"אה," אני אומרת, "ולאלה מהקיבוץ אתה מרשה לחרמן את אשתך." לא סתם יש לי שם של אחת הבנות הכי מרושעות בעיר, עם פה שערסים גדולים בני ארבעים פוחדים ליפול לתוכו. "בוא," אני ממשיכה, "נראה מקרוב." אני מושיטה לו יד והוא לוקח אותה ובא כמו חתלתול. "תראה," אני אומרת לו במפלצתיות מזוקקת כשאנחנו מתקרבים, או יותר נכון לוחשת לו באוזן, "אולי הוא היה החבר שלה בתיכון? נכון רומנטי בטירוף?"
02/03/2005 23:15:00
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!
והנה, היישר מפנקסה הדהוי של מארפה פטרובנה הפטרבורגית, סיפור-בנות שכזה, מהסוג המטונף ביותר, אבל כתוב איכשהו בסדר. רק עונג שיהיה לכן, יקירותי - בחורף הזה שהפך לקיץ, ובאביב שכבר מתחיל להתקרב, מה, עוד כמה חודשים והוא פה! (תנחומי לכינרת, ברכות לחוף גורדון)
M/f cons
הייתי צריכה לדעת לא ללכת לקנות בגדים עם טניה בחנויות האלה של הרוסים אבל הלכתי, נו,
הייתי צומי כל הבוקר וטניה דוקא נתנה לי יחס וגם לעשן בצהריים אז באתי והבאתי בחמישים שקל חצאית שבאמת קשה לדעת אם את כבר יצאת מאחורי הוילון המסכן הזה של הרוסיות שלא מסתיר שום דבר או שאת עוד מודדת, וגם היה לי את התחתונים המגניבים האדומים האלה, אבל עם כתם מהדיפ אבוקדו בדירה ההיא בפרדס חנה בסופשבוע הזה שלקחו לי את הסלולרי בגללו לשבועיים. תבינו שזה לא שהחצאית לא היתה מגניבה כי אני פשוט לא מסוגלת מבחינה נפשית לקנות משהו שלא מגניב וידעתי שאני אקבל הרבה מחמאות למרות שאולי לא מהבנות כי באמת חצי תחת בחוץ אבל התחת שלי סבבה. אני לא מהבכייניות שלא יכולות נפשית לצאת מהבית בלי להיות לבושה כמו איזו דוסית אבל בדרך כלל גם לא כמו שרמוטה, גם ככה אמא חושבת מזמן שאני זונה ואני מתארת לי שגם אבא היה חושב ככה אם הוא היה טורח להופיע פה פעם בשבועיים כמו שהוא אמור וגם לשחרר קצת מזונות מדי פעם במקום לרכב כל היום על הזונה הזאת שלו שבערך בגילי, הכי הרבה רק השתחררה, ורק שתבינו שהוא בן ארבעים ושמונה וזה מה זה מגעיל. אתמול אחותי ישנה אצלו והיא מצלצלת ואומרת לי שהיא שומעת אותם בלילה, אמרתי לה דה, כאילו, ברור שהוא עושה אותה, בשביל מה אבא היה בכלל צריך את הכלבה אם לא בשביל זה? ושתבינו, אמא כוסית סבבה. כולנו יפים במשפחה. בקיצור, אני נכנסת עם החצאית לירקן, אמא שלחה אותי לקנות לפת למרק עוף, אל תשאלו בכלל, היא עושה מרק עוף שחבל על הזמן, זה הדבר המבושל היחיד שאני מוכנה לאכול חוץ מטבעול תירס בלי נגיעות גבינה. אז אני נכנסת לשם עם החצאית החדשה:
הייתי צומי כל הבוקר וטניה דוקא נתנה לי יחס וגם לעשן בצהריים אז באתי והבאתי בחמישים שקל חצאית שבאמת קשה לדעת אם את כבר יצאת מאחורי הוילון המסכן הזה של הרוסיות שלא מסתיר שום דבר או שאת עוד מודדת, וגם היה לי את התחתונים המגניבים האדומים האלה, אבל עם כתם מהדיפ אבוקדו בדירה ההיא בפרדס חנה בסופשבוע הזה שלקחו לי את הסלולרי בגללו לשבועיים. תבינו שזה לא שהחצאית לא היתה מגניבה כי אני פשוט לא מסוגלת מבחינה נפשית לקנות משהו שלא מגניב וידעתי שאני אקבל הרבה מחמאות למרות שאולי לא מהבנות כי באמת חצי תחת בחוץ אבל התחת שלי סבבה. אני לא מהבכייניות שלא יכולות נפשית לצאת מהבית בלי להיות לבושה כמו איזו דוסית אבל בדרך כלל גם לא כמו שרמוטה, גם ככה אמא חושבת מזמן שאני זונה ואני מתארת לי שגם אבא היה חושב ככה אם הוא היה טורח להופיע פה פעם בשבועיים כמו שהוא אמור וגם לשחרר קצת מזונות מדי פעם במקום לרכב כל היום על הזונה הזאת שלו שבערך בגילי, הכי הרבה רק השתחררה, ורק שתבינו שהוא בן ארבעים ושמונה וזה מה זה מגעיל. אתמול אחותי ישנה אצלו והיא מצלצלת ואומרת לי שהיא שומעת אותם בלילה, אמרתי לה דה, כאילו, ברור שהוא עושה אותה, בשביל מה אבא היה בכלל צריך את הכלבה אם לא בשביל זה? ושתבינו, אמא כוסית סבבה. כולנו יפים במשפחה. בקיצור, אני נכנסת עם החצאית לירקן, אמא שלחה אותי לקנות לפת למרק עוף, אל תשאלו בכלל, היא עושה מרק עוף שחבל על הזמן, זה הדבר המבושל היחיד שאני מוכנה לאכול חוץ מטבעול תירס בלי נגיעות גבינה. אז אני נכנסת לשם עם החצאית החדשה:
הירקן (רוסי. מזיז את הראש מצד לצד מרוב הערצה): מה זה השמלה הזה? רוצה להרוג אותנו?
אני: (שותקת ומחפשת איפה הפאקינג לפת).
העוזר ירקן (ערבי, ועוד שחור מאפריקה או משהו. יש ערבים באפריקה?): הרגליים של כיכר מסריק.
אני (מתייאשת): איפה פה הלפת?
הירקן: (מצביע על ארגז שנמצא למטה בתקווה שיצא לו לראות לי את התחתונים, שהחלפתי בינתיים בבית ועכשיו הם ורודים עם צללית שחורה של צ'ה גווארה המאמי על התחת, אבל אני אולי קצת נראית ככה אבל בעצם לא מפגרת)
אני: (מתכופפת עמוק ומחפשת בין הלפת, ובוחרת שתיים שנראות פחות מצורעות. הירקן והערבי שלו בוהים בצ'ה בפה פעור. אולי אני בכל זאת מפגרת. אבל אז אני אז מסתובבת פתאום ומפתיעה אותם) זאת הלפת הכי טובה שיש לכם?
הרוסי (מגמגם מרוב צ'ה): מצויינת!
אני משלמת מהר והולכת ולא חסר הרבה שאני ארים ואגיד להם הנה תראו, מה קרה לאמא שלכם? בים רואים יותר, נכון? אבל האמת אני יודעת והם יודעים וכולם יודעים שזה לא אותו דבר בגד ים ותחתונים ולא משנה למה אם זה ככה וזהו, נכון? אז פאק איט. בבית נתתי את הלפת לאמא והחלטתי לישון טיפה. בערב אני יוצאת, נכון? ואני אשים את החצאית החדשה, ברור. אני מצלצלת לתמי החברה הכי טובה שלי שהיא כפרה אבל דפוקה לגמרי ומעדכנת אותה בחדשות על מה שקניתי אבל לא על צ'ה כי גם ככה היא חושבת שאני זונה, וכל פעם שאני אומרת לה בעצבים איך אמא שלי חושבת שאני זונה אז היא כאילו משתתפת אבל אני יודעת שגם היא חושבת שאני זונה למרות שאני חושבת שאם מישהי משתינו זונה זאת היא, והיא סתם אומרת את זה בגלל איך שאני נראית, ואני יכולה להגיד לכם איך אני נראית בשלוש מילים, בלי שום בעיה:
יותר טוב ממנה.
והיא בעצמה לא רעה, שתבינו. האמת שאפשר להגיד שאני די כוסית, כאילו בימים שאני נראית טוב, אבל אצל מי זה לא ככה? אני ג'ינג'ית טבעית עם שיער יחסית קצר אבל מה זה מלא וסמיך, לא בדיוק ממש רזה, מידה 40, אבל יש לי מה זה צורה יפה, תחת עגול ומגניב וציצים שמביאים לי הרבה צומי ויציאות, חלק מהסוג הנכון וחלק מהסוג שלא. כולם אומרים לי שאני נראית כמו איזו שחקנית קולנוע משנות השלושים, שזה בעיני מחמאה מעולה, כי למרות שבחיים שלי אני לא רואה את הסרטים האלה, בקושי חדשים, אני יותר בקטע של מוזיקה וכאלה משאני אוהבת לשבת כמו מטומטמת בחושך שעתיים ולהריח אנשים שיושבים לידי, במקרה הטוב שהם לא מנסים לדחוף ידיים או סתם להצמיד מרפקים על המשענת של הכסא שזה דבר שקשה בכלל להאמין שעושים אותו, אלה אנשים שהם אפילו לא לוזרים, הם וואנבי לוזרים, וכל זה בזמן שאת רואה סרט דבילי שכמה מפגרים שמתים על עצמם עשו, אני מכירה בדיוק את אלה שמתעסקים בדברים האלה כאן ורצים כל הזמן אחרי הבולעות הקטנות שלובשות שחור ולומדות קולנוע בתיכון ונרטבות מגברים שאומרים "פילם באור טבעי", אבל השחקניות לפני שבעים שנה היו מגניבות לגמרי, היה לי בחדר פוסטר של אחת שעומדת ככה עם סיגריה בשחור לבן, הכי קולית בעולם שיכולה להיות, ושיזדיינו האנורקטיות כמו תמי, שעם כל זה שהיא מסתובבת במידה שלושים וארבע היא נראית כמו מה שאמא שלי אומרת מקל בית שימוש, ודומה קצת בגוף לזונה הזאת של אבא, עידית, רזה רזה בלי ציצים בכלל. בנים אוהבים ציצים, אני יודעת את זה.
אז אני ישנה את השעות שלי אחרי הצהריים, ואז הולכת ודופקת שעה אמבטיה בלי לזרוק זין על מה שאמא שלי ואחותי צועקות, עד שאמא אומרת שהיא לא תתן לי ללכת להופעה ואז אני יוצאת ועושה לה פרצוף הכי מגעיל שאני מצליחה, ואני יכולה לעשות פרצוף מה זה מגעיל, זו הופעה שאני בונה עליה כבר שבועיים לפחות, ואני מתלבשת מה זה סבבה, לא כמו איזו פריקית מטומטמת, שתבינו, חולצה יפה עם מחשוף מרובע וחזיה סגולה מדהימה עם תחרה, בתור מישהי שבכלל לא שטוחה אפשר להגיד שאני צריכה חזיה אבל יש רק מעט מאוד שאני אוהבת וגם לא עושות סימנים אדומים בכתפיים ועל הגב, וזאת אחת מהן שהיתה עולה לפחות 300 אם הייתי משלמת אבל קיבלתי מאחת שאני מכירה שדפקה אותה בטעות באינטימה בסנטר למרות שהיא מידה B או משהו כזה של שטוחות ולא היה לה מה לעשות איתה אז היא הביאה לי. לבשתי את החצאית עם סתם תחתונים צבע לבן, אבל מה זה חדשים מהאריזה, כי ידעתי שיראו לי חופשי אז אמרתי לפחות שלא יראו איזה חוטיני מזויין ואז אני ארגיש באמת זונה, אבל תחתונים לבנים כשאת רוקדת זה קינקי כזה, כמו במנגה היפני שיריב כל הזמן מוריד עם התלמידות בתלבושות האחידות האלה, אני אמנם לא לובשת אחידה אבל תלמידה אני כן, למרות שהמחנכת עם הכוס הכמוש (היא בעצמה לימדה אותי להגיד כמוש, אירוניה הא) חושבת אחרת, אז תחתון לבן, החלטתי, והחזיה הסגולה. עם האיפור לא הגזמתי, רק שפתון כהה מאוד ועיניים, תמי שכרגיל עברה דרכי בדרך להופעה אמרה כשראתה אותי, "הלכת שוב על המראה הואמפירי?" הסתכלתי עליה חזרה ואמרתי "ואת כמו שלגיה שהלכה לטייל עם האיילות החמודות", כי באמת היתה לה מין שמלה מקושקשת כזאת שאני לא יודעת איך היא יכולה להסתובב עם דבר כזה, אבל היא גם בתולה כמה שאני יודעת, אז מתאים לה, למרות שהיא ירדה אולי כבר לאיזה מליון איש שזה מגניב אותי, זה נראה לי מה זה משפיל למצוץ כשאני לא שיכורה, אבל האמת שבדרך כלל אם אני כבר מזדיינת אני כן שיכורה ואז גם אני מוצצת, אבל לא כמוה. עלינו על המונית, ואתם יכולים לקלוט את תמי סבבה מאיך שדיברה עם הנהג:
"אנחנו צריכות ליחזקאל 27 בבקשה. כמה זה יעלה?"
"מונה."
"אז אני מבקשת," (תמי בחיים לא מקשיבה לאף אחד), "שתשים מונה."
"טוב." (הנהג מתכופף ומפעיל מונה. תמי לא רואה שום דבר, היא גם מסתובבת בלי משקפיים ובלי עדשות למרות שהיא חצי עיוורת)
"לא, כי אנחנו לא משלמות יותר מהמונה."
"אומרים לך מונה, מפגרת." הנהג אומר, אפשר להגיד לזכותו שאת המפגרת הוא אמר בלחש, אבל היא בינכה לא שומעת שום דבר, המפגרת. אני דופקת לה בצד ואומרת לה שזה בסדר, והיא נרגעת, ואז מתחילה להלחץ מאיפה יהיה לה מה לעשן, ולמרות שאני לא מעשנת בעצמי אני לא רוצה שהיא תילחץ לי עוד יותר אז אני אומרת לה שאין שום בעיה במקום הזה, כמו שלא תהיה לנו בעיה להכנס ואפילו חינם אז גם לא תהיה לנו בעיה להתארגן, כל אחד רק מת לעשן איתה, אבל זה לא מרגיע אותה. היא מוציאה את הטלפון שלה, שעליו אני דוקא מקנאת בה בטירוף, זה נוקיה כזה שעושה הכל וההורים שלה לא מגבילים אותה ביוצאות בכלל. אף אחד לא ענה לה, אז היא נכנסה לאיזה דו קרב הזוי לגמרי של סמסים עם ואדים, עוד איזה רוסי מכוער שבכלל לומד בשכבה מתחתינו. אני מסתכלת לה במסך וכתוב כל מיני גסויות מגעילות והואדים הזה אפילו לא נראה מי יודע מה טוב, אבל יהיה בהופעה כנראה, אם יבוא לו לבוא ואם בכלל יכניסו אותו, ואז אם כן אז אולי יהיה לו איזה משהו לעשן, לא שהוא אמר שיהיה לו אבל לפעמים יש לו, וזה כבר מספיק לתמי להתקע איתו כל הדרך בסמסים במקום לדבר איתי שזה יותר מעניין בהרבה. כשסגרה לו בסוף היא פתאום מסתכלת לי בחצאית ורואה אותה סופסוף ואומרת "מיני רוסיות". זה הקפיץ אותי כי אם יש משהו שאני, כאילו, ממש לא? אז זה רוסיה ולדעתי גם לא דומה בכלל לרוסיה למרות שיש אנשים שאומרים לי אחרת אז עשיתי לה מה זה פרצוף ואז הנוקיה שלה ניגן שוב את השיר המפגר שלו והיא הסתכלה במסך וצחקה. "מה את צוחקת, זונה?" שאלתי עוד עם הפרצוף החמוץ והיא הראתה לי סמס מואדים עם איזה ציור של חתול עושה כלבת פודל קטנה ומופתעת, לא יודעת איך אני עוד סובלת אותה. כשיצאנו מהמונית היא הרימה לי את החצאית בציפורן, יש לזונה הזאת ציפורניים ארוכות ואדומות כמו איזו מפלצת, כמו פאקינג קרואלה דה ויל בסרט עם הדלמטים, שזה כלבים מעצבנים אפילו יותר מפודלים, אני לא מבינה איך היא מצליחה לשמור על זה בכלל כי לפי הפרצוף שלה היית מצפה שהיא תאכל ציפורניים כל הזמן אבל מספיק לה הסיגריות כנראה, אז היא מרימה והנהג רואה לי את התחתונים הלבנים מה שלא הזיז לי במיוחד כי הלכנו לרקוד אבל בכל זאת מעצבן, הזונה הזאת, אבל לפעמים היא מה זה חמודה. בכניסה ראינו את טניה וואדים שבאמת בא, הטמבל, בלי שום דבר לעשן, מישהו רק אמר לו שאולי אחר כך הוא ייתן לו אבל בינתיים המקסימום שהוא היה יכול להציע זה אל אם לייט שזה אולי הסיגריה הכי עלובה בעולם אבל מי שמצפה ליותר מאחד כזה פשוט מפגרת.
טניה היתה בקטע של הלהקה. היא עמדה מול הפוסטר כאילו יש עליו תמונה של אלוהים, וזאת בכלל להקה של בנות, כן? והטניה הזאת אולי רוסיה אבל לא לסבית. היא מתחילה ככה בלי להפסיק, ברגע שהיא קולטת שהגענו, והיא דוקא כן גותית מזדיינת, מיינד יו, וכשאני אומרת גותית אני מתכוונת גותית, נראית כמו ערפדית מטרנסילבניה (טוב, מקייב) שנהיתה שפחה של איזה קצין אס אס במחנות: "אז קוראים לסולנית אושר וכותבים את זה אשר אז יש מפגרים שאומרים אשר במקום אושר, אבל זה לא השם שלה, בכלל קראו לה אילנה אבל היא מה זה מגניבה, אני ראיתי אותן נכנסות, היית צריכה לראות איזו שמלה היא לבשה, היית נופלת."
"הם גדולות." עוזר לה ואדים, שחושב שאם כל פעם שאיזו מפגרת, במיוחד אחת עם גרבי רשת כמו של טניה הפרחה, מתחילה לקבוע קביעות מפגרות ולהתווכח פארש הוא יעזור לה אז בסוף יצא לו אולי פעם זיון. טוב, דבר אחד אני יכולה להגיד לו - מטניה לא יצא לו שום דבר, ולא שהיא לא פותחת בכיף, אבל לא לבני אדם כמוהו. היא ממשיכה לטחון עוד ועוד, ואני הולכת לכניסה לראות מה הסיפור עם זה שיכניסו אותנו בלי כרטיס, וזה נראה בהתחלה תפור וגמור כי תומר שם, ותומר חולה לי על התחת הקטנצ'יק שלי, אבל אז ראיתי שהוא יושב עם הבוסית שלו שהיא מה זה מפלצת מהגיהנום. אז חיכיתי בשקט עד שהוא יתפנה, אבל בסוף הוא קם והלך. הסתכלתי על הקופה, היה כתוב בשלט שישים שקל, ופשוט לא היה מצב שאני משלמת דבר כזה כדי לראות שלוש צפוניות שעברו לדירה שכורה מאחורי אלנבי ומתלבשות מגניב, ולא משנה איזו מוזיקה טובה הן עושות. חיפשתי את תמי להגיד לה את זה אבל לא ראו אותה בשום מקום, המוצצת הזאת. יש לי פתיל קצר, והתעצבנתי בטירוף, ואמרתי לאחד שהתחיל איתי, די חמוד דוקא, איזה משהו מגעיל ואז הוא אמר עלי לחבר שלו משהו, וטוב שטניה התערבה כי אם לא אני לא יודעת מה היה קורה, אבל אז תמי חוזרת עם חיוך מוזר ועושה לנו בואו ואנחנו נכנסות, בלי ואדים העלוב הזה שאותו לא הכניסו, והמנהלת משמרת מפלצת מהגיהנום עושה לנו כן עקום זה בראש ואני רואה את תומר יוצא מאיזה מחסן שיש להם שם ואומרת בלב לא יכול להיות, פשוט אין מצב, אבל כשיש לך חברה הכי טובה כמו תמי באמת יש מצב לכל דבר ואני מתה לשאול אותה אבל לא יכולה כי טניה לידנו מטרטרת כמו טרקטורון.
בפנים חשוך ויש איזו להקת חימום עם פרצופים מדוכאים כמו במחלקה סגורה טוחנים בדיסטורשן והסאונדמן שלהם מתחיל עם איזו כונפת על, וגם בלי שיעשה את זה הסאונד פה שווה לתחת, וליד הבמה המונגולואידים של הפוגו משתוללים כמו מטומטמים, ואני מסתכלת מסביב ותוך רגע מוצאת מישהו לתת לו את העשרים שקל שלי שיקנה לי וודקה שאני מורידה מאחורי עמוד. לתמי יש פאקינג קוקטייל ביד, המפגרת הזאת, והיא שותה אותו בקש כאילו יש לה כל הזמן שבעולם, ואני רק מחכה שעוד רגע יופיעו הדובים מהאבטחה, המקום הזה מחזיק מאבטחים מוטאציות כי הם באמת צריכים, מאז שהמטאל נהיה קטע של ערסים ומאז שנהיה חוק נגד הסלקציה, מדי פעם יש קרבות בבונים מטורפים לגמרי, כאלה שהמאבטח צריך לקפוץ ראש לתוך ערימת גופות של קופים מתכתשים, אבל הם לא באים. יכול להיות שתומר אמר להם משהו? אני מתה ממנה. עכשיו, במועדון הזה יש גם רחבה רחוקה מהבמה, שמי שאוהבת לרקוד אבל לא אוהבת את הילדים עם החצי מוח שמביאים אחד לשני נגחות יהיה לה איפה, ואני הולכת לשם ותופסת לי פינה, אני אומרת לכולם שאני מה זה אוהבת לרקוד אבל מה שאני באמת אוהבת זה המבטים של האנשים, אני זזה כמו מלכה או כמו זונה או משהו, ותוך שניה הם מתחילים להתאסף. טניה באה ורוקדת מולי, רואים עליה שהבת זונה כבר קיבלה משהו לעשן, אבל אני אוהבת לרקוד איתה, היא לא בן אדם ללכת איתו לקנות בגדים אולי, כאילו אם לא בא לך להיראות כמו אחת שעובדת במכון עיסוי בנווה שאנן (אם דוקא כן בא לך על נערת ליווי-שיק אז טניה איז דה גירל פור יו, והיא בעצמה מצליחה להיראות גם לגמרי פרחה וגם די גותית בכל זאת, שזה הישג נדיר או שילוב מפלצתי, תגידו אתם), אבל סבבה לגמרי לרקוד איתה, עם נשיקות פה ושם וכל זה עד שהיא נעלמה פתאום, בטח בשביל עוד שאכטה, והלכתי לארגן גם לעצמי עוד שתיה אבל לא מצאתי אף אחד שאני מכירה. יש להם כאלה כסאות של בארים ליד הקירות ועל כסא אחד ישב מישהו קרח לגמרי שנראה דוקא די טוב. ביקשתי ממנו שיקנה לי וודקה, ואז קלטתי שעל הכסא שלידו יש תיק של מישהי, בטח חברה שלו, אבל הוא הביא לי את הוודקה בלי מילה.
"תודה," אני אומרת לו, מורידה אותה בלגימה.
"סבבה." הוא מסתכל עלי. אני מה זה מרגישה. הוא עושה את עצמו שזה במקרה אבל זין זה במקרה. הוא מסתכל עלי ורואה אותי. אבל הוא נראה טוב, כבר אמרתי. "איך קוראים לך?" הוא עושה לי.
"עינב."
"וואלה?"
"למה, מה חשבת?" הוא מוציא סיגריה ונותן לי ומדליק לי אותה. דוקא נעים לעמוד ככה לידו. כשהוא יושב על הכסא הגבוה הוא הרבה יותר גבוה ממני ומסתכל לי לתוך השדיים. התכופפתי קצת שיהיה לו יותר קל. איפה החברה שלו? עושה מישהו בשירותים?
"חשבתי יוליה." ההוא צוחק, אבל אפילו לא הצלחתי להתעצבן עליו. כנראה מרוב חרמנות. עשיתי לו פרצוף בכל זאת. הוא מושך בכתפיים.
"אני במקרה לא רוסיה." אני אומרת בחגיגיות כזאת מגוחכת. חברה שלו חוזרת והוא מתחיל לדבר איתה כאילו אני לא שם, אבל כשאני הולכת הוא קורץ לי מאחורי הגב שלה. אני רוצה לעצבן אותו ומתכופפת עמוק לסדר את הנעל כאילו, מראה לו את התחתון והבן זונה מרים לי אגודל, תודה רבה. מה יכולתי לעשות, הלכתי לרקוד. תמי לא היתה אבל טניה עשתה את ההצגות הרגילות שלה על הרחבה, היא דוקא כן לבשה חוטיני מתחת לחצאית שלה. ואדים איכשהו הצליח להכנס, בטח שילם למרות שניסה לשכנע אותנו שלא. המשכנו לרקוד ככה עוד איזה שעה שעתיים, יחד עם תמי שחזרה בינתיים עם איזה בקבוק אבסולוט קטן שהיא הביאה מאיזה מקום, ועוד פעם המאבטחים לא אמרו מילה כששתינו אותו, מה שמה זה מוזר. אולי הם היו עסוקים, כי ליד הבמה הלכו ממש מכות. הבנות עלו על הבמה, קרועות מקוק, זה היה ברור לגמרי, והתחילו לעשות כמה רעש שהן יכולות. האמת, היה כיף, כולם מעשנים, אני חצי שיכורה, והמוזיקה פיצוץ של הלייף. ניסינו אפילו להתקרב לבמה שנגמרו המכות, אבל תיק תק התחילו כמו תמיד לדחוף לנו ידיים ולהרים חצאיות וכאלה, ככה שאחרי כמה דקות נמאס לנו וחזרנו למקום. הלכתי לשירותים וכשיצאתי סידרתי את המחשוף המבולגן שלי מול ראי במסדרון. הרמתי עיניים וראיתי אותו עומד ומחייך אלי כמו מניאק.
"איפה חברה שלך?" שאלתי אותו, הכי בכבוד עצמי שיכולתי לגייס, יחסית לאחת שבדיוק אירגנה את השדיים ועשתה פרצופים מחרידים בראי בלי לשים לב שמישהו מסתכל, ואז המישהו שהסתכל מחייך אליה ככה.
"מי אמר לך שהיא חברה שלי?" הוא שואל אותי, מדבר ישר לשדיים שלי, אבל אז חוזר לעיניים. "אשתי."
"לא ידעתי שאנשים נשואים באים לפה." אמרתי בטיפשות, כאילו, מה זה משנה אם הם נשואים או לא? זאת הופעה, לא פאקינג פיק-אפ.
"באים, באים." הוא אומר ושותק. מבסוט לגמרי לעמוד שם, לזוז על העקבים ולבהות לי בגוף.
"איפה אשתך?" אני שואלת באנטיפתיות.
"שמה." הוא הראה לי באצבע. בצד השני של המקום זאת שהיתה איתו עמדה יחד עם עוד כמה בנות והרוקרים הישראלים המפגרים שהופיעו קודם. "חברים שלה מהמשק."
"אה."
"רוצה עוד וודקה?" הוא שואל. ברור שהוא לא התכוון לשום דבר עם אשתו שם, נכון? בדרך כלל אני מכריחה אותם לקחת את העשרים שקל, אבל נשארו לי בכיס רק 40 אז נתתי לו להזמין אותי.
"לא מפריע לך שאשתך נמרחת עליהם?" אמרתי לו כשחזר, מצביעה בזרת עם הלק דיו הכחול כהה (לא שחור, כן? לא פריקית. יס). אחד עמד לידה וחיבק אותה ונגע לה בתחת.
"הם חברים מהקיבוץ," הוא אומר לי, אבל ראו עליו שהוא לא מרוצה.
"אה," אני אומרת, "ולאלה מהקיבוץ אתה מרשה לחרמן את אשתך." לא סתם יש לי שם של אחת הבנות הכי מרושעות בעיר, עם פה שערסים גדולים בני ארבעים פוחדים ליפול לתוכו. "בוא," אני ממשיכה, "נראה מקרוב." אני מושיטה לו יד והוא לוקח אותה ובא כמו חתלתול. "תראה," אני אומרת לו במפלצתיות מזוקקת כשאנחנו מתקרבים, או יותר נכון לוחשת לו באוזן, "אולי הוא היה החבר שלה בתיכון? נכון רומנטי בטירוף?"
"תגידי, את מחממת אותי בכוונה?" הוא מסתכל עלי בפעם הראשונה. אני עושה לו כן בראש בהתלהבות עם חיוך גדול. "למה את עושה את זה?"
"סתם." אני אומרת לו בחיוך של מלאך. הוא עושה פרצוף מיואש אז אני ממשיכה, בטון מנחם: "אתה פשוט נראה טוב, אתה מבין." וכל הזמן הזה ההיא עוברת מאחד לשני, וכל אחד מדביק לה איזו נשיקה בצואר ובכתפיים, היה לה סטרפלס מהסוג שאני נוהגת לכנות סטרפלס פוסטמות, שאפשר לדעתי לקנות רק בקניונים של איזור התעשיה בראשון.
"אז מה אם אני נראה טוב?" הוא עדיין בוהה בה בהבעה מיוסרת. מסכן, צריך לנער אותו. אני נצמדת אליו קצת ולוחשת לו באוזן.
"לא אוהבת לראות גבר שנראה טוב מתנהג כמו הומו."
"מה אמרת?" ההוא שואל, מזועזע לגמרי. הוא ניסה לדבר בטון מאיים אבל הייתי קרובה מדי אליו.
"שלא תהיה הומו." אני אומרת שוב, בדיקציה מושלמת. לא סתם אני מתלבשת יפה כל יום שואה ומקריאה יזכור על הבמה ליד המנהל. חשבתי לרגע שיביא לי סטירה, אבל לא זזתי. שידע עם מי יש לו עסק.
"תסתמי, טוב?" הוא אמר, לא בצורה משכנעת.
"אין בעיה. לאן הם הולכים?" הקשיתי, מצביעה שוב על אשתו, שהתקדמה עם אחד הקיבוצניקים, המתופף אני חושבת, לכיוון היציאה. "לאוטו שלו?" הוא עשה צעד לכיוון שלהם, ותפסתי לו בחולצה. "עזוב," לחשתי לו, "סתם שרמוטה."
"מה!" הוא דחף אותי ממנו, כמעט נפלתי על העקבים אבל החזקתי באחד הכסאות, והלך במהירות אחריה, אבל היא הספיקה לצאת. הוא דיבר עם מישהו. טניה עצרה לידי ואמרה שהיא הולכת עם ואדים לאיזו מסיבה של רוסים והשאירה לי עוד בקבוק וודקה, שליש מלא. לקחתי לגימה. ההוא חזר.
"וודקה?" הצעתי לו. הוא נענע בראש. "תשתה, נו." חייכתי אליו כמו אחות רחמניה. "מה אמר לך?" הוא שתה לגימה ארוכה.
"שהיא הלכה לעשן."
"באוטו שלו."
"כן."
לקחתי לגימה ונתתי לו. "תשתה עוד." הוא שתה. "יש לה חזיה מתחת לסטרפלס הזה?" התעניינתי.
"מה? לא חושב. מה זה משנה?"
עשיתי פנטומימה של אחת שמורידים לה את הסטרפלס במכה וצחקתי. הוא לקח עוד לגימה והחזיר לי. רוקנתי את הבקבוק וזרקתי אותו. "שרמוטה, אה?" אמרתי לו.
"לא, מה יש לך. היא רק..."
"הלכה לעשן איתו."
"וואלה."
"איך היא נהיית כשהיא מעשנת?"
"תגידי, אולי תסתמי כבר?"
מעכתי עליו שדיים. הוא הרגיש. לא דיברנו משהו כמו עשר דקות, אני חושבת. נשענתי עליו יותר ויותר. ידעתי שאשתו חזרה למועדון כשהוא דחף אותי ממנו. הסתכלנו עליה. "חושב שהיא מצצה לו?" שאלתי בטון מנומנם.
"אין מצב." אבל הוא נשמע ממש לא בטוח.
"עזוב מאמי," ליקקתי לו בצואר. אני אומרת לכם, כשאני מרושעת אני מה זה משכנעת. "עזוב אותך ממנה. אני אתן לך."
"מה?" הוא הסתכל עלי מזועזע לגמרי, ואז שוב על אשתו, שאם תשאלו אותי נראתה כמו אחת שהרגע קיבלה מה זה זין.
"היא סתם שרמוטה." חשבתי שהוא באמת יביא לי סטירה הפעם, אבל הרגעתי את עצמי שלא יכול להיות במועדון ליד כולם, נכון?
"את בעצמך שרמוטה. תראי איזו חצאית יש לך."
"זה בסך הכל מיני רוסיות." לימדתי אותו. "קניתי אותו עם חברה שלי טניה." הייתי בעצמי שיכורה תחת.
"אבל אמרנו שאת לא רוסיה."
"אמרנו שלא. ומה אמרנו על אשתך?"
"לא, מה פתאום."
"לא רוסיה?"
"לא."
"סתם שרמוטה?" הוא הסתובב ללכת. "אתה מפחד מילדות קטנות?" עשיתי קול של כיפה אדומה. הוא הסתובב אלי, הפנים אדומות לגמרי כמו מיץ פטל.
"תסתמי כבר."
"די," המשכתי כמו שלגיה, "תיתן לי."
"תסתמי!" אני חייבת לומר שהוא לא היה מגוון במיוחד. אבל עמד לו הזין. ראיתי.
"איך קוראים לה?"
"מאיה. תסתמי אולי."
"לא בא לי." נצמדתי אליו שוב, שיריח אותי. "לא בא לי לסתום. מה תעשה לי?"
"שלא תעיזי לדבר עליה ככה."
"על מאיה השרמוטה?" סלאפפפ! הפעם קיבלתי סטירה. הוא העיז, באמצע המועדון. הייתי צריכה מה זה להתעצבן עליו, אבל לא התעצבנתי. "אתה אוהב שרמוטות?" שאלתי, מסתכלת לו על הידיים. לא רציתי עוד אחת. "אתה אוהב לתקוע שרמוטות חזק?"
"די..." הוא נשמע ממש ילד עכשיו, כאילו זה שהוא הביא לי את הסטירה ולא הגבתי שבר אותו לגמרי. "תפסיקי כבר. תיכף היא תחפש אותי."
"ומה אתה מתכוון לעשות עד שהיא תמצא אותך?" שאלתי בקול של היפהפיה הנרדמת. לא היה לו סיכוי, מסכן. הלך עליו.
"לחכות..." הסתובבתי ממנו והלכתי בלי להסתכל אחורה ופתחתי את הדלת למחסן שקודם תומר יצא ממנו, שהיתה לא נעולה, ונכנסתי. הוא עמד בחוץ והסתכל עלי. חייכתי אליו. הוא בכלל לא חייך. ישבתי על כסא שהיה שם ופתחתי רגליים רחב בתנועה פתאומית שהרימה את המיני למותניים, מסתכלת עליו כל הזמן. פתאום הוא החליט ונכנס, סוגר את הדלת אחריו ונועל אותה בוו שהיה שם. הוא הסתכל עלי. הסתכלתי עליו. הוא הסתכל עלי עוד. "מה את רוצה?" לא עניתי לו כלום. רק פתחתי עוד יותר. הוא הלך צעד קדימה.
"מה אתה רוצה?" שאלתי. זה עצר אותו.
"תסתמי כבר." הוא ממש רעד מהתאפקות. ראו עליו.
"אוקיי." הוא נגע בי. כתפיים, שדיים. כולם ישר מועכים אותי שם כמו בצק. יצאו לי קולות.
"אין זמן." הוא אמר, בקול צרוד כזה, לא מאמין מה הוא עושה. ירדתי מהכסא בתנועה חלקה, כמו חתולה, על ארבע על הרצפה מעץ. שמעתי אותו נושם ומתעסק בהמון רעש במכנסיים ובחגורה שלו. ואז הרגשתי אותו מאחורי ונבהלתי פתאום מעצמי וממה שאני עושה, ככה על הברכיים כמו כלבה במחסן, וניסיתי לקום אבל הוא לא התייחס ופשוט הכניס לי אותו והוא נכנס ונכנס ונכנס עד שהירכיים שלו נלחצו לי לתחת. על המקום ירד לי האיי קיו לאפס.
"אווההה!" אמרתי, בקול רם.
"תסתמי." הוא אמר, יוצא החוצה לאט לאט, יוצא ויוצא ויוצא ויוצא ואז טראח!
"אההה!!!"
"תסתמי אמרתי!" הוא דחף לי את הראש למטה ושמתי לחי על מין מחצלת צמר קטנה שהיתה שם, והחזקתי בקיר שמולי בשתי ידיים. הוא ניסה להוריד לי את התחתונים ולא הצליח, והתעצבן וקרע אותם ואז הרביץ לי בתחת ממש חזק, הסימן נשאר לי שלושה ימים אחר כך, וזה הרגיש כאילו הוא עושה לי משהו מה זה מבוגר שאף פעם לא עשו לי וזה היה כמו מכת חשמל בכוס, וצרחתי שוב.
"תסתמי את הפה שלך!"
"כן." אמרתי, נכנעת סוף סוף, נהיית רכה, מרפה את כל השרירים המתוחים, נותנת לציצים להמעך לרצפה, מזיזה בשבילו את התחת. הוא רכב עלי. "כן. כן. כן." אמרתי לו.
"תלמדי לדבר. הגיע הזמן שתלמדי לדבר. חצופה."
"כן. סליחה. כן."
"זה מה שקורה לילדות כמוך."
"איזה... אההה!!" שאלתי אותו, אבל הוא שוב נכנס בתוכי בכל הכוח. "איזה ילדות?"
"כמוך."
"זונות כמו אשתך אתה רוצה להגיד?" לא יודעת מה גרם לי להגיד את זה, אפילו כשאני שיכורה אני יודעת בדרך כלל מה אסור להגיד לגבר, וזה היה באמת מפחיד, הוא ממש איבד שליטה והתחיל לקרוע אותי בכל הכוח ולהרביץ לי בתחת ובירכיים ובגב. צעקתי בלי לחשוב מי שומע. הוא הפך אותי ופתח לי את הרגליים והרים ועלה עלי, מסתכל לי בפנים ונושם עלי.
"אני לא אגיד יותר." נבהלתי ממנו. הפה שלו היה פתוח וראיתי את השיניים. הלשון היתה קצת בחוץ, כמו כלב מה זה מיוחם. רציתי שהוא יהיה מרוצה ממני. אני חושבת שהתחלתי לגמור מהרגע שהוא קרע לי את התחתונים ופשוט כבר לא יכולתי להפסיק יותר והגמירות התחזקו והתחזקו כל הזמן. "אני לא... אההה!! לא אגיד יותר... על... מאיה..."
"תסתמי, חתיכת מזדיינת."
"כן."
"תפתחי רגליים ותסתמי ת'פה."
"כן, בבקשה, בבקשה, תזיין אותי, כן, תעשה אותי, תקרע אותי תקרע אותי תקרע כן כן כן כן..." אני מחרחרת מתחתיו ומרגישה פתאום איך כל הכוס שלי מתפוצץ בשפיך, הוא הביא בתוכי איזה ליטר או משהו, וזה שיגע אותי והבנתי שעד עכשיו לא ממש גמרתי, לא באמת, ובהגיון המטורף הזה של האלכוהול קלטתי שזו הגמירה האמיתית הראשונה בחיים המזויינים שלי ופחות או יותר התעלפתי שם על הרצפה עם הריח של הסיגריות והוא יצא וקם והלך, משאיר את הדלת חצי פתוחה.
אחרי כמה רגעים התאוששתי קצת ופתחתי עיניים. כשבאתי לקום שמתי לב פתאום לטלפון קטן ואדום. כמו של תמי. הרמתי והסתכלתי. וואלה, הנוקיה שלה. כשהתלבשתי והסתדרתי הוא ניגן את המנגינה המעצבנת שלו. עניתי.
"הלו."
"אני... אה..." התבלבלה תמי, מה שלא מתאים לה, "נאבד לי הטלפון, מצאת אותו במקרה?"
"אז איך אני מדברת איתך?" צחקתי.
"עינבוש? אהבה? מצאת לי ת'טלפון?""
"כן אהבה." היא בכל זאת חמודה, תמי.
"איפה מצאת אותו?" היא משתוללת משמחה. "כפרה, נשמה!"
הסתכלתי על הקלינקסים המגולגלים שהיו זרוקים בפינה. היו הרבה. רק תומר או גם איזה מאבטח או שניים? אולי כל הפאקינג משמרת? ליד השרמוטה הזאת אני מלאך, בחיי.
"בדיוק איפה שהשארת אותו, אהבה." אמרתי לה.
היא התחילה לצחוק בלי שליטה. "וואלה?"
"וואלה."
תגובות מישראבלוג:
אוהב לאכול aviah@walla.co.il (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=24553) , 23:22 2/3/2005:
לא היה לי כח לקרוא עד הסוף אבל אתה גדול!
לא היה לי כח לקרוא עד הסוף אבל אתה גדול!
freya istartedajoke@walla.co.il (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=48768) , 23:37 2/3/2005:
חיבבתי ביותר..
אחד הטובים
חיבבתי ביותר..
אחד הטובים
Anne MoonLady16@walla.co.il (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=8419) , 01:56 3/3/2005:
אדיר.
אדיר.
מיכל , 03:45 3/3/2005:
תרגום מאיזה שפה זה??
נשמע ישראלי מאוד..
תרגום מאיזה שפה זה??
נשמע ישראלי מאוד..
Ed Crane Arnaud.de.Tihl@gmail.com , 14:38 3/3/2005:
צריך לעדכן את "התרגום הבא..."
צריך לעדכן את "התרגום הבא..."
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com <arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 15:03 3/3/2005:
שכחתי. (-: עודכן, תודה.
שכחתי. (-: עודכן, תודה.
חמודה מהאגדות (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=46826) , 20:30 3/3/2005:
כינוי מגניב.. בגלל זה נכנסתי :]
הפוסט ארוך מדי, ואני- מוגבלת שכמותי, לא מסוגלת לקרוא כל כך הרבה.. ועוד במחשב. מצטערת...
אפשר אולי תמצית..?
כינוי מגניב.. בגלל זה נכנסתי :]
הפוסט ארוך מדי, ואני- מוגבלת שכמותי, לא מסוגלת לקרוא כל כך הרבה.. ועוד במחשב. מצטערת...
אפשר אולי תמצית..?
-=Stellik=- Stellik15@walla.co.il (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=95310) , 14:30 4/3/2005:
ע=נ=ק!!!
ע=נ=ק!!!
פולי pasadina@walla.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=39745) , 18:12 4/3/2005:
האמת... שלא מתאים לך לפרסם כאלה..
אתה מפרסם בדרך כלל הרבה יותר טוב טובים.
ומשום מה.. הייתי בטוחה שאתה נקבה למשך הרבה מאוד זמן
האמת... שלא מתאים לך לפרסם כאלה..
אתה מפרסם בדרך כלל הרבה יותר טוב טובים.
ומשום מה.. הייתי בטוחה שאתה נקבה למשך הרבה מאוד זמן
נטליה אלכסייבנה, דוכסית (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=79699) , 22:56 5/3/2005:
יפה. תמיד שאלתי את עצמי מי יהיה העל-אדם (מבחינה מוסרית) שיתרגם את הalt sex stories לעברית.
אבל דווקא הסיפור הספציפי הזה לא נשמע לי משם...
עלה והצלח :)
יפה. תמיד שאלתי את עצמי מי יהיה העל-אדם (מבחינה מוסרית) שיתרגם את הalt sex stories לעברית.
אבל דווקא הסיפור הספציפי הזה לא נשמע לי משם...
עלה והצלח :)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 00:59 6/3/2005:
רב תודות, דוכסית.
רב תודות, דוכסית.
שלומית aharonson_s@yahoo.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=11491) , 14:07 6/3/2005:
מארפה פטרובנה זו לא אישתו של ההוא מהסיפור של צ’כוב? עם הילדה שמתה והוא אפילו לא זוכר?
מארפה פטרובנה זו לא אישתו של ההוא מהסיפור של צ’כוב? עם הילדה שמתה והוא אפילו לא זוכר?
Ed Crane Arnaud.de.Tihl@gmail.com , 14:27 6/3/2005:
הסיפור הוא "כינורו של רוטשילד". אם אני זוכר נכון, השם השני של מארפה לא מוזכר בסיפור (לא פטרובנה ולא בטיח) - אבל היי, יכול להיות שאני טועה.
הסיפור הוא "כינורו של רוטשילד". אם אני זוכר נכון, השם השני של מארפה לא מוזכר בסיפור (לא פטרובנה ולא בטיח) - אבל היי, יכול להיות שאני טועה.
שלומית aharonson_s@yahoo.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=11491) , 14:30 6/3/2005:
יכול להיות... אני רק זוכרת איך הוא כלל את מארפה ברשימה של חפצי הבית.
יכול להיות... אני רק זוכרת איך הוא כלל את מארפה ברשימה של חפצי הבית.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 15:25 6/3/2005:
המממ... אמנם היתה אצל צ’כוב מארפה אם זכורני היטב, אך המארפה הזאת הגיחה מבין עמודי ספר אחר לגמרי, שלא יצא מתחת ידי הדוקטור הטוב.
המממ... אמנם היתה אצל צ’כוב מארפה אם זכורני היטב, אך המארפה הזאת הגיחה מבין עמודי ספר אחר לגמרי, שלא יצא מתחת ידי הדוקטור הטוב.
Ed Crane Arnaud.de.Tihl@gmail.com , 16:33 6/3/2005:
אגב, את עניין התינוקת הנשכחת השאיל חנוך לוין ל"אשכבה".
אגב, את עניין התינוקת הנשכחת השאיל חנוך לוין ל"אשכבה".
שלומית aharonson_s@yahoo.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=11491) , 15:03 7/3/2005:
וידוי קורע לב:
אני לא סובלת את חנוך לוין. ממש לא סובלת.
וידוי קורע לב:
אני לא סובלת את חנוך לוין. ממש לא סובלת.
מר שועית , 16:03 8/3/2005:
גברת מארפה היא מהחטא ועונשו
כמו גם כינויו של הבלוגר החביב הזה
גברת מארפה היא מהחטא ועונשו
כמו גם כינויו של הבלוגר החביב הזה
גברת אפונה , 21:14 8/3/2005:
אתה מרמז שהאדון הוא גם גברת?
אתה מרמז שהאדון הוא גם גברת?
Toomsoom (: toomsoom@hotmail.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=92002) , 01:17 7/3/2005:
אדיר!!!!!
והייתי בטוחה שזה אמיתי! יענו שאתה זה בעצם בלוגיסטית שכותבת...אבל היו מלא אלמנטיים ספרותיים כאלה וחוצמזה לקראת הסוף זה היא נשמע לי ממש פנטזיונרי.....
אז קיצר זה אמיתי באמת? פשוט מישהו אחר כתב? לא הבנתי..!
אדיר!!!!!
והייתי בטוחה שזה אמיתי! יענו שאתה זה בעצם בלוגיסטית שכותבת...אבל היו מלא אלמנטיים ספרותיים כאלה וחוצמזה לקראת הסוף זה היא נשמע לי ממש פנטזיונרי.....
אז קיצר זה אמיתי באמת? פשוט מישהו אחר כתב? לא הבנתי..!
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 01:48 7/3/2005:
כל הסיפורים בבלוג בדויים מן הלב.
כל הסיפורים בבלוג בדויים מן הלב.
אמיל אז’אר , 09:22 7/3/2005:
בויאקה!
אוי גאד, חבל רק שאני ואמא שוב בריב.
בויאקה!
אוי גאד, חבל רק שאני ואמא שוב בריב.
שלומית aharonson_s@yahoo.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=11491) , 15:04 7/3/2005:
סיפור מבריק, לא פחות. ממש.
סיפור מבריק, לא פחות. ממש.
lorian loriana@coolmail.co.il (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=92588) , 18:25 8/3/2005:
נחמד
נחמד
שלי , 11:54 11/3/2005:
הייתי אומרת שהסופ"ש הגיע גם הגיע
ההמונים סחפו אותך למעלה, עכשיו קשה לאכזב אותם
הייתי אומרת שהסופ"ש הגיע גם הגיע
ההמונים סחפו אותך למעלה, עכשיו קשה לאכזב אותם
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 12:05 11/3/2005:
חלילה. הסיפור הבא יעלה בתוך דקות מספר.
חלילה. הסיפור הבא יעלה בתוך דקות מספר.
ש. poison9@walla.co.il , 17:02 10/5/2005:
זה ללא ספק הסיפור הכי טוב שהופיע פה אי פעם.
זה ללא ספק הסיפור הכי טוב שהופיע פה אי פעם.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 18:37 10/5/2005:
היות וכפי שאחדים כבר רמזו יכול להיות שלא מדובר בדיוק בתרגום, אין לי אלא להודות בחום.
היות וכפי שאחדים כבר רמזו יכול להיות שלא מדובר בדיוק בתרגום, אין לי אלא להודות בחום.
ש. poison9@walla.co.il , 10:53 11/5/2005:
לא חשבתי שזה תרגום. אף אחד לא היה מתרגם ככה משהו. זה לא מתאפשר טכנית, אני חושבת.
קאלט, בקיצור.
לא חשבתי שזה תרגום. אף אחד לא היה מתרגם ככה משהו. זה לא מתאפשר טכנית, אני חושבת.
קאלט, בקיצור.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 15:13 11/5/2005:
קאלט עוד אף פעם לא אמרו לי (-: שוב תודה.
קאלט עוד אף פעם לא אמרו לי (-: שוב תודה.
