"אומרים לך לסתום את הפה שרמוטה." הוא לחש לי באוזן כמו איזה נחש. "תסבכי אותי אני פותח וזורק אותך בפנים." הוא נצמד אלי מאחור, מרים אותי עוד קצת עד שכמעט לא עמדתי בכלל. הוא היה מה זה חזק. זה הביא את התחת בדיוק לגובה של הזין שלו, והרגשתי אותו טוב מאוד. קשה מאוד. "אחרי שלוש ימים נבוא להוציא אותך." הוא צחק בשקט והרגשתי את הנשימה שלו. עכשיו היה לו הרבה יותר מבטא. "כמו אוקסנה. למי לא מצצה השרמוטה."
31/03/2005 12:08:00
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!
המסדרון בכל המקומות האלה אותו דבר, צבוע בצהוב עד הכתפיים ולמעלה באפור מגעיל עם קורי עכביש וטינופת איפה שהקיר מגיע לתקרה, במוסד שאישפזו את בן דוד שלי הצהוב היה ורוד מזעזע כמו החתיכות המוזרות של הבשר שאמא שלו המשוגעת היתה קונה בשוק ומבשלת, אבל הרעש של הצעדים במסדרון היה אותו רעש בדיוק. בכניסה לאגף עמד איזה אסיר חולה נפש שדיבר בשפה שאני לא מבינה. באתי לבקר את השבכניק, ככה הוא אמר כשהוא הכיר אותי, שהוא מפעיל סוכנים בשבכ ועשה הצגה שלמה עם טלפונים ביום ובלילה שהוא צלצל לעצמו או שאיזו שפוטה שלו צלצלה לו, מאיפה לי לדעת. בסוף תפסו אותו והכניסו אותו בפנים על קבלת דבר במרמה למרות שהוא לא לקח אף פעם כסף מהבנות שהוא סו קולד רימה כי כסף היה לו מספיק מהבית, הוא היה כבשה שחורה של איזו משפחה של יהודים מצרים שהסתדרו בקנדה טוב מאוד, בגלל זה גם היה לו את הרכב הלבן עם כל מיני מכשירי קשר שהוא היה קונה בלונדון, הוא היה נוסע הרבה ללונדון ובכלל לכל מיני מקומות ופעם הוא לקח אותי איתו לפראג ועשה שם הצגה שלמה מזה שהוא עוזר למוסד וכל מיני ואז היה בא לחדר במלון שחיכיתי לו שם וקורע אותי במיטה ואומר לי את התרופה שלי מאמי לכל החרא של המקצוע הזה ונתן לי לעזור לו בכל מיני ג'ובים ברחוב,
להדביק נייר דבק על עמודים וסימנים בגיר, ואני באמת לא יודעת אם האמנתי לו לגמרי מצד אחד, מצד שני גם עכשיו כשהוא בכלא ואומר שהמדינה לא יכולה להרשות לעצמה לחשוף את המבצעים שלו אז נותנים לו לשבת כמה שנים, אני לא בטוחה שהוא משקר, במיוחד שכמו שהוא אומר באמת תפרו לו תיק כי הארבע בפנים שהוא קיבל זה כי הוא קיבל במרמה בעצם את הכוס והפה והתחת של אלה שהסכימו לו שזה מה זה מצחיק, הוא כל הזמן אומר שאם ככה צריך להכניס כל אחת עם חזיה מרופדת בפנים על הונאה, וכשצלצל אלי בזמן שהוא היה עצור הוא אמר שכדי לקבוע את העונש צריך להחליט קודם מה השווי של הדבר שהוא קיבל במרמה, כאילו כמה שווה הכוס בכסף, ושהוא אמר את זה לשופטת היא העיפה אותו מבית המשפט על התחצפות למרות שאני לא יודעת למה, כל הנשים זונות, אבל לא אכפת היה לי בכלל להיות קצת זונה שלו בשביל הגוד טיים שהוא עשה לי וכל ההתרגשויות וגם היום הייתי נוסעת איתו ללונדון או לאן שהוא לא רוצה אם הוא היה יכול ואני לא כזאת שתפריע לו להכניס למיטה אחת אחרת פה ושם, אין לי אופי של קנאית וכבר עם החבר הראשון שלי בכיתה זין היו לי, מצחיק להגיד את זה אבל ככה זה היה, יחסים כאלה פתוחים כי היו לו חירמונים ומזמוזים עם חצי השכבה ולא היה אכפת לי, העיקר שאני נשארת נאמנה ומכבדת את עצמי, ועובדה שהוא נשאר איתי שנתיים וחצי שזה בגיל הזה המון והוא גם היה זה שפתח אותי.
נכנסנו לחדר, אני והמלווה. היא אמרה לי לחכות וסגרה את הדלת ויצאה. ישבתי על הכסא, היו שם שני כסאות ושולחן, הכל כזה של בית ספר, ועוד כסא אחד בפינה. החלון היה גבוה עם סורגים, ושמעו דרכו קולות וקללות של האנשים שכנראה טיילו בחצר או משהו כזה, היה איזה ריב אבל לא הבנתי כי חלק היה אני חושבת בערבית, ואז נפתחה הדלת שמולי והוא נכנס, בבגדים כאלה של בית סוהר שנראו עליו מה זה מצחיקים, ועין ימין שלו היתה מנופחת כאילו קיבל בוקס, שאני אמות, נקרע לי הלב שראיתי אותו ככה. ביחד איתו נכנס סוהר, אולי הבן אדם הכי ערס שראיתי בחיים שלי וחייך לי חיוך כזה של מניאק שבקושי הצלחתי להגיד לדני שלום, אפילו לא קוראים לו באמת דני, במשפט קראו לו משהו אחר, אבל הוא אמר לי בהתחלה שהוא לא מביא לי שם אמיתי כדי שלא יעלו עליו ואני עוד מכבדת את זה. מה שכן, כשהתלבשתי כמו שהתלבשתי, עם המכנסי דפוק אותי שהתפוצצו לי על התחת והמגפיים והחולצת שדיים, חשבתי על דני ולא על אנשים אחרים שאולי יהיו שם ויסתכלו מה שבאמת מטומטם כשאני חושבת על זה עכשיו כי יש בכל הסרטים את כל החדרי ביקורים האלה בבית סוהר שיושבים מליון אנשים ביחד ומדברים בטלפונים כאלה עם האסירים, אבל כאן לא היה שום דבר כזה, רק אני ודני והסוהר הערס. היה חם מוות בחדר, שמחתי שלא הגזמתי עם האיפור אבל חשבתי שגם מה ששמתי בטח כבר תיכף יימס עלי. הזעתי בין השדיים שהחזיה טורקיז שקניתי בדרך לחצה יחד חזק, בהתחלה לבשתי את התחרה הסגולה שהוא קנה לי אבל החלטתי שהיא יפה רק שרואים אותה אבל עושה מחשוף לא משהו אז עצרתי באיזו חנות וזה עלה תשעים שקל אבל אמרתי שאני אשלם מה שצריך כדי שהוא יהנה אבל מי שבאמת נהנה היה הסוהר הערס כי דני בכלל לא הרים את העיניים מהשולחן בהתחלה ולא אמר כלום. גם אני לא אמרתי כלום, כמעט ירדו לי דמעות שהסתכלתי עליו. בסוף הסוהר דיבר.
"יפה חברה שלך."
"לא חברה שלי."
"באה לבקר אותך, תעשה כבוד."
"סבבה."
"היי דני מותק." אמרתי, מתכופפת ומלטפת לו את הראש. "תן לנו חיוך."
"מה יש לחייך, מפגרת." הוא נגע בעין שלו.
"קיבלת מכה?"
"תשאלי את סאמר." הוא הצביע על הסוהר שחייך מבסוט והסתכל לי במחשוף מה שהיה קל לעשות כי הכסא שישבתי עליו מתאים אולי לגמדים וגם מה זה הכאיב לי בתחת. לא ידעתי שהוא ערבי לפני שדני אמר. מותר לערבים להיות סוהרים? דרוזי אולי. או בדואי או משהו. לא יודעת.
"מה קרה לו?" שאלתי את סאמר.
"רב עם איזה בן אדם." הוא נענע בראש. "לא טוב לעשות כאלה דברים פה, באמת."
"היה ועבר." חייכתי.
"איזה עבר." דני מילמל.
"מה, הוא עוד..."
"הם." תיקן אותי סאמר. לא היה לו מבטא כמעט. אולי טיפה.
"מה הם רוצים?" היה שם מה זה חם. בקושי היה אפשר לנשום.
"להביא לו בתחת שלו."
חשבתי שהוא צוחק. "תפסיק." אמרתי. "די. לא יכול להיות. למה הוא לא אומר ל... לסגל? למה אתה לא..." הוא בעצמו סוהר, לא? כל הסיפור נראה לי מוטרף לגמרי.
"זה הקווקזים." אמר דני, עדיין מסתכל כל הזמן בשולחן.
"וכשהקווקזים," אמרתי בציניות, "רוצים ל... לאנוס מישהו," נהייתי אדומה כולי רק לדבר על זה, והזיעה טיפטפה לי מהסנטר על השדיים. "אז הסוהרים פשוט נותנים לזה לקרות?"
"לא מבינה חברה שלך." סאמר אמר, ונראה אשכרה עצוב.
"לא חברה שלי אומרים לך." דני מילמל. נפגעתי מזה שאפילו בחדר ביקורים בכלא שאני מזיעה בשבילו כמו פרה כל כך דחוף לו להגיד שאני לא חס וחלילה חברה שלו.
"לא יודעת מי אלה הקווקזים." סאמר הסתכל עלי וצחק, והביא לדני צ'פחה. "מאיפה תבין."
"אני מבינה טוב מאוד," אמרתי להם, "ואני חושבת שצריך פשוט לדווח עליהם וזה הכל. ההנהלה של הכלא בטח יודעת מה צריך לעשות לכאלה אנשים." הסתכלתי בשעון. עברו רק כמה רגעים מאז שבאתי.
"אם היית יודעת באיזה מצב אני, היית..." דני עשה תנועה ביד, וחזר להסתכל בשולחן. "לא חשוב."
"לא, אחי, חשוב בשבילך שתבין באיזה מצב אתה." אמר סאמר בקול מרגיע. "ואז נראה אם היא יכולה לעזור לך."
"מה אתה מצפה מאחת כזאת שתבין?" אמר דני. גם מזה נעלבתי. מה הוא חושב לעצמו?
"להבין מה?" אמרתי. לקחתי את התיק שלי ושמתי על הברכיים. אני יכולה לספוג הרבה ואני באמת מתה עליו, אבל אם הזילזול הזה שלו ימשיך אחרי שנסעתי בשלושה אוטובוסים וקניתי חזיה ועכשיו אני יושבת כולי מטפטפת שם בשבילו מול הדרוזי הזה או לא יודעת מה שמסתכל עלי ככה, אז אני פשוט אקום ואלך וזהו.
"לא סתם קווקזים." דני אמר. "היית צריכה לראות אותם."
"אחי..." אמר סאמר. הוא נראה כזה מהסס ולא בטוח בעצמו מה שמצחיק קצת על אחד שנראה כזה ערס. "אם אפשר לסמוך עליה שלא תפתח את הפה..."
"מה?" דני שאל.
"הייתי נותן לה שתראה."
"איך לראות?"ֿ
"מה איך? באשנב."
"אתה דפוק? הם יקלטו אותה."
"אתה לא מכיר אותם," סאמר אמר. "לא ירימו עין כשאני פותח עליהם אשנב."
"לא מהכבוד שלהם." אמר דני, כולו שקוע במחשבות.
"לא מהכבוד, אחי. שמים עלינו זין."
"אם יקלטו..."
"אם יקלטו, ווא ווא, הלך עלינו" אמר סאמר ומשך בכתפיים. "הכל מאלוהים."
"יודע מה?" אמר דני. הוא נראה יותר מעודד ושמחתי. בינתיים כשהם דיברו שמתי את התיק על השולחן, הבנתי שעם כל הדיבורים אני לא יכולה פשוט ללכת ולהשאיר אותו באמצע הביקור עם העין הזאת והקווקזים שרוצים לזיין אותו בתחת.
"יאללה," סאמר חתך, "בואי חמודה. מה אני לא עושה בשבילך אחי."
"זה לא... מסוכן?" שאלתי את דני. הוא עשה לא בראש, בלי להסתכל עלי. אבל כמה זה כבר יכול להיות מסוכן כשאני עם סוהר? לא רציתי שיחשוב שאני לא מוכנה אפילו לעשות את המאמץ הקטן הזה בשבילו. קמתי.
"את התיק תשאירי."
"טוב."
דני נשאר בחדר, וסאמר לקח אותי דרך הדלת שהם נכנסו ממנה קודם. המסדרון בצד השני של החדר היה באותם צבעים, אבל הרבה יותר צר והתקרה הרבה יותר גבוהה. בצד אחד היו חלונות וראיתי שבאמת החצר טיולים קרובה ויש שם לא מעט אסירים הולכים במעגל. אחד הסתכל לכיוון החלון כאילו הוא מנסה לראות מי הולך שם ונצמדתי לקיר שבצד השני. סאמר החזיק אותי מהזרוע חזק כמו סוהר וזה קצת כאב אבל לא אמרתי כלום וגם היה קשה ללכת על העקבים אבל לא אמרתי כלום. הוא ירד איתי מדרגות תלולות למטה למטה, עוד קומה, ואז התחלנו שוב ללכת במסדרונות. שם כבר לא היו חלונות בכלל והיה ריח של עובש. היה שקט מוחלט עד שהגענו לדלת ברזל כבדה מאוד שחרקה כשסאמר הכניס בה מפתח ענקי וסובב אותה ומשך אותה ופתח אותה. נכנסנו למין חדר כזה קטן, ובקיר מולנו היתה עוד דלת. סאמר הסתכל עלי כמה זמן בלי לדבר.
"אני מביא לך להכנס עכשיו לאגף." הוא אמר בסוף. "אני לוקח פה צ'אנס בשביל דני. שתקלטי באיזה מצב הוא נמצא."
הוא שתק כמה זמן אחרי זה, מצפה כאילו שאני אגיד משהו. אמרתי "תודה."
"אין בעיה. רק תביני. אם תופסים אותי פה איתך היחיד שאוכל אותה זה רק אני. עם הקווקזים האלה אף אחד כבר לא יודע מה לעשות. עושים מה בזין שלהם. את יודעת למה הם עברו לפה?"
"למה?" שאלתי בצייתנות. האמת, הוא היה גבר די גדול ומפחיד בחדר הקטן הזה.
"קודם היו באגף הרגיל." הוא אמר לי בשקט. "והביאו פנימה נערת ליווי. לא יודע איך אירגנו את זה. אחת שעבדה אצלם. חגגו עליה שלושה ימים עד שתפסנו אותה. כוסית." הוא חייך. "אבל תביני, חוץ מלהעביר אותם לפה שזה רק נותן להם עוד פרטיות לעשות מה שבא להם, לא עשו להם כלום ולא יעשו. אלה אנשים שיש להם קשרים לא רק פה. גם בחוץ, וגם בחוץ לארץ. אז כשאנחנו הולכים לשם, את סותמת את הפה בכלל ורק מסתכלת. את מבינה?"
"כן."
"טוב."
הוא הסתכל עלי פעם אחרונה ופתח את הדלת השניה. גם היא חרקה, אבל פחות. בפנים היה עוד מסדרון, וכל כמה זמן היתה דלת מתכת לבנה עם חלודה בצדדים ועם כזה אשנב הצצה. הוא פתח אותם אחד אחרי השני. ברביעי או בחמישי הוא קרא לי להתקרב. באתי אליו, והוא הכניס אותי בינו ובין הדלת. נעמדתי על קצה האצבעות והסתכלתי פנימה. היה לי קשה. הוא תפס אותי מהצדדים של התחת והרים קצת. עכשיו יכולתי לראות. היו שם שתי מיטות קומותיים ושלושה גברים עם צלקות וראש מרובע כזה כמו של גרוזינים אבל לא. על הקיר היתה תמונה, וכשראיתי מה רואים בה יצא לי קול מהפה. זו היתה בחורה רוסיה, נראית רוסיה לפחות, ערומה על הברכיים, מכוסה ב... נו, זה, כאילו עשרים אנשים גמרו עליה. סאמר צבט אותי בירך מה זה חזק.
"אומרים לך לסתום את הפה שרמוטה." הוא לחש לי באוזן כמו איזה נחש. "תסבכי אותי אני פותח וזורק אותך בפנים." הוא נצמד אלי מאחור, מרים אותי עוד קצת עד שכמעט לא עמדתי בכלל. הוא היה מה זה חזק. זה הביא את התחת בדיוק לגובה של הזין שלו, והרגשתי אותו טוב מאוד. קשה מאוד. "אחרי שלוש ימים נבוא להוציא אותך." הוא צחק בשקט והרגשתי את הנשימה שלו. עכשיו היה לו הרבה יותר מבטא. "כמו אוקסנה. למי לא מצצה השרמוטה."
התמונה היתה של הנערת ליווי. עכשיו הבנתי. תמונה מהמחשב. רק זה שהסכימו להם לתלות דבר כזה על הקיר כבר לא יאמן. ומה הוא התכוון למי היא לא מצצה? פתאום ראיתי שזה שיושב על המיטה העליונה משחק בזין. הוא לא היה בטווח ראיה של השניים שישבו למטה, הבלונדיני המבוגר והשני, ועל האשנב הרי סאמר אמר שהם שמים זין. האמנתי לו. האמנתי לכל מה שאמר. האמנתי שהוא יזרוק אותי פנימה שיזיינו אותי אם אני אעצבן אותו. הסתכלתי על התמונה שלה. ראיתי את הגברים שגמרו לה עוד פעם ועוד פעם על הפרצוף וצילמו אותה. הפטמות שלה עמדו חזק. האמת שגם שלי. הוא כאילו הרגיש והכניס לי שתי ידיים מתחת לחולצה ולחזיה. נפלתי חזרה למטה כשעזב לי את התחת ועכשיו כבר לא ראיתי שום דבר, רק הדבקתי את הלחי לדלת שהרגישה ממש קפוא בחום הזה, היה עוד הרבה יותר חם פה משהיה למעלה, לא להאמין, ולא אמרתי מילה שום דבר כלום כשהוא חלב אותי וחלב וחלב, ואז הכניס לי יד בין הרגליים והרים אותי שוב משם, מהכוס על המכנס, ואמרתי "אה" בלי לחשוב וראיתי באשנב ששלושתם מסתכלים וקולטים אותי והוא שם לי יד על הראש והדביק לי את הפרצוף לחלון עדיין מרים אותי מהכוס והם ראו אותי וצעקו וגם אני צעקתי ופחדתי נורא אבל אז הוא משך אותי אחורה בבת אחת וסגר את האשנב ברעש ולקח אותי לחדר בין הדלתות והם המשיכו לצעוק וליילל וגם מהתאים האחרים צעקו שרמוטה שרמוטה אבל הוא טרק את הדלת אחרינו ונעל אותה והציל אותנו. נשמתי כמו הכלב של הדודים שלי באשקלון עם הלשון בחוץ. לא היה לי אוויר. חשבתי שהוא פשוט יזיין אותי שם, והוא הסתכל עלי כאילו זה מה שהוא הולך לעשות אבל לא עשה שום דבר, רק חיכה שאני ארגע וכשנרגעתי חייך מה זה חיוך סבבה שהפתיע אותי ונתן לי יד והלכתי איתו, פתחנו דלתות ועלינו במדרגות ונכנסנו לחדר שדני חיכה לנו ודני הסתכל עלינו בחיוך עקום והבנתי שאנחנו עוד מחזיקים ידיים והוצאתי את היד, אבל בנימוס, ואז סידרתי את החולצה. הייתי אדומה כמו עגבניה.
"ראית אותם?" דני אמר.
"כן..." בקושי נשמתי.
"גם את התמונה של אוקסנה ראתה."
"אוקסנה." דני חייך וקרץ.
"למה אתה...?" התבלבלתי לגמרי. המבטים שהוא וסאמר החליפו לא מצאו חן בעיני בכלל, אבל כבר הייתי מסובכת בכל זה מעל לראש. ניגבתי את המצח בטישו מהתיק.
"הם יזיינו אותו בתחת, את יודעת?" סאמר ליטף לי את הכתף. רציתי להוציא לו את היד כי לא היה לי נעים מדני אבל לא העזתי. "רק את יכולה לעזור לו."
"אני? איך?"
"ראית את ההוא על המיטה עם השיער המחומצן?" הבלונדיני. הוא היה אולי בן חמישים, על המיטה התחתונה עם החבר שלו כשהשלישי משחק בזין למעלה. באמת משהו מפחיד שלא רואים דבר כזה כל יום. עשיתי בראש כן. "זה הוא שבא לו על התחת של חבר שלך."
"חשבתי ששלושתם." כל השיחה היתה עכשיו ביני ובין סאמר. דני התעלם לגמרי, כאילו לא עליו מדברים.
"אוהבים לזיין ביחד. קווקזים. תתני להם התחת במקום חבר שלך?"
"לא חברה שלי." דני שוב מילמל. זה היה מה זה אמיץ מבחינתו להגיד את זה בטיימינג כזה גרוע, אבל מראה על כנות, ועכשיו זה אפילו לא הפריע לי כבר, אחרי שראיתי את האנשים האלה כי מה זה הצטערתי בשבילו. סאמר ליטף אותי בגב. החלון היה פתוח, כנראה דני נעמד על השולחן או משהו שלא היינו ופתח, ובאה רוח קרירה ונעימה מבחוץ. היה כבר כמעט ערב.
"לא, אני לא יכולה." אמרתי בשקט. "נראה לך?"
"את אשה." סאמר אמר בטון הגיוני, מכניס את היד מתחת לחולצה שלי ומלטף אותי בגב.
"אז?"
"אז מה, את שואלת? את לא גבר. זה הגבר שלך." הוא הראה על דני באצבע.
"הוא לא הגבר שלי."
סאמר משך בכתפיים. "שומע איך מדברת, אחי?" הוא אמר לדני. גם דני משך בכתפיים שלו.
"אמרתי לך שהיא סתם."
"אני לא סתם." אמרתי לו, "אבל אני לא יכולה לתת את... את התחת לפושעים האלה."
"בשבילו זה טראומה, תביני." אמר סאמר. "בשבילך זה מה? זיון, כולה כולה." כל הזמן הוא נגע בי. כל הזמן כל הזמן כל הזמן. ודני ראה ולא אמר כלום.
"אני לא יכולה לתת להם." ניסיתי להסביר. "אני אפילו לא... מ... מכירה אותם." הוא חירמן אותי ואז פתאום פתח את החזיה. החזקתי את השדיים בידיים דרך החולצה אבל הוא הוציא לי את הידיים והחזה נשפך ודני הרים את העיניים לרגע והסתכל וחייך חיוך מעצבן נורא. "מה?!" שאלתי אותו בעצבים, והרמתי את החולצה בעצמי, נותנת להם ליפול החוצה. "מה קרה? כבר שעה הוא נוגע בי לידך. בכלל לא... בכלל לא אכפת לך ממני." כמעט בכיתי באמת. אולי בכיתי. לא יודעת. סאמר שיחק לי בפטמות כמו באיזה צעצוע.
"כי את סתם. שמתחילות בעיות... מה את שווה?" דני הסתכל לי ישר בעיניים, במבט של שבכניק. רעדתי ממנו. זאת האמת. רעדתי ממנו מהרגע שהכרתי אותו. הייתי השרמוטה שלו מאז שהתפשטתי בשבילו פעם ראשונה, שזה קרה די מהר או אפילו בעצם מאוד מהר. כל כך שמחתי שהוא צלצל אלי מהמעצר. באתי בריצה. הייתי עושה הכל הכל בשבילו. זאת האמת. כאב לי נורא לראות אותו ככה. בטח שבכיתי.
"באמת שאני לא." ניסיתי להסביר לו. "אני פשוט לא יכולה איתם, הם כאלה... ולא... ולא אכפת לך ממני בכלל..." בכיתי עוד יותר. בינתיים, בזמן שבכיתי, ואני לא יודעת להסביר, סאמר הקים אותי והפשיט אותי לגמרי. זה מוזר, אני כאילו רגע אחד הייתי לבושה ויושבת ורגע שני עמדתי בין שניהם בלי בגדים בכלל. הכל היה על הרצפה.
"רדי על ארבע." סאמר אמר לי.
"מה פתאום... אני..." לא היה לי מושג מה שאני מדברת. עוד בכיתי אני חושבת.
"רדי על ארבע." דני אמר לי. "רדי, נאוה."
"רדי, נאוה." אמר סאמר.
"יאללה." אמר דני.
"יאללה, נאוה."
ירדתי והוא עלה עלי.
"אל תדאגי, אני אשמור את דני." הוא אמר.
"יותר טוב מהקווקזים." דני אמר לי, וצחק.
"וואלה." אמר סאמר.
הרמתי את הראש להסתכל על דני, אבל סאמר הוריד לי אותו חזרה וראיתי רק רצפה. הייתי רטובה רטובה רטובה. הוא זיין חזק. הרבה יותר חזק משדני זיין אותי. הרבה יותר משזיינו אותי בחיים. כמו את אוקסנה. אבל לא גמרתי. השתגעתי, אבל לא גמרתי. זה המשיך הרבה זמן. לא מהר אבל מאוד מאוד חזק. מאוד מאוד. הוא מעך לי בשדיים וליטף בכל הגוף ונישק פה ושם והיה ממש עדין ואוהב וסבבה אפשר להגיד חוץ מהפיצוצים שהביא לי בכוס בלי הפסקה. לא יכולתי לא לצעוק. לא יודעת מי שמע. כל פעם זזתי קדימה והוא משך אותי אחורה למקום והביא בי שוב. לא יודעת אם דני שם לב מה שאני עושה שם בשבילו כשזיינו אותי ליד הנעליים שלו ערומה על הרצפה בבית סוהר. המשכתי לצעוק. לא יכולתי להפסיק.
בסוף סאמר גמר לי בפנים ונשאר עלי כמה זמן, עד שנרגע. ואז קם. קמתי גם אני, סובבתי את הגב לדני וניסיתי ללבוש את התחתונים ולא הצלחתי להכניס את הרגל בחור. היו לי דמעות בעיניים ורעדתי, לא יכולתי לעמוד מרוב שהייתי מחורמנת ומתוסכלת, ממש לא יכולתי, ולא ידעתי אם מה שנשפך לי על הרגליים זה ממני או השפיך של סאמר. "אל תתלבשי." דני אמר. הסתובבתי אליו. סאמר הוציא מהכיס שלו בקבוק קטן ממתכת ומזג לפקק ושתה, חשבתי שערבים לא שותים, ואז נתן לדני וגם דני שתה ועשה פרצוף.
"למה?" אמרתי לו עם דמעות. "למה שאני לא אתלבש?"
"אני אבוא עוד רבע שעה אחי." סאמר אמר, ויצא מהחדר בלי להגיד לי שלום.
דני הסתכל עלי הרבה זמן. "נהנית, אה?" הוא אמר בסוף.
"לא נכון."
"אל תשקרי."
"בסדר."
"נהנית."
"עשיתי את זה בשבילך."
"אבל נהנית."
"תשמע. אם לא אתה... אני לא כזאת, אתה יודע שאני עשיתי את זה..."
"בשבילי."
"כן."
"אבל נהנית."
"כן. נכון. בסדר."
"זונה."
"אל תקרא לי."
"על ארבע בשביל הערבי הזה. נהנית לבגוד, אה?"
"ערבי? חשבתי שהוא חבר שלך."
"שרמוטה."
"בבקשה אל תקרא לי."
"את תעשי כל מה שאני אומר לך, נאוה."
"בסדר."
"את שלי."
"לתמיד?" שאלתי. בטח הייתי פשוט צריכה להגיד לו שילך לעזאזל ולהתלבש וללכת משם. אבל לא יכולתי וגם לא רציתי.
"לתמיד." הוא חייך אלי. האמנתי לו. אני לא יכולה להגיד בכלל כמה מאושרת זה עשה אותי. אף פעם בחיים שלי לא הייתי כל כך. התקרבתי אליו. "את מטפטפת." הוא אמר. עצרתי. לא היה אכפת לי.
"על הברכיים." ירדתי. הוא הוציא את הזין. "תמצצי." מצצתי. "את שלי."
"אהמממ." אמרתי בפה מלא.
"לתמיד."
"אמממממ...." כל כך שמחתי. הוא תפס אותי בשערות והתחיל לזיין לי את הפה, כמו בפראג כל ערב ופעם אחת אפילו בתא כזה של טלפון ציבורי שהוא אמר שהוא מחכה שם לשיחה מאיזה סוכן בולגרי ובאמת התקשר מישהו והוא דיבר איתו בשפה שאני לא מבינה ואני הייתי למטה על הברכיים כמו עכשיו.
"את תבואי כל שבוע."
"אממ."
"ותתני גם לערבי. הוא ישמור עלי פה." לא עניתי. הוא הרים אותי מהשערות, תולש את הזין מהפה. רציתי אותו נורא בחזרה. "שמעת?"
"בסדר."
"כי את שלי."
"כן."
"הביא לי סיבוב על אוקסנה, ת'יודעת?" מה זה מבסוט. מחייך. הסתכלתי עליו.
"באמת?"
"תמצצי."
"בסדר."
"בלי עניינים."
"אממ."
"את הסוכנת שלי. כלבה."
"אממ. אממממ...."
"וסוכנות עושות מה שהמפעיל אומר. הסברתי לך את זה. את זוכרת?"
"אממ."
"ילדה טובה."
"אמממממ...."
"מותק שלי."
"אווולוימממממםםםם...."
"מוצצת."
"אמממממממ......"
"עכשיו, שרמוטה קטנה. תאכלי מתוקה. תאכלי הכל כמו ילדה טובה. שאני אהיה מרוצה ממך מאמי."
והתחלתי להרגיש אותו קופץ לי בפה, ממלא אותי, מתדלק, מגניב ומשגע אותי, ותפסתי את הכוס המשתולל שלי ולחצתי בכל הכוח וגמרתי וגמרתי וגמרתי כמו משוגעת, כמו כשהייתי הסוכנת שלו בפראג, כמו ברכב הלבן שלו עם המכשירי קשר בדייט הראשון, כמו בשירותים של שיפודי התקווה בקניון, כמו אותה פעם שלקחתי אותו לבקר את אחותי הקטנה דליה ביד אליהו והיא נכנסה להתקלח והראש שלי נדפק במסך של המחשב שלה כשהוא דפק אותי על השולחן, כמו בכל פעם שהייתי איתו, בכל מקום, בכל מצב, תמיד תמיד, אהובי, המפעיל שלי, הזיין שלי, החיים שלי. שמחתי שהוא יושב בבית סוהר. שלא יברח ממני. קיוויתי שלא יורידו לו שליש. אמן שידקור מישהו ויתנו לו עוד עשר שנים, לבן זונה. בלעתי הכל וחייכתי חיוך גדול כמו ילדה טובה וליקקתי את השפתיים, אבל הוא לא הסתכל.
תגובות מישראבלוג:
א , 19:43 31/3/2005:
מתחיל כאילו גרוע, כאילו כתוב לא טוב. היא מדברת הרי בצורה כ"כ שטחית. ופתאום סוחף בצורה מדהימה.... נורא נהניתי לקרוא. חבל שזה לא ארוך יותר :)
מתחיל כאילו גרוע, כאילו כתוב לא טוב. היא מדברת הרי בצורה כ"כ שטחית. ופתאום סוחף בצורה מדהימה.... נורא נהניתי לקרוא. חבל שזה לא ארוך יותר :)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 22:00 31/3/2005:
תודה רבה (-:
תודה רבה (-:
שלמה , 13:45 1/4/2005:
אחלה סיפור
גמרתי :)
אחלה סיפור
גמרתי :)
לימי (http://http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=74499) , 19:57 3/4/2005:
עוד פעם שאני נתקלת בבלוג כל כך גס, מניפולטיבי, זול, פורנוגרפי ומגעיל, יריב חבוט מקבל כזו תביעה שהוא ישכח איך קוראים לו
עוד פעם שאני נתקלת בבלוג כל כך גס, מניפולטיבי, זול, פורנוגרפי ומגעיל, יריב חבוט מקבל כזו תביעה שהוא ישכח איך קוראים לו
שלומית aharonson_s@yahoo.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=11491) , 20:27 3/4/2005:
למה שהוא ישכח איך קוראים לו?
תגידי, קראת עד הסוף כדי להיות בטוחה לגמרי שזה עד כדי כך מניפולטיבי וגס, או שהפסקת באמצע? וסתם לידע כללי, כשהלכת אח"כ לשירותים, התחתונים שלך היו יבשים?
למה שהוא ישכח איך קוראים לו?
תגידי, קראת עד הסוף כדי להיות בטוחה לגמרי שזה עד כדי כך מניפולטיבי וגס, או שהפסקת באמצע? וסתם לידע כללי, כשהלכת אח"כ לשירותים, התחתונים שלך היו יבשים?
שרון , 22:54 3/4/2005:
הבעיה עם הבלוג היא לא התוכן שלו. הבעיה היא החשיפה שיש כאן לילדים מתחת לגיל 18. כותב הבלוג לא התנה כניסה לבלוג זה בהיות הקורא מעל גיל 18.
יש כאן בעיה חוקית.
הבעיה עם הבלוג היא לא התוכן שלו. הבעיה היא החשיפה שיש כאן לילדים מתחת לגיל 18. כותב הבלוג לא התנה כניסה לבלוג זה בהיות הקורא מעל גיל 18.
יש כאן בעיה חוקית.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 01:10 4/4/2005:
למעלה למעלה, בכותרת הדף, מעל לתמונה, באותיות גדולות ושחורות, כתוב "למבוגרים בלבד". הגבלה זו מופיעה גם בהסבר על הבלוג ברשימות משמאל, ואני חוזר עליה כאן, באופן שאינו משתמע לשתי פנים: החומר המופיע כאן אינו נועד לקריאת קטינים.
בנוסף, למותר כמעט לציין שאין זה הבלוג היחיד בישראבלוג שמכיל חומר בוטה, ושבספרים לא מועטים שניתן לקנות בסטימצקי מופיעים תיאורים דומים. הטקסטים כאן, רובם ככולם, הם תרגומי סיפורים שנמצאים ברשת כבר שנים וניתן להגיע אליהם בגיגול פשוט. אם לאור כל זאת עדיין יש בעיה חוקית עם הבלוג אשמח לדעת, בהיותי טיפוס שומר חוק מטבעי.
למעלה למעלה, בכותרת הדף, מעל לתמונה, באותיות גדולות ושחורות, כתוב "למבוגרים בלבד". הגבלה זו מופיעה גם בהסבר על הבלוג ברשימות משמאל, ואני חוזר עליה כאן, באופן שאינו משתמע לשתי פנים: החומר המופיע כאן אינו נועד לקריאת קטינים.
בנוסף, למותר כמעט לציין שאין זה הבלוג היחיד בישראבלוג שמכיל חומר בוטה, ושבספרים לא מועטים שניתן לקנות בסטימצקי מופיעים תיאורים דומים. הטקסטים כאן, רובם ככולם, הם תרגומי סיפורים שנמצאים ברשת כבר שנים וניתן להגיע אליהם בגיגול פשוט. אם לאור כל זאת עדיין יש בעיה חוקית עם הבלוג אשמח לדעת, בהיותי טיפוס שומר חוק מטבעי.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 01:19 4/4/2005:
ולמען הסר ספק, טרחתי והוספתי עוד כמה "למבוגרים בלבד" בכל פינה.
ולמען הסר ספק, טרחתי והוספתי עוד כמה "למבוגרים בלבד" בכל פינה.
שלומית aharonson_s@yahoo.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=11491) , 14:34 4/4/2005:
אז שתי המילים, "למבוגרים בלבד" הן עלה התאנה?
אז שתי המילים, "למבוגרים בלבד" הן עלה התאנה?
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 14:49 4/4/2005:
נו, לא ממש עלה תאנה, אלא יותר ציות (ככל שמגבלותיו הטכניות של האתר מאפשרות), למוסכמות המקובלות.
לזרום לכוכבים , 12:22 2/5/2005:
הסיפורים האלה הם אלה שישחיטו את הנוער בישראל, בדיוק!
הסיפורים האלה הם אלה שישחיטו את הנוער בישראל, בדיוק!
שלומית aharonson_s@yahoo.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=11491) , 12:42 2/5/2005:
הנוער בישראל כבר מושחט! מש"ל
הנוער בישראל כבר מושחט! מש"ל
spring , 22:32 6/4/2005:
LOL
LOL
הזין thadick@gmail.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=82925) , 15:43 6/4/2005:
יעל. (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=14028) , 15:06 8/4/2005:
נו באמת, אפשר לחשוב שזה בלוג תועבה או משהו.
זה בלוג נהדר,
וכל אלו הדוגלים בחגורת צניעות בילט אין,
שיבושם להם.
נו באמת, אפשר לחשוב שזה בלוג תועבה או משהו.
זה בלוג נהדר,
וכל אלו הדוגלים בחגורת צניעות בילט אין,
שיבושם להם.
