""אהה, אני יודעת. זה כמו אחת כזאת ש, ת'יודע... שפשוט נותנת הכל והגבר יכול לעשות לה מה שבא לו, לא משנה מה זה, אפילו אם היא לא אוהבת את זה... וכשהיא... כאילו... עושה כל מה שהוא אומר לה אפילו אם היא לא רוצה לעשות את זה. אני הייתי... אממ... אני יכולה לעשות את זה... להיות צייתנית וכל זה."
17/12/2004 13:34:00
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!
MF M+f ?cons
הסיפור הזה נכתב כהומאז' לסגנונו הבוטה מאין כמוהו של ו.פ. וידלר, כותב פורנוגרפי שרק סיפור אחד שלו תורגם לעברית - "חזירונת" - אשר יופיע בבוא העת גם פה. בכל מקרה, ג'יימי יותר טובה מכל מה שכתב וידלר מימיו... אבל מאוד, מאוד בוטה ומטונפת. זהירות!
"הלו?"
"היי. זאת ג'יימי."
"נו, נו! לא שמענו ממך כבר כמה זמן."
"אני יודעת. זה לא מאוחר לך, נכון?"
"תשע בערב? מה פתאום. מה קורה?"
"ובכן, אממ... אני קצת מסובכת. אני צריכה 300$ לראשון לחודש או שיפנו אותי מהדירה. ואין לי. אני לא עובדת עכשיו ואין לי גרוש בתחת. ת'חושב שאתם יכולים, כאילו, להלוות לי?"
"וואו, זה הרבה כסף. מה עם אמא שלך?"
"אין מצב. מאז שבאד מת היא אפילו לא מוכנה לדבר איתי. היא תצחק לי בפנים אם אני אבקש ממנה. ניסיתי את כל החברים, וגם להם אין גרוש. אתם פחות או יותר התקווה האחרונה."
"ג'יימי, מה אני אגיד לך. אין מצב שקייטלין תסכים לכזאת הלוואה. קודם כל את רק בת 19 ואי אפשר להגיד שאת מסודרת בחיים. חוץ מזה, בעצמך הרגע אמרת שאין לך עבודה וגם, האמת, היא קצת מבואסת עלייך אחרי שחירמנת אותי בלילה ההוא ואז הסתלקת."
"כן, אני יודעת. תשמע, אני מה זה מצטערת על זה. הייתי ממש בסרטים בתקופה ההיא. וגם הרעיון פשוט לשכב שם ולתת לך לעשות לי את זה, אתה יודע, להפשיט אותי ערומה ולזיין אותי וכאלה, על השטיח של הסלון כשהחברה שלך ישנה למעלה, מה זה הלחיץ אותי."
"ג'יימי, את יודעת שיש לנו יחסים פתוחים. היא ידעה ולא היה לה אכפת מה את נותנת לי לעשות לך. קייטלין שמה עלייך זין, וגם אני... היית בסך הכל זיון בשביל הספורט. היא שמחה בשבילי, את יודעת את זה. לעזאזל, היא הרי אמרה לי, מול הפרצוף שלך, לזיין לך את הצורה! ככה היחסים שלנו, ג'יימי, את יודעת את זה. זה עובד כבר 10 שנים ככה."
"אני יודעת, אני יודעת... ישו, אני הייתי רק בת תשע כשאתה וקייטלין התחלתם לצאת. אני מחבבת אותה, באמת שכן. ואני מצטערת שפישלתי. אני מתכוונת, רציתי שאתה... ת'יודע... רציתי שתעשה לי את זה, כאילו, כל הזמן... אבל כשזה ממש עמד לקרות... פשוט נלחצתי."
<שקט>
"אני מבין. אבל קייטלין עדיין לא תסכים שאלווה לך."
<שקט>
"אז..."
<שקט>
"אז מה, ג'יימי?"
"חרא, אני אגיד לך... ת'חושב שאולי תוכל לתת לי את הכסף בלי שהיא תדע?"
"סביר. אבל למה לי לעשות דבר כזה?"
"אז.... אני מתכוונת... האמת... ג'ודי.... אוקיי.... ג'ודי אמרה לי לפני כמה שנים שאתה והיא... אממ... היא אמרה שהיה לכם עסק כזה, ת'יודע? היא אמרה שנתת לה לפעמים כסף... היא אמרה שאפילו 100$ בשביל כל פעם שהיא נתנה לך... שאתה והיא... וחשבתי שאולי אני ואתה..."
"לא 'נתתי' לג'ודי שום דבר, ג'יימי. אחותך הרוויחה כל גרוש שהיא קיבלה ממני."
"כן, נו, אני יודעת. אני מתכוונת... היא אמרה לי... אממ... אני יודעת בשביל מה, ת'יודע, שילמת לה."
"את יודעת, ג'יימי? אני לא חושב."
"זה היה בשביל סקס, נכון? נתת לג'ודי כסף כשהיא... ת'יודע... שכבה איתך, נכון? כשהיא מצצה לך ונתנה לך לזיין וכאלה?"
"באופן מסוים, כן. אבל היה הרבה יותר מזה."
"כמו מה?"
"בטוחה שאת רוצה לדעת?"
"כן. אני חייבת... אני מתכוונת... תראה, אני ממש צריכה את הכסף. אם יפנו אותי, אין לי לאיפה ללכת. מה שזה לא יהיה, אני אעשה את זה, אני חייבת, אין לי ברירה."
"אוקיי. זה מה שאני מוכן לעשות. אני אסביר לך את הסידור שהיה ביני ובין ג'ודי, ומה היא היתה צריכה לעשות כדי שישלמו לה. אם את שומעת אותי מתאר משהו שאת לא מסכימה לעשות ב100%, תגידי לי. ההחלטה שלי אם לתת לך את הכסף או לא תלויה במה שתהיי מוכנה לעשות בשבילו. קולטת?"
"אה.. אממ... ריצ'רד? ת'חושב שתוכל לתת לי 300$ לפני סוף החודש אם אני אתן לך.... אם אני אעשה מה שג'ודי עשתה?"
"אלוהים, ג'יימי, נהיית מטומטמת עם הזמן? הרגע אמרתי שזה תלוי כמה תסכימי לעשות, כמה צייתנית תהיי... את מבינה מה המשמעות של 'צייתנית'?"
"אהה, אני יודעת. זה כמו אחת כזאת ש, ת'יודע... שפשוט נותנת הכל והגבר יכול לעשות לה מה שבא לו, לא משנה מה זה, אפילו אם היא לא אוהבת את זה... וכשהיא... כאילו... עושה כל מה שהוא אומר לה אפילו אם היא לא רוצה לעשות את זה. אני הייתי... אממ... אני יכולה לעשות את זה... להיות צייתנית וכל זה."
"כמה צייתנית, ג'יימי? את יכולה להיות שפחה? שפחת מין של מישהו?"
"כן. אני יכולה להיות שפחה, אני מתארת לי. אני מתכוונת, כן, אני יכולה."
"מעניין. את לא מופתעת מזה בכלל, הא ג'יימי? שום ילדה נורמלית בת 19, שום ילדה מחונכת לא אמורה לדעת כלום על המשמעות של 'צייתנית'. אבל את... לא רק שאת יודעת בדיוק מה זה להיות צייתנית... את גם יודעת שאת יכולה לעשות את זה. היית פעם צייתנית, נכון? שפחת מין של מישהו?"
"אממ.. כן."
"כן מה, ג'יימי?"
"כן, הייתי ציית-... הייתי קצת שפחה, כאילו.. ת'יודע... שפחת מין, כמו שאמרת."
"ואני בטוח שמתת על זה."
"נראה לי."
"אוקיי, אם אני אחליט לתת לך את הכסף, את תהיי השפחת מין שלי? לעשות כל מה שאני אומר לך, ג'יימי? ואני מתכוון הכל."
"אהה. אני יכולה לעשות את זה... אני מתכוונת... אני אעשה את זה... אתן לך לעשות לי מה שבא לך, אפילו אם אני לא אוהבת את זה."
"נו, נראה שיש פה אפשרויות."
"אוה.. ריצ'רד? אני אהיה חייבת לתת לך להכאיב לי? אני מתכוונת, אני אעשה את זה, אהיה השפחת מין שלך וכל זה. אני אעשה את זה. אני רק לא יודעת אם אני אצטרך.. ת'יודע... לתת לך להכאיב לי... ת'יודע... לקשור אותי וכאלה."
"כנראה. לא, בעצם בטוח. אבל שום נזק קבוע. שום צלקות."
"אוה..."
"אוה מה, ג'יימי?"
"כלום. אני מתכוונת, זה בסדר... זה... באמת. כמו שאמרתי אני.. ת'יודע... רק לא ידעתי."
"אבל את רצה מהר מדי, ג'יימי. אל תהיי להוטה. אני עוד לא החלטתי אם בכלל שווה לשלם בשביל לדפוק אותך ואת כבר מפנטזת על מה שאני אעשה לך. עברת רק את המשוכה הראשונה, ג'יימי. הנה השניה... תקשיבי טוב, ג'יימי, כי אני אגיד את זה רק פעם אחת. אם את רוצה שיהיה לך סיכוי לקבל את אותה עסקה שג'ודי קיבלה, את צריכה להסכים להכנע לי לגמרי, להיות שפחת מין, והעבדות שלך תתחיל כבר בשיחת טלפון הזאת. עכשיו, בעצם. אם תסכימי, את מאבדת את הזכות להגיד לי לא ממש הרגע, ואני אמשיך להסביר לך איך מתקדמים. אם את לא מסכימה עכשיו, אנחנו מפסיקים מייד, אני אומר לך לילה טוב והולך לישון כשאת מצד שני ממשיכה לחפש שיטות להשאיר את הגג מעל לראש שלך. אז, כן או לא?"
<שקט>
"ג'יימי?"
<התנשפות רכה... משתוקקת>
"אוה! אוה, כן, אוקיי, אני אעשה את זה. זה יכול להתחיל עכשיו, אני מתארת לי."
"מתחילה להתחרמן, אה ג'יימי? כל הדיבורים האלה על להיות שפחת מין עושים לך משהו, נכון ג'יימי?"
"אמממ..."
"ג'יייממממייי?"
"אוווה..."
"תגידי לי ג'יימי! או שאנחנו מפסיקים כאן ועכשיו!"
"כן! אוקיי? בסדר? כן, אני מתחרמנת! זה סוטה, אני יודעת, אבל אני לא יכולה לעצור את זה."
"מה סוטה, ג'יימי?"
"אני, אוקיי? מתחרמנת וכל החרא הזה מקשיבה לך אומר לי שאני צריכה לעשות את הדברים האלה ולתת לך לשכב איתי וכל זה ואני שוכבת כאן וחושבת על זה ובא לי להקיא אבל בכל זאת נרטבת וכל זה. אני מה זה מגעילה. מה זה מגעילה."
"זה נכון, אבל אני הבנתי את זה לפני 20 דקות. בואי נעבור למשהו לא כזה ברור מאליו. איפה את, ג'יימי? בדירה שלך. איפה את בדירה?"
"במיטה."
"מה את לובשת?"
"טי שירט ארוכה."
"מה חוץ מזה?"
"כלום. ככה אני ישנה."
"בלי תחתונים?"
"אהה. אני לא יכולה... אני מתכוונת... אני לא הייתי... אני מתכוונת... אני לא לובשת תחתונים."
"מישהו אמר לך להפסיק ללבוש תחתונים. נכון ג'יימי?"
"כן... איך ת'יודע?"
"כמה אצבעות יש לך בכוס, ג'יימי? אל תשקרי לי."
"איך אתה...? אווה ש-שתים. יש לי שתי אצבעות בפנים."
"יופי. אל תפסיקי לשחק בחור שלך עד שאני אומר לך, קולטת?"
"אוה הה..."
"ותגידי לי כשאת גומרת. כל פעם. אם את מפספסת אחת, אני מנתק."
"או.. אוקיי... אני א-אגיד... ל..לך... ז-ה יהיהההה מההררר...."
"אלוהים, את חתיכת שרמוטה מזדיינת, נכון ג'יימי?"
<שקט>
<גניחה, יבבה>
"נכון, ג'יימי?"
"אוהה.. כ-כ-כן אנייי... זה קורה, ריצ'רד... אלוהיםאלוהים אנננייי גומממררררת."
"מה את, ג'יימי? תגידי לי..."
"ש-ר-ר-מוטה..."
"בדיוק, שרמוטת רחוב מזדיינת... תמשיכי להגיד את זה!"
"ש-שר-רמוטה... אני אוווההה... אני שרמוטה... אני... הוהוהוהו... ישו! אני שר-רמווטטהה מ-מזדייינננתת אני גומרת ריצ'ררד אני שרמוטטטטה מהרחווובבב... אני שרמוטה! אני באמת! אוה... אוה... אוה... אלוהיםםםם!!!"
<שקט>
<שקט>
<נשימה כבדה, מאומצת>
"ישו..."
<התייפחות שקטה>
"את בסדר, ג'יימי?"
"כן... אני חושבת."
<משיכה באף>
"את חושבת?"
"זה היה... אני מתכוונת שאני אף פעם.. לא מאז..."
"לא גמרת כל כך חזק מאז הפעם הקודמת שהיית שפחה של מישהו?"
"הא? אוה.. כן.. מאז לא גמרתי ככה."
"אם כבר מדברים על זה, הגיע הזמן שנגיע לדרישה הבאה ממך."
"יש עוד?"
"ועוד איך."
"אבל כבר אמרתי שאני אהיה השפחה שלך ואעשה כל מה שתגיד לי, לא משנה מה, ושאני אתן לך לעשות לך מה שבא לי, לא משנה מה. אני מתכוונת, פאק... מה נשאר?"
"ובכן, זה משהו קצת מיוחד. אז, כשג'ודי היתה השפחת מין שלי, היא לא ראתה את זה ככה. ואני אגיד לך, ג'ודי באמת אהבה להיות שפחת מין. למעשה, פעם אחת, בערך שישה חודשים אחרי שהתחלנו, היא צלצלה ואמרה שהיא רוצה להפגש. אמרתי לה שאני לא יכול להרשות את זה לעצמי אותו רגע, והיא צריכה לחכות איזה שבוע. ג'ודי שתקה כמה זמן ואז אמרה שזה לא משנה, שהפעם היא לא צריכה בכלל כסף, והיא רק רוצה לבוא ושאני, כמו שהיא קראה לזה, 'אעשה לה דברים'"
"ככה היא אמרה?"
"כן. אמרתי לה, 'ג'ודי, אז הלילה את לא במצב רוח להיות רק זונה, את רוצה ללכת כל הדרך ולהיות שרמוטה'. זה לא מצא חן בעיניה בכלל, אבל חירמן אותה לגמרי, כמו שידעתי שזה יעשה. אחרי זה, כל פעם שהיא התקשרה להגיד שהיא רוצה לבוא, שאלתי אותה, 'את רוצה להיות זונה או שרמוטה?' וחלק גדול מהפעמים היא אמרה 'אני רוצה להיות זונה'. אבל לעיתים יותר ויותר קרובות היא אמרה 'אני מתארת לי שהערב אני רוצה להיות שרמוטה.'"
"וואו..."
"עדיין משחקת בחור המלוכלך שלך, ג’יימי-שרמוטה?"
"היי! אל תקרא לי ככה!"
"מה? האמת כואבת לך? כשגמרת לפני רגע אמרנו ברור מאוד שאת שרמוטה, נכון? אמרת את זה בעצמך. אם אני לא יכול להגיד לך מה את באמת, אנחנו יכולים לשכוח מכל הסיפור."
"אוקיי... אוקיי... תשכח שדיברתי. תקרא לי איך שאתה רוצה. מגיע לי, אני חושבת."
"עדיין לא ענית לי, שרמוטה. משחקת בכוס?"
"אממ... לא."
"אמרתי לך שאת יכולה להפסיק?"
"לא... אני מצטערת.. אוקיי, הנה... אני מממ... ישו, זה רגיש! אוקיי, אננניייי עושה את זה שוב."
"עכשיו, כמו שאמרתי..."
"חכה! ריצ'רד, אתה יכול לחכות שניה?"
"בשביל מה?"
"פשוט 'גלל שאני... שיט... אני כאילו צריכה איזו מגבת או משהו."
"עשית כתם רטוב, ג’יימי-שרמוטה?"
"כן..."
"ואיך עשית את זה, ג'יימי?"
"אתה יודע איך."
"תגידי לי."
"שאני ג.. כשגמרתי."
"כן... מה קרה כשגמרת?"
"השפרצתי, זה מה שקרה... על כל המסביב, אוקיי? ו'כשיו אני כולי דביקה."
"באמת? איפה?"
"אוה, בחייך..."
"איפה ג'יימי?"
"בסדר, בסדר... בין הרגליים שלי, אוקיי? ולמטה בבפנים שלהן. אוקיי? השפרצתי ריר על כולי ועכשיו זה מטפטף ממני. זה מה שרצית לשמוע?"
"הרבה יותר טוב! עכשיו את מתחילה לדבר כמו שרמוטה אמיתית."
"הלוואי שלא היית קורא לי ככה."
"אני אגיד לך מה... את תגידי לי למה באמת את לא רוצה שאקרא לך שרמוטה, ואולי אני אפסיק. אני אפילו אתן לך איזה רגע לחשוב על זה. לכי תביאי מגבת, ג'יימי, ותספיגי את הכוס המטפטף שלך ואז תחזרי לטלפון. אה, ואת יכולה להפסיק לשחק בכוס לכמה זמן, כי בטח בכל מקרה כבר הפסקת."
"אוקיי, חכה רגע..."
<שקט>
"אוקיי... חזרתי... אממ... אוקיי... למה אנ'לא רוצה שתקרא לי... לויודעת... אני רק... זה עושה לי להרגיש מוזר... כאילו אני כולי מתביישת, ות'יודע, מושפלת."
"למה? כי זה נכון?"
"לא.. בעצם... אני מתכוונת כן, כאילו, אני חושבת."
"ת'יודעת ג'יימי, את ממש נשמעת כמו אחותך הגדולה. אז אני לא חושב שממש סיפרת לי הכל, נכון ג'יימי?"
"למ'ת'מתכוון?"
"ובכן, העניין הוא, הסיבה שג'ודי לא אהבה להרגיש נבוכה ומושפלת היתה בגלל מה שקרה לה כשהיא הרגישה ככה, בגלל איך שזה גרם לה להרגיש. את יודעת למה אני מתכוון, נכון ג'יימי?"
"אה אה. אני לא... באמת.. אממ... איך זה גרם לה להרגיש?"
"בואי נגיד את זה ככה... אממ... אוקיי... אחד הדברים שהשפילו את ג'ודי זה כשהיא היתה צריכה להתחנן.... נגיד להתחנן שאדפוק אותה, או להתחנן למצוץ לי את הזין, או להתחנן לגמור. היא שנאה להתחנן. אבל כמה שגרמתי לה להתחנן יותר זמן, והיא הרגישה יותר נבוכה ומושפלת, ככה התחנונים נשמעו יותר אמיתיים. אם משכתי את זה מספיק זמן היא היתה על הברכיים, הולכת אחרי בחדר, בוכה ומבטיחה כל מיני דברים מאוד מעניינים אם אני רק אזיין אותה, או אתן לה למצוץ לי את הזין, או לפעמים כל מה שהיא רצתה זה רשות לגמור. איך את חושבת זה גרם לה להרגיש?"
"חירמן אותה, אני חושבת... ריגש אותה יותר? עשה לה לרצות... ת'יודע... לעשות דברים?"
"טוב מאוד. ו?"
"ו? אנ'לא יודעת... עשה לה לרצות לגמור, אולי?"
"לא רק לרצות, ג'יימי."
"להיות צריכה? עשה לה להיות צריכה לגמור, כאילו, ממש ממש? ככה שהיא תעשה כל דבר בשביל לגמור?"
"דוז פואה לשרמוטה הקטנה!!! עכשיו, ג'יימי, תגידי לי, זו באמת הסיבה שאת לא רוצה שאקרא לך שרמוטה, נכון? כי אותו דבר קורה איתך, נכון?"
<שקט>
"נכון?"
"כן.. אוקיי?... אני לא שולטת בזה! אנ'לא יודעת למה זה קורה, זה פשוט קורה. כשמישהו... גבר... אומר עלי דברים רעים.... ת'לא יודע... אני נהיית כולי חמה בפנים וכולי רותחת בכ-... למטה בין הרגליים... אוקיי? וזה מגעיל וסוטה ואנשים צוחקים עלי וזה רק עושה את זה יותר גרוע... ועכשיו שאתה יודע אתה הולך להשתמש בזה כמו שהם השתמשו ואני לא יכולה לעשות שום דבר..."
<שקט>
"ריצ'רד? אתה גם עומד, אממ.... לגרום לי להתחנן, ריצ'רד?"
"ברור שכן, כלבה מטומטמת! איזו שאלה מפגרת זאת? הרגע גמרת לספר לי שאת הופכת לשרמוטת-ביבים שמתה לזין, כל פעם שמישהו "אומר דברים רעים" עלייך. למה לעזאזל את מצפה? שאני פשוט אתעלם מדרך כזאת פשוטה להוריד אותך על הברכיים או להשכיב אותך על הגב עם הקרסוליים על האוזניים?"
"אה... אבל..."
"תסתמי, כוס!"
"אוקיי... אוקיי... אוההה..."
"זה נשמע מעניין.. ת'יודעת, רק עכשיו, אחרי ששיחקת בכוס עד ש, מה זה היה, 'השפרצת את הריר שלך', ממש אחרי זה, הפסקת לשחק עם עצמך ולא אמרת לי. אני מתערב... אני פשוט מתערב שמאז שנהייתי פחות, אוה... 'מנומס'... שמאז שהורדתי את הכפפות, כמו שאומרים, והתחלתי להגיד עלייך דברים ששנינו יודעים שהם נכונים... אני פשוט מתערב שהיד שלך כבר שוב בין הרגליים הרטובות והדביקות שלך... אני מתערב שיש לך לפחות שתי אצבעות תקועות בחור המטפטף שיש לך בין הרגליים."
<שקט>
"ובכן, ג’יימי-שרמוטה קטנה שלי? יש לך שתי אצבעות בפנים, ריריות ודביקות?"
<שקט>
"שלוש..."
"מה?"
"שלוש... יש לי ש-שלוש אצבעות בפנים... ואני עומדת לג-ג-..."
"תעצרי."
"מ-מה?"
"אמרתי תפסיקי עכשיו, שרמוטה! תוציאי את האצבעות מהחור המלוכלך שלך עכשיו!"
"ללללאאאא... אוקיי... אוקיי... בחוץ... אוקיי?... אלוהים..."
"מעכשיו, חתיכת כוס, את צריכה לבקש רשות לגמור, את מבינה? אם אני רואה או שומע אותך גומרת פעם אחת בלי רשות... ובכן, יש עולם שלם של דברים שאני יכול לעשות לך, לא ככה, ג'יימי? ובמצב שלך... את פשוט תהיי חייבת לספוג את זה, נכון?"
"כ-כן... אני חושבת... ריצ'רד?"
"מה."
אנחנו יכולים... אממ... אני יכולה... אולי... אוהאלוהים אני לא מאמינה שאני מבקשת... אני יכולה לבוא אליכם, אני מתכוונת.... אני יכולה לבוא הערב... כאילו... עכשיו, אולי?"
"בשביל מה, ג’יימי-שרמוטה?"
"אתה יודע..."
"ברור שאני יודע, מפגרת! שאלוהים ישמור עלי ממטומטמות. אני רוצה לשמוע אותך אומרת את זה, מבקשת את זה..."
"אז אנחנו יכולים... אממ... אז... שיט... אז אתה יכול לעשות לי דברים, דברים סקסיים, ת'יודע, כאילו, להוריד לי את כל הבגדים ולהשאיר אותי ערומה ולזיין אותי ולהכריח אותי למצוץ לך ו..."
"לא מספיק... מה עוד?"
"אוה אלוהים! אוקיי... מה עוד... אוקייי.. אממ אז אתה יכול להתייחס אלי רע ו... ו... ולהגיד עלי דברים רעים ו... ו... ולעשות לי לגמור... אוקיי? זה מספיק? אני מבקשת... מתחננת... אוקיי? אני מתחננת שתעשה מה שאני רוצה שתעשה לי... שתעשה מה... אוהאלוהים... שתעשה מה שאני צריכה שתעשה לי, אוקיי? ישו... אני לא יודעת למה אתה מכריח אותי להגיד את כל הדברים המלוכלכים האלה על עצמי. אנ'חייבת לעשות מה שאתה אומר, אנ'צריכה את הכסף... אוקיי? זה לא מספיק?"
"אוה, ג'יימי, ג'יימי, ג'יימי... אפילו בגיל 19 הייתי מצפה שתהיי יותר חכמה מאיך שאת מתנהגת עכשיו. אבל למה בעצם אני צריך לצפות? השכל של כל שרמוטה אמיתית שפגשתי בחיים שלי היה בין הרגליים, אז אני מתאר לי שגם שלך בכוס. ועם היד שמה כמו עכשיו, אצבעות קטנות שרק מתות לדפוק שוב את החור הקטן והחלקלק הזה בין הרגליים שלך, השכל לא ממש עובד, נכון ג'יימי? לא בזמן שאת יכולה לחשוב רק איך להתפרק. את בדיוק כמו ג'ודי. כשהיא היתה צריכה לגמור, המוח שלה פשוט נזל ביחד עם הריר של הכוס שתמיד נזל לה על הרגל. כשאת מדברת אני ממש יכול לשמוע אותה. כמה שאת נהיית יותר חרמנית, ככה את מדברת יותר כמו איזו טיפשונת בכיתה זין."
"אני מצטע..."
"תסתמי! לא גמרתי. איפה הייתי? אה כן... אז את לא אוהבת את כל הדברים שאני אומר לך להגיד לי על עצמך? כל הדברים המלוכלכים שאת לא מגלה. כל הדברים שאת חושבת עליהם כשאת דוחפת את האצבעות, או אלוהים יודע מה את דוחפת, בכוס המלוכלך שלך? חבל מאוד. זו הדרישה הבאה. לא היתה לי הזדמנות להגיד לך כי הפרעת לי בזה שהודעת לי שהשפרצת ריר-כוס על כל החדר שינה המזויין שלך. זה מה שג'ודי לא רצתה לעשות. אם את רוצה שאני אסכים לזה, אז תתרגלי לזה שאני שואל אותך שאלות, שאלות אישיות, שאלות מאוד אישיות. ציפיתי מג'ודי לענות לי על כל שאלה ששאלתי ואני מצפה ממך לאותו דבר. וכמו שהיה עם ג'ודי, ככה יהיה איתך... אם תשקרי לי פעם אחת, ואני אדע, תאמיני לי... או אם תסרבי לענות, הפסקנו, באותו רגע. את עפה הביתה... ולא מקבלת אף סנט, מבינה?"
"אוקיי... כן... אני מבינה. ריצ'רד? איזה דברים אתה מתכוון לשאול אותי?"
"ובכן, לפחות את עקבית...עוד שאלה מטומטמת. איזה שאלות את חושבת שאני עומד לשאול אותך?"
"אוקי, אני יודעת שהן יהיו שאלות על סקס, אוקיי? אני יודעת שאני אצטרך לספר לך על הפעמים שגברים דפקו אותי וכאלה ומה נתתי להם לעשות לי וכל זה. אני יודעת את זה, אבל... נו... לדוגמה... על איזה דברים ג'ודי סיפרה לך?"
"אוה, 'כלבת-זין'... זה השם שנתתי לה... תמיד הייתי מאיים עליה שאני אוריד אותה למצוץ לכלב... אף פעם לא עשיתי את זה... חבל... בכל אופן, 'כלבת זין' סיפרה לי הרבה דברים מעניינים. איך היא איבדה את הבתולים בגיל 11 בשיחים מחוץ לבית שלכם... איך בגיל 13 היו מזיינים אותה לפחות פעם בשבוע בבית ספר... איך בגיל 14 היא התחילה לנסוע בטרמפים... ונהייתה זונה... איך היא נתנה לכל זר מוחלט עם 50$ בכיס להשפיך לתוכה במושב האחורי של האוטו שלו, לפעמים באמצע היום... איך שבועיים אחרי שהיא נהייתה זונה היא נכנסה לרכב לא נכון, ואן, ואיך חמישה פושעים שישבו בו לקחו אותה לבית בסילמאר והשאירו אותה שם ארבעה ימים כשהם ומי יודע כמה אחרים מרוקנים את הביצים שלהם בכל החורים שלה... איך חודשיים אחר כך היא גילתה שהיא בהריון והלכה שוב 'לתפוס טרמפים' בשביל כסף להפלה... איך בגיל 16 היא נהייתה בליינית והתחילה ללכת למסיבות ומועדונים בכל לילה שהיא יכלה, מסוממת לגמרי וכל כך הרבה מזיינים אותה שהיא כבר לא יכלה לספור אותם יותר... איך 'אנסו' אותה, ככה היא אמרה, בערך פעם בשבוע או משהו כזה... הרבה דברים מעניינים..."
"ישו..."
"אוה, ועוד דבר אחד, ג'יימי... ג'ודי סיפרה לי, בפרטי פרטים, הכל על האבא החורג שלכם, באד."
<שקט>
"ג'יימי?"
<שקט>
"כן... אני פה... אממ.... מה היא סיפרה לך על... על באד?"
"הכל."
"הכל על מה? אני לא מבינה..."
"בולשיט, ג'יימי. את מבינה יופי. אין מה להעמיד פנים, ג'יימי. ג'ודי סיפרה לי הכל על זה. על איך שבאד התחיל לנצל אותה בגיל 11 ולזיין אותה כשהיתה בת 12. איך הוא זיין אותה פעמיים שלוש בשבוע בשירותים מאוחר בלילה... איך הוא נתן לה למצוץ לו את הזין ואיך היא הקיאה את המעיים כשהכריח אותה לבלוע את הזרע שלו... איך הוא נכנס ישר לחדר שלך ושל ג'ודי וזיין אותה בלי רחמים במיטה שלה, אפילו לא שלושה מטר מאיפה שהיית אמורה להיות ישנה – היא ראתה אותך מסתכלת כמה פעמים – איך כשאמא שלכם היתה בלאס וגאס, בדרך כלל סופשבוע אחד בחודש, הוא היה בא לאיפה ששתיכן ושני האחים שלכן הייתם רואים טלוויזיה ואומר לג'ודי "בואי הנה" ואיך היא היתה קמה בלי מילה ונכנסת לחדר שינה של ההורים לשעה שעתיים ואיך היא היתה יוצאת מהחדר, הולכת עקום, עם שפיך נוזל לה על הרגליים. היא סיפרה לי איך, כשאמא היתה בבית, הוא היה מזיין אותה במוסך או מחנה את הטנדר שלו באיזה מקום... ג'ודי סיפרה לי איך היה לו חבר בעל מוטל בוינלאנד, כמה בלוקים מהבית שלכם, ואיך הוא גרם לה לפגוש אותו באחד מהחדרים פעם פעמיים בשבוע כדי לדפוק אותה בתחת ולזיין אותה עד שתתעלף. היא אפילו סיפרה לי איך הוא 'שילם' בשביל החדר בזה שנתן לחבר השמן והמגעיל שלו לזיין אותה ולדפוק אותה בתחת כל אחרי הצהריים, יום ארוך אחד בחודש. היא המשיכה לספר עוד ועוד על כל מי שהיה דופק אותה ואף אחד לא השתמש בקונדום לא משנה כמה היא התחננה ואיך היא היתה חייבת פשוט לשכב שם כשהם מילאו אותה בשפיך. והיא סיפרה לי על שלושת ההפלות האחרות שעברה לפני גיל 15 וגם על מה שהיא עשתה כדי לשלם עבורן."
"אלוהים! לא ידעתי את כל זה... אני מתכוונת... אוקיי, אני מודה... ידעתי על חלק... אולי הרבה... אבל לא כל כך הרבה. אממ.... זה הכל? אני מתכוונת, היא סיפרה לך עוד משהו?"
"עוד משהו? זה לא מספיק? אוה, בסדר, תני לי לחשוב... אוה, כן, אני זוכר עכשיו. ג'ודי סיפרה לי שכשהיא היתה בת 15, ואת היית בת 12, באד פחות או יותר איבד את העניין שלו בה והתחיל לקחת אותך לשירותים... שזאת היית את שהקיאה את השפיך של באד ונחרה כמו חזירונת כשהוא דפק אותך, ואיך היית חוזרת למיטה בדרך כלל ערומה לגמרי... איך התחלת לזחול בעצמך לחדר השינה שלו כדי ש"ירכב" עלייך. היא אמרה לי שממש כמוה, לא התנגדת בכלל ואף פעם לא סיפרת לאף אחד מה באד עושה לך... היא סיפרה איך שני האחים שלכן ידעו מה הולך וצחקו על זה כשהיית בשירותים או בחדר השינה, חוטפת זין ומתמלאת שפיך. היא סיפרה לי איך איזה חודש לפני יום הולדת 13 שלך, ביקשת ממנה ללמד אותך איך "תופסים טרמפים" כי באד הכניס אותך להריון ואז אמר לך לשלם על ההפלות שלך בעצמך. השגת את ההפלה, אבל ניסית למנוע מבאד לנפח אותך שוב? לא. לפי ג'ודי, לא רק שהמשכת להתגנב לפגוש את באד בשירותים, במוסך, ומי יודע איפה עוד, ולא רק שהמשכת לפתוח רגליים בשבילו בכל פעם שהוא רצה להשפיך פנימה, גם התחלת להעביר אחר צהריים מדי פעם ב"פונדק וינלאנד." זוכרת את זה, ג'יימי? חדר מספר 7 זה היה? הכי מאחור, שתוכלי לבוא מהבית בלי שיראו אותך?
<שקט>
"ג'יימי?"
<שקט>
<שקט>
"אוקיי, זהו. שכחי מזה, ג'יימי. אני מנתק."
"לא... חכה..."
"לחכות למה, ג'יימי?"
"פשוט חכה... אוקיי? אני צריכה... אוהאלוהים... בסדר... אוקיי... כן... חדר 7... זה היה חדר 7... הייתי הולכת מאחורי הבתים ברחוב סטרנד ואז... אוקיי, זה נכון... הכל נכון."
"נו, זאת התחלה."
"תראה, אני אעשה את זה, אוקיי? תשאל מה שאתה רוצה... נראה לי שאתה יודע פחות או יותר הכל, חוץ מהפרטים המלוכלכים, המגעילים. וזה מה שאתה רוצה, נכון? להכריח אותי לספר לך על כל הדברים הסוטים שהייתי נותנת לאנשים לעשות לי, אנשים שאפילו לא הכרתי, ו... חרא... כל החרא המטונף שנתתי לבאד לעשות לי והחרא שהוא הכריח אותי לעשות. ואני אצטרך לתת לך לעשות לי את כל הדברים הסוטים האלה כשאני מספרת לך... ו... אוהאלוהים... ריצ'רד? אני יכולה בבקשה לגמור עכשיו? ריצ'רד? בבקקששה? זה יקח רק שניה... בבבקקקשששהה?"
"את עדיין רוצה לבוא הנה?"
"אהה... כן... אני רוצה... רוצה... בבקשה... אני יכולה? אני אתנהג יפה, ריצ'רד, אני מבטיחה שכן."
"ובכן... תשמרי את האצבעות החרמניות שלך רחוק מהכוס המטפטף שלך לכמה רגעים ואני תיכף אגיד לך מה... בואי נבדוק עם קייטלין ונראה מה היא אומרת. קייטלין? מותק?"
"מה?"
"תרימי את הטלפון!!"
<קליק>
"מה מותק? בדיוק עמדתי ללכת לישון."
"זה יקח רק רגע, מתוקה. מישהי רוצה לבקש ממך רשות למשהו. אנחנו מחכים, שרמוטה."
<שקט>
"שררר-מממוטטטה, שרמוטה, צאי החוצה, אמא ואבא יקנו לך עוגה..."
<שקט>
"מה הסיפור, ריצ'רד, זאת בדיחה? אני הולכת למיטה."
"לא... חכי... בבקשה... אני מצטערת... אממ רק חכי רגע."
"מי זאת? שמעתי את הקול הזה פעם."
"ג'יימי... קייטלין... זו ג'-ג'יימי."
"נו, נו, נו... ג'יימי הקטנה שמחרמנת ולא נותנת. מה לעזאזל את רוצה?"
"אני רוצה... אממ.. ישו... תראי, אני... אני מצטערת על מה שהיה... באמת שכן... ו.. ואני רוצה לפצות את ריצ'רד... אני רוצה... ו... אם זה אוקיי מבחינתך, אני מתכוונת.. וחשבתי... אממ... אם זה אוקיי מבחינתך אם אני... אממ.. אולי אני יכולה כאילו... לקפוץ אליכם הערב, לפגוש את ריצ'רד?"
"לעשות מה?"
"הכל.. כל מה שריצ'רד רוצה... אני... אממ... אעשה את זה, כל מה שהוא רוצה.... ואני אתן לו לעשות לי מה שבא לו... באמת, אוקיי? אני מבטיחה... אפילו אם אני לא ארצה... אני לא רוצה לעשות לו טיזינג. אז... אם זה... אני מתכוונת.... זה בסדר איתך, קייטלין? אם אני אבוא הערב אני מתכוונת... שריצ'רד יוכל לזיי... יוכל לעשות לי מה שבא לו?"
"ריצ'רד, חיה רעה שכמוך, נראה שמצאת בובה חדשה. היא נשמעת מותק. היא שרמוטה כמו האחות הבולעת שלה?"
"בעצם, אני חושב שג'יימי הקטנה, המתוקה והתמימה עשויה להיות אפילו יותר שרמוטה ממה שג'ודי אי פעם היתה, והרבה יותר קל לתמרן אותה. לעזאזל, רק לפני כמה דקות היא זיינה את עצמה באצבעות... היא... תשמעי את זה... אלה המילים שהיא השתמשה בהן... היא אמרה שהיא גמרה ו'השפריצה מיץ כוס על כולה'."
"באמת? גועל נפש. טוב, ברור שהיא מתחננת מספיק יפה. אני חושבת שארצה להשאיל אותה ללילה או שניים. אחרי שתגמור להשתמש בה בעצמך, אני מתכוונת."
"קיוויתי שתרצי, כלבה סדיסטית שכמוך."
"לא יעזור לך להתחנף, אהובי. אני במחזור, אני עייפה, ואני הולכת לישון. לילה טוב."
"חכככיייי!"
"אוה ישו. מה עכשיו, ג'יימי?"
"לא אמרת אם זה אוקיי שאני אבוא... ריצ'רד אמר שאני צריכה לקבל ממך רשות... אז אני יכולה?"
"כמה חמוד! אתה צודק, ריצ'רד, היא באמת קלה. דיברת איתה בטלפון רק כמה זמן, שעה? והיא כבר מתחננת לפני שארשה לה להיות השרמוטה שלך. יוצא מן הכלל. ובכן, ג'יימי-שרמוטה קטנה – אני מניחה שככה אתה קורא לה..."
"בין היתר. את יודעת שאני מנסה תמיד לומר את האמת, קייטלין."
"מה שנכון, יקירי... ואתה עושה את זה כל כככך טוב. בכל אופן... כן, ג'יימי-שרמוטה חמודה... אני מעניקה לך בזאת את רשותי לבוא לכאן הערב כדי שריצ'רד יוכל לתקוע את הזין שלו לכל חור מגעיל שלך שבא לו... הכי סביר לשלושתם...אבל זו החלטה שלו... לילה טוב, כולם."
"תגידי לילה טוב, שרמוטה."
"לילה טוב קייטלין..."
"לילה, מותק."
<שקט>
"ריצ'רד?"
"מה?"
"אני יכולה... אני יכולה לגמור עכשיו, ריצ'רד, בבקשה?"
"בשום אופן לא. קיבלת רשות, אז תבואי לעזאזל לפה!"
"אוקיי... אני רק אתלבש ו..."
"לא!"
"מה לא? לא להתלבש? ריצ'רד, כל מה שיש עלי זה טישירט ארוכה... וחוץ'מזה היא כולה דביקה ורירית בגלל ש... אני צריכה ל..."
"את עדיין רוצה לבוא לפה להדפק?"
"כ-כ-כן... אני מתכוונת, אתה יודע שאני רוצה... התחננתי אפילו..."
"אז את תבואי בבגדים שאת לובשת או שלא תבואי בכלל."
"אוקיי, ריצ'רד... אני... אוהאלוהים..."
<שקט>
"עכשיו שרמוטה מזויינת!"
"כן ריצ'רד..."
<קליק>
תגובות מישראבלוג:
†bloody mary† (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=29734) , 14:11 5/4/2005:גרוע..
ללא שם , 19:00 1/5/2005:
ומה עם ההמשך?
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 23:15 1/5/2005:נותר לדמיון הקורא/ת. זה סוף הסיפור.
אמילי מונסטון nokita_23@hotmail.com (http://103076) , 01:31 13/1/2006:ממש לא משהו
אורלנדו , 18:22 23/10/2006:אני לא מאמינה שפספסתי את הסיפור הזה עד עכשיו. הוא מעולה.
kleo (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=351204) , 01:22 18/11/2006:באמת מעולה אני לא מבינה איך כתבו שהוא גרוע
השקל HaShekel@gmail.com (http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561228) , 17:43 3/2/2009:גם לדעתי, סיפור מצוין. השאיר לי טעם של עוד... "משאיר מקום לדמיון, הא?" מניאק.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 14:49 4/2/2009:גם אני סבור שזה סיפור מצויין (: כפי שמצויין בהקדמה ל"חזירונת", הוא מהווה הומאז’ לסגנון הדיאלוגי של וידלר, אחד הכותבים המרושעים, המגעילים והסוטים ביותר באלט.סקס.סטוריז, אשר מתמחה באלימות קשה עם דגש על גילוי עריות. אלא מאי? "ג’יימי" הרבה יותר טוב מכל מה שוידלר כתב אי פעם בחייו, לעניות דעתי הצנועה.לגבי הדמיון, ובכן, אני חושב שהסיפור שומט את הקוראת מכף ידו בדיוק ברגע הנכון, בו יכולה אותה עלמה (או גברת) משיית להיסחף במחשבותיה והזיותיה שלה - ולדמות את עצמה, שומו שמים, כמי ש"עדיין רוצה לבוא להידפק" (:
