כל מה שלבשתי, והצטרפתי אליהן. יש את הפתגם הישן הזה, "זה לא נקרא להשוויץ אם אתה באמת יכול לעשות את זה" – ועד שהספקתי להתיישב בנוחות להביט בפה של ברנדה על הכוס של דונה, דונה גמרה יותר חזק משגמרה אי פעם עם הזין שלי בתוכה. אותו זמן לא עלה בדעתי שההשפלה שנהניתי כל כך לגרום לדונה גרמה לה, למעשה, לריגוש מיני חזק יותר מזה שגרם לה מגע כלשהו בעבר. לפי הבעת פניה, יכולתי רק להניח שבעיני דונה היתה המגה-אורגזמה תחת ידיה, אם נאמר כך, של אשה אחרת, חוויה משפילה יותר מכל מה שחוותה אי פעם. ואז היה לה ה"עונג" שבלהביט בדונה מוצצת את הזין שלי בהתלהבות וכישרון גדולים יותר ממה שנדמה כאפשרי.
ברנדה זכתה בקלות בהתערבות השניה, ובאלפיים הדולרים הנוספים. הדרך היחידה להסביר את החוויה המדהימה שהיוותה המציצה של ברנדה הנוטריונית הציבורית, היא לומר שהיא האשה היחידה שהכרתי אי פעם שמצצה זין עם כל הגוף ולא רק הפה, ואו שנהנתה למצוץ זין יותר מכל אשה שפגשתי, או היתה השחקנית הטובה ביותר בעולם. היא מצאה כל נקודה רגישה בזין וגרמה לה לשיר. למרות העובדה שגמרתי רק לפני שעה, וידעתי שזה לא יתכן פיזיולוגית, הרגשתי שאני משפריץ גאלונים של שפיך לתוך גרונה. הכי טוב מהכל, שלא כמו דונה, ברנדה לא התרחקה כשגמרתי, אלא נשארה איתי עמוק בפה, עם השפתיים לחוצות לשיער הערווה שלי, ובלעה את השפיך כמו היה נקטר החיים עצמו. שילמתי לה בשמחה את השלושת אלפים דולר, ואז אמרתי לדונה, שעשתה פרצוף, להחזיר את המחווה וללקק את הכוס של ברנדה.
דונה נעצה בי עיניים בשנאה לא מוסווית, וחשבתי שהיא אולי עשויה לסרב, אבל אחרי כמה שניות ארוכות של דממה, מיקמה עצמה בין ירכיה הפשוקות של ברנדה. הגעתי במהירות למסקנה שדונה, בעצם, זונה, ופשוט מעולם לא היה לי הכסף לקנות אותה קודם. כשהתמתחתי על המיטה, ומיקמתי את עצמי כך שאוכל להסתכל מקרוב על לשונה של דונה מטיילת בין קפלי הכוס הרטוב של ברנדה, תהיתי כמה רחוק אוכל לדחוף אותה במהלך השבוע הקרוב.
"נו כבר, דונה, תכניסי את הלשון שלך בכוס הזה. תנקי אותו מבפנים." החלקתי יד בין ירכיה של דונה ודחפתי לה שתי אצבעות לכוס. לדונה תמיד היתה בעיה של יובש כשהזדיינו; תמיד הייתי צריך למרוח KY על הזין לפני שהכנסתי אותו לתוכה, אבל הפעם מצאתי אותה כל כך רטובה שהוספתי בלי בעיה אצבע שלישית, ואז רביעית, וזיינתי אותה עם היד. ברנדה תפסה אותה בשערות משני צידי ראשה וזיינה את הכוס שלה למעלה ולמטה על הפנים של דונה כשקיפלתי את האגודל בכף היד ודחפתי את כולה עמוק יותר לתוך הכוס של דונה. יכולתי לשמוע את היבבות שלה, חנוקות בכוס של ברנדה, בכל פעם שהכנסתי את היד קצת יותר עמוק לתוכה.
כשדונה התחילה לזיין את עצמה על היד שלי ויבבותיה הפכו לגניחות אורגזמיות, החלטתי שגיליתי תגלית חשובה באשר לתפקיד ששינאה והשפלה יכולים למלא בהגברת הריגוש המיני שלה. גמישות שפתי הכוס, עם כל היד בתוכה, ריתקה אותי. דונה נראתה כאבודה לגמרי באורגזמה שלה, עד שלא היה אכפת לה, ואולי אפילו לא היתה מודעת, על מה או מי היא מזיינת את עצמה, או מי או מה מזיינים לה את הפרצוף. לא רוצה להשאר בחוץ, ברנדה הצטרפה למסיבת האורגזמות בגניחות רמות וקריאות למישהו שיזיין אותה חזק. כשהגמירה המשותפת שלהן נרגעה, הנחתי לידי להחליק החוצה מהכוס המתוח שלה וניגבתי אותה על התחת העגול והמוצק. ברנדה נשארה שוכבת, עם לחיה של דונה נחה על הכוס שלה, כששתיהן המתינו לנשימתן שתחזור לקצב המתקרב לנורמלי. אחרי כמה דקות, ברנדה הביטה בשעונה.
"שיט," צעקה, דוחפת את ראשה של דונה מבין רגליה, "אני מאחרת לפגישה."
"אני מאחרת לפגישה," התחילה דונה לשיר, חולמנית, "איזו בושה, איזו בושה."
"את זה הבנת אני רואה, שרמוטה," אמרה ברנדה כשהתלבשה בחיפזון. דונה הפסיקה לשיר והפנתה את פניה ממנה. "הייתי מתה להשאר ולראות אותך מזיין את הזונה שלך עוד כמה פעמים," נישקה אותי ברנדה על לחיי, "אבל אני חייבת לרוץ."
"אני אסלח לך הפעם," ליוויתי את נערת המקהלה/הנוטריונית היפהפיה אל דלת הסוויטה. "בכל פעם שאנחנו נמצאים, את יכולה פשוט להופיע, ואני אדאג שתקבלי כל מה שאת צריכה מהזונה שלי."
"וגם ממך, אני מקווה," ברנדה נופפה כשהלכה במסדרון אל המעלית. המשכתי להסתכל עד שדלת המעלית חסמה את הנוף. להסתכל בתחת של ברנדה כשהיא הולכת היתה ללא ספק אחת האטרקציות הבלתי-מפורסמות הטובות ביותר בעיר.
"לרדת מהמיטה ולהתלבש." דונה רשפה אלי כשירדה מהמיטה ומשכה חולצה על ראשה. נראה שהאורגזמה העזה שלה מהפיסטינג גרמה לה לשנוא אותי אפילו יותר.
"את צריכה להנות מזה," סגרתי את דלת הסוויטה אחרינו, "אני הולך לקנות לך קצת בגדים חדשים." דונה הביטה בי בחשד כשדלת המעלית נסגרה. כשירדנו ללובי, מיקמתי את דונה מול מצלמת האבטחה ואז, עומד מאחוריה, הרמתי את חולצתה וחפנתי לה את השדיים החשופים, צובט בפטמות.
"בדרך חזרה," לחשתי באוזנה, "אני אכריח אותך למצוץ לי את הזין בשבילם." לא היה לי מושג אם מישהו מסתכל, אבל גם לדונה לא. פניה ממש האירו את המעלית, בזעם אדום.
"את יכולה לשנוא אותי כמה שאת רוצה, אבל הרגע כל היד שלי היתה בכוס שלך וגמרת יותר חזק משגמרת בחיים." דונה השפילה את ראשה, מבויישת בעליל מכך שגמרה ככה בנסיבות כל כך "סוטות". הזין הקשה שלי נח בחריץ התחת שלה, ולחצתי אותו אליה בעדינות. הפעמון צלצל והנחתי לחולצתה ליפול חזרה על שדיה ממש כשהדלת נפתחה. יצאנו ללובי, והסתכלתי בחנויות שבמלון. אף פעם לא שמתי לב אליהן במיוחד קודם, לא היה לי מספיק כסף לבזבז על הבוטיקים מופקעי-המחיר, ומעולם לא התחשק לי להתמודד עם ההבעה המלגלגת שהייתי בטוח שמספר החדר במבצע בו גרתי היתה מעלה על פני המוכרות. עכשיו, כמובן, אחרי מבט קצר לוודא את מספר חדרי ומצב החשבון, הכלבה שניהלה את הבוטיק לא הצליחה להעלות בדעתה דרכים טובות דיין לשרת אותי. אני בטוח שהיא היתה יורדת על הברכיים ומוצצת לי את הזין לפני כולם אם הייתי אומר לה.
"דבי, אני רוצה לקנות קצת בגדים חדשים," אמרתי, מצביע על דונה באגודל. "היא לבושה הרבה יותר מדי שמרני."
"אתה מחפש משהו, אה, יותר מודרני וראוותני?"
"לא, אני מחפש משהו הרבה יותר זנותי." פניה של דבי לבשו זעזוע מזוייף, "ככל שתגרמי לה להיראות יותר כמו זונה זולה, כך יגדל הטיפ שלך."
"ומה הגברת רוצה?" דובי הביטה בדונה, גבותיה מוגבהות בשאלה.
"השרמוטה רוצה מה שאני אומר לה לרצות," הפרעתי לפני שדונה הספיקה לענות. "עכשיו בואי נראה את בגדי הזונה הכי טובים שיש לך." דחיתי את שתי ההצעות הראשונות בלי שדונה אפילו ניסתה אותן. "אני מתאר לי שאצטרך לעשות עסק במקום אחר," אמרתי כשדבי הציגה את התלבושת השלישית. "אני בטוח שבאיזשהו מקום כאן יש אנשים שיבינו למה אני מתכוון כשאני אומר שאני רוצה שהיא תתלבש כמו זונה זולה."
"חכה, אל תלך," אמרה דבי כשקמתי, "תן לי להראות לך עוד כמה דברים." התיישבתי וסימנתי שאמתין. דבי משכה את דונה לתוך תא הלבשה והפשיטה אותה, ואז הלבישה אותה.
"עכשיו את מתחילה לקלוט," אמרתי, מהנהן, כשהזונה סמוקת הפנים שלי הסתובבה לאיטה. דונה לבשה חגורת ביריות אדומה וגרביים תואמים. מעל זה היא לבשה מכנסוני ספנדקס [בעברית אומרים ספנדקס, קוראות?] הדוקים מאוד, שלא הגיעו גבוה מספיק לכסות את חגורת הביריות, ולא ירדו נמוך מספיק לכסות את הקימור התחתון של התחת שלה. היא לבשה חולצת ספנדקס תואמת שנצמדה והדגישה כל פרט בשדיה. יכולתי לראות את קוי המתאר של פטמותיה המתקשות. זוג נעליים עם עקבי הסיכה הכי גבוהים עליהם ראיתי מישהי מנסה להתהלך, השלים את התלבושת.
"עכשיו," אמרתי, מהנהן אל דבי באישור, "היא נראית כמו מישהי שתמצוץ זין בשביל עשרה דולרים." דבי ודונה נראו שתיהן נבוכות מבחירת המילים שלי. "תארגני לה עוד כמה תלבושות כאלה, ואני אשלם לך אלפיים דולר יותר מהמחיר של הבגדים." דבי ציידה במהירות את הזונה שלי בעוד ארבע תלבושות זונה, ואז שאלה במה עוד תוכל לעזור לנו.
"בגד ים," אמרתי לה. "אם החלק העליון מכסה יותר מפטמות, או התחתון יותר מדגדגן, אני לא קונה." דבי מצאה במהירות אחד קרוב מספיק לדרישותי. הלבשתי את דונה בתלבושת הזונה הראשונה שמדדה ואז קראתי לה והעמדתי אותה לפני. שוב, דבי נראתה נבוכה כמו דונה כשהכנסתי יד בין ירכיה של דונה וליטפתי את הכוס דרך הבד הנמתח של השורטס.
"עכשיו, תעשי את הפטמות שלך חמודות וקשות כשאני אשלם בשביל כל זה." דונה פנתה מהחלון, שנשקף ללובי, וצבטה את הפטמות כשחתמתי בשביל הבגדים ונתתי לדבי את הטיפ הגדול שהבטחתי לה.
"איש לא שילם מעולם כל כך הרבה עבור כל כך מעט," הרהרתי בקול כשיצאנו מהבוטיק. עם יד אחת על התחת של דונה, הלכנו דרך הלובי לדלפק של הקונסיירז'.
"יש מועדון חשפנות טוב בסביבה? אני מחפש מקום שבו החברה שלי יכולה לקבל ריקוד-חיק כשאני מסתכל." יכולתי כמעט לחוש בלהט מפניה הבוערים של דונה, אבל הגברת המבוגרת מאחורי הדלפק לא היססה כלל.
"כן, בודאי, יש אחד כמה בלוקים מכאן. תרצה שאזמין מונית, אדוני?"
"יש סיכוי שנקבל את המונית מ'וידויים במונית'?" [תוכנית ריאליטי אמריקאית, מצולמת במונית בלאס וגאס. או משהו כזה. נדמה לי]
"אף פעם אי אפשר לדעת."
"את יכולה לדאוג שישלחו לנו את הקניות לחדר?"
"בודאי, אדוני. המונית תמתין בכניסה." הותרתי את השקיות בדלפק, ומועך את ישבנה כשהלכנו, לקחתי את החברה שלי לשעבר, כעת הזונה הפרטית, אל המונית הממתינה.
תגובות מישראבלוג:
mik , 02:20 6/12/2005:
וואו, הסיפור הזה ממש גרם לי, אפילו שאני אשה, להזדהות דווקא עם הדמות של הגבר המסכן והלא מסופק, שהשד יודע מדוע הוא אמלל עצמו עם הבחורה המפונקת הזאת שמסיבה לא ברורה נרתעה\סלדה מלבצע בו מין אוראלי(!!!)... לדעתי, ממש אין צורך בסיפור המשך, מכיוון שתחילת מסכת ההשפלות שהוא העביר אותה, תוארה בצורה הדרגתית וגרמה לדמיון להשלים את החוויות נוספות שחוותה דונה במועדון החשפנות ואחריו...
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 12:33 6/12/2005:
את בהחלט צודקת, באשר לאופייה המעצבן של אותה בימבו מפונקת. באשר להמשך, אני לא משוכנע לגמרי - המחבר הזה, מסייה דה פלום, כבר הוכיח לא פעם שהוא מסוגל להמציא המצאות ולחדש חידושים, עין לא ראתה.
mik , 12:40 6/12/2005:
אז יש למה לצפות...
אני חייבת לציין, שאסור לי לקרוא סיפורים מהאתר הזה
אם יש לי משהו חשוב שדורש ריכוז באותו יום... כי יש כאן בהחלט כמה סיפורים שמוציאים אותי מריכוז לחלוטין... ונותנים לי רעיונות לא הולמים (שישמחו את מי שאיתי)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 12:47 6/12/2005:
בהחלט (-: וגם אם אדון-דה-פלום לא יואיל לכתוב המשך, יש עוד סיפור שלו, ארוך ובוטה יותר, שיעלה בתוך שבועות מספר.
וכל הבלוג הזה נועד, במפורש ובמשתמע, להוציא נשים מריכוז, ולהכניס בראשן רעיונות לחלוטין בלתי הולמים (שישמחו, כמובן, את מי שאיתן)
פטאל , 20:59 6/12/2005:
מותק, אם הסיפור גם גרם לך לגמור, לפי כל מחקר שאני מכירה, את רק אמורה להיוותר מרוכזת יותר בהמשך היום :)
והסיפור היה מחרמן בטירוף... אני בהחלט יותר מרוכזת עכשיו ;)
ולמתרגם טוב המזג רק אגיד שספנדקס הוא בד עם סיבי ניילון, בדרך כלל משתמשים בו להלבשת ספורט גם בגלל הגמישות, אבל גם, וזה מה שחשוב לענייננו, בגלל ששום אישה עם גרם שומן מיותר לא תוכל להיראות בו טוב, או בכלל, להיראות בו...
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 22:56 6/12/2005:
גם אני חושב שאורגזמות עוזרות לריכוז - למעשה, הבלוג הזה הוא שירות שיפור-מיומנויות-לימודים-ועבודה במסווה של בורדל.
רב תודות על הספנדקס, זה מה שחשבתי שהוא בערך, אבל אין לזה שם בעברית? נגיד אני נכנס פה לחנות, אומר להם "תביאו לי איזה מכנס ספנדקס", יבינו?
פטאל , 23:21 6/12/2005:
יבינו בהחלט. כך הם קוראים לבד בעצמם, כל אנשי הבגדים האלו...
מה שכן, אף פעם לא חשבתי או ראיתי שימוש בבד לבגדי זונות שכאלו, אבל כמו שאמרת, ה- נורם- דה- פלום הזה מסוגל להפתיע מהרבה כיוונים בלתי צפויים כנראה.
חוץ מזה, תמיד יש את הסיכוי שלא שמעתי על שימוש כזה לבד הזה כי לא הייתי מעולם זונה :)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 23:41 6/12/2005:
תודה - אם כך, נותיר זאת ספנדקס.
ודוקא אני קראתי על זה משהו - הזונות במנהטן (כשעוד היו, כמובן, זונות רחוב במנהטן), היו לובשות מכנסוני ספנדקס. כששאלו אחת איך זה יכול להיות נוח, כי זה לא המכנס שיורד הכי בקלות בעולם, ענתה אותה נפקה - "רק מציצות, מאמי".
פטאל , 23:54 6/12/2005:
ומי אמר שמפורנו לא משכילים ;)
mik , 00:56 7/12/2005:
מה הייתי עושה ללא תבונתך יקירתי... אבל מה לעשות שאין לי קורדינציה בין הריגוש המסויים הזה והריכוז ...
פטאל , 01:09 7/12/2005:
אם כך יקירתי, הרי שאת צודקת בהחלט והמצב יכול להיות בהחלט מתסכל.... :)
אנה , 22:08 6/12/2005:
השנים עשו רק טוב לנורם קשישא.
עכשיו הוא גם משעשע.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 22:57 6/12/2005:
נכון? גם אני חושב. אבל הסיפור הבא שלו שיעלה בעוד שבועות מספר, "שרלוט", אינו משעשע בכלל. מצד שני, הוא מהישנים, אמנם.
אנה , 23:09 6/12/2005:
בתור מי שברב טיפשותה הלכה לקרוא את ההמשך של הסיפורים שלו, וכל פעם נשבעה שהיא תסתפק בתרגום המשובח שלך. אני סומכת עליך שתחוס עלינו ותעצור בזמן (משאלת לב? :)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 23:39 6/12/2005:
במקרה של "שרלוט", כל הסיפור בהחלט נסבל לקריאה, כך שלא יהיה צורך לחוס על הקוראות (שתוזהרנה כדבעי - זה באמת לא סיפור עדין). אבל בהחלט, אני תמיד משתדל לגלות רחמים, ולעולם לא לתרגם כל מיני סופים מחרידים של סיפורים-דוקא-בסדר (-:
ארז* zzm@walla.co.il (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=9973) , 23:45 8/12/2005:
סיפור מענג להפליא.
(עוד , עוד, צעק ארז בהתלהבות...)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 12:20 9/12/2005:
אין עוד (חזר וציין המתרגם בתוגה קלה), אבל כאמור - אחרי שיעלו הסיפורים המקוריים של העלמה מונסטון ומר גורע, יתכן גם יתכן שיעלה "שרלוט", סיפור בשני חלקים מאת סניור דה פלום.
mhpur_bpa mhpur_bpa@yahoo.com , 09:55 10/12/2005:
אני יושבת מרותקת לבלוג שלך, יום יום קוראת קטע קטע
ממש חלום !
הארת את עיני !
שבת שלום
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 12:38 10/12/2005:
אה, כמה נעים לקרוא תגובה כזו בשבת בבוקר, יקירתי. תודה.
(-:
