"הסתכלתי בו, המומה מחוצפתו, אבל היתה הבעה קשוחה ובלתי צפויה על פניו. אז פתחתי את הפה וקיבלתי אותו פנימה. הוא התקשה במהירות, אחרי שללא ספק התאושש בזמן שהתאמצתי נואשות להשיג את האורגזמה שלי. תמיד ריגש אותי למצוץ והוא לא גמר כל כך מהר הפעם. הייתי צריכה לעבוד על זה. היד שלי החליקה אל חיקי והתחלתי לגעת בעצמי בזמן שמצצתי לו. ממש כשגמרתי, גונחת, הזין שלו התפרץ לתוך פי. לא הייתי מוכנה וחלק חמק מבין שפתי עם גניחות האורגזמה שלי וטפטף לי על הסנטר."
23/09/2005 18:16:00
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!
כמובטח, הנה תחילתו של סיפור עלילתי ארוך ובוטה, אשר יעלה כאן במלואו בשלושה חלקים בשבועות הקרובים. החלק הראשון קצר יחסית, והשניים הבאים יהיו ארוכים יותר (נותרתי, הפעם, נאמן לחלוקת הפרקים במקור). מדובר במחברת מעולה, לטעמי אחת הטובות בקבוצת הדיון, שכבר תרגמתי שניים מסיפוריה הקצרים יותר – "הגנגבנג הראשון שלי", ו"יום שישי השחור". כרגיל אצלה, ההצדקה הפסיכולוגית להתנהגות הדמות הנשית, שנראית בלתי צפויה במבט ראשון, נרמזת ומתפתחת במהלך הטקסט.
מדובר, כאמור, בסיפור בוטה למדי, הכולל מיני גסויות, עלבונות והשפלות, כך שעדיני הנפש מתבקשים לשמור מרחק – ואתן, יקירותי, מוזמנות להתקרב (ולהתקרב, ולהתקרב) ולקרוא. אם אתן אוהבות כאלה דברים, כלומר. כאלה דברים גסים, אני מתכוון. ולא מוסריים בכלל.
(בנוסף, יעלה במהלך השבוע הבא או לקראת סופו, לפני החלק השני של "המורה", תרגום חדש של גורע – "אהבה בלובר". Oui)
m/F nc?
פרק ראשון
זה היה מצב לא רגיל, ומשהו שלא הייתי מוכנה לקראתו. השכנים שלי בבית הסמוך, שהיחס שלי כלפיהם היה ידידותי אבל לא הכרתי אותם היטב, שאלו אם אני מוכנה לתת לבן שלהם שיעורים פרטיים, כי מצבו בשיעורי האנגלית אינו מזהיר. הנער, בן שלוש עשרה, לא היה אחד התלמידים שלי בבית הספר. אחותו, בכל אופן, היתה שמיניסטית בתיכון ולמדה אצלי בשיעור ההבעה המתקדם.
גם בעבר, לעיתים קרובות, תלמידים שאלו אם אוכל לתת להם שיעורים פרטיים. לא ההורים שלהם. חייכתי מבפנים למחשבה, כי התלמידים שביקשו ממני ללמד אותם היו בעיקר תלמידי ממין זכר, והייתי רגילה להסתדר עם ה"קראשים" שלהם עלי. לא שממש לא עודדתי את החיבה שלהם כלפי. הייתי מודעת לה, ולמען האמת, השתמשתי בה כאמצעי לשפר את הישגיהם הלימודיים. מובן מאליו שלא נתתי לפנטזיות ההתבגרות שלהם להגיע לשום מקום. אם לומר את האמת, הודיתי בפני עצמי, למעשה עשיתי דברים בכיתה שעודדו את כל הבנים לפתח בי עניין.
הרבה מזה קשור לאיך שאני נראית. כטינאייג'רית ובמהלך שנות העשרים המוקדמות שלי, הייתי דוגמנית. לזמן קצר אחר כך הייתי שחקנית, למעשה הופעתי בסדרת דרמה משטרתית במשך ארבע שנים, בתפקיד משנה. היו כמה פרקים בהם התרכזה העלילה מעט יותר בדמות שגילמתי, אבל הם היו נדירים. קיבלתי החלטה שמשחק אינו דרך החיים בה אני רוצה, אבל חסכתי די הרבה כסף, אז הלכתי לקולג' בגיל 27 ובמהלך השנים הבאות עשיתי תואר ותעודת הוראה.
עדיין יש לי לוק, הופעה ופנים של דוגמנית, למרות שהייתי כבר בת ארבעים ואחת וילדתי ילדה. מובן מאליו, כבר לא יכולתי לעבוד בזה יותר, אבל הייתי גאה באופן בו שמרתי על עצמי כל השנים. שיערי היה שחור וכהה והעיניים שחורות כמעט באותה מידה. הגובה שלי היה מטר שבעים ושבע, רזה ובכושר, עם שרירים מתוחים המתנועעים חלקות מתחת לעור הגמיש והרך. הפנים שלי היו מאוד חדים וזוויתיים עם עצמות לחיים גבוהות ביותר, שאני מודה שהדגשתי אפילו עוד יותר במה שאולי היה יותר מדי סומק. השפתיים שלי היו עבות ומלאות והיו לי שתי שורות שיניים מושלמות. הביקורת האמיתית היחידה שהיתה לי כשהסתכלתי בראי, היתה תחושתי שהפה שלי קצת יותר מדי רחב. ואם התנהגתי באופן מעט פלרטטני מדי בכיתה, או התלבשתי טיפה יותר הדור וסקסי מהמורות האחרות, נראה שהתלמידים שלי השיגו ציונים גבוהים יותר.
מאיזושהי סיבה, הסכמתי ללמד את מארק הצעיר. ההורים שלו הציעו הרבה כסף. לא שהייתי צריכה, אבל זה היה מפתה. היות והשקעתי את הכנסותי בשנים בהן אלה היו גבוהות, הייתי מסודרת לא רע, עם כמות נאה של חסכונות, ובית נחמד מאוד בשכונה נחמדה מאוד. עכשיו הפכתי להיות המורה הפרטית של הילד של השכנים. זה לא גרם שום אי נוחות, כי הוא בא בסך הכל פעמיים בשבוע, בערב, אחרי שחזרתי מהעבודה. הבת שלי בילתה כמה שבועות אצל בעלי לשעבר, שגר בעברה השני של העיר. בגיל שש עשרה, היא החליטה שהיא רוצה לנסות לחיות עם אבא'לה לכמה זמן, והיות והייתי איתו ביחסים ידידותיים, הסכמנו, אבל רק לתקופת נסיון. מובן מאליו שהיו עוד כל מיני דברים שקרו מסביב, ולהם לא הייתי מודעת. לפחות לא אז. זה הסיפור של נפילתי.
~~~~~~
כתום שבועות מספר נראה טבעי שמארק מסתובב לי בבית, אפילו כשהתחיל לקפוץ לפעמים בזמנים בהם לא נועד להיות שיעור. יכולתי לזהות את הסימנים הראשונים של התאהבות מטופשת, אבל לא עשיתי שום דבר לעודד או למנוע את זה. היות והוא לא היה אחד מתלמידי בבית הספר, לא היה ממש אכפת לי במידה שהיה אכפת לי אם היה מדובר בתלמיד שלי. חוץ מזה, הייתי רגילה להתנהגות כזאת מצד מתבגרים צעירים, למרות שבדרך כלל הם לא היו כאלה צעירים. והתלבשתי קצת יותר ברישול בבית משהתלבשתי בבית הספר.
מארק התחיל לבוא בכל פעם שלא היה בבית שלו אף אחד. זה התחיל לכלול סופי שבוע, בהם בדרך כלל הערכתי את הפרטיות שלי, או שהייתי בחוץ בחצר האחורית ליד הבריכה, סופגת קצת שמש בביקיני. לא נראה הולם שהוא יראה אותי בביקיני, אבל בגלל שהוא גר ממש בדלת ליד, הנחתי שהוא כבר ראה אותי ככה קודם. איך שהתלמידים שלי היו מתים לראות את זה! בכל אופן, מארק היה בודד, כך נראה, ולא יכולתי לסלק אותו, אז נתתי לו להשאר. אפילו דרך העיניים העצומות שלי, יכולתי לפעמים להרגיש בעיניו חוגגות עלי. לפעמים הגנבתי מבט מאחורי משקפי השמש שלי רק כדי להיות בטוחה. אני מניחה שזה היה קצת אכזרי מצידי להתיר את רצועת הביקיני כשהתהפכתי על הבטן.
מארק לא היה בחור ביישן במיוחד, משום בחינה. הוא העיר לעיתים קרובות על המראה שלי, ולא התבייש להסתכל בי. למעשה, הוא היה די חצוף. זה גרם לי לחייך לפעמים, ואני מודה שהיו לי לפעמים פנטזיות על דברים שיכולים לקרות. היו לי, כמובן, גם פנטזיות על התלמידים שלי. לפעמים היינו עושים את השיעורים הפרטיים בחוץ. בגלל שהשיעורים האלה היו בדרך כלל "אקסטרה", או לא מתוכננים מראש, פשוט נתתי לו לעשות את העבודה בזמן שהשתזפתי בשמש. בגלל שההורים שלו נעדרו לעיתים כה קרובות, לא עלה בדעתי לתהות אם יהיה אכפת להם. פשוט התרגלתי לזה במשך הזמן, אני מתארת לעצמי.
הוא התחיל לשאול אם הוא יכול למרוח אותי בשמן שיזוף, כאילו הוא עושה לי טובה. זה עורר עוד חיוך חשאי, ותמיד אמרתי לו לא, כמובן. בכל אופן, הוא היה עקשן והמשיך לשאול, אז בסוף התרככתי קצת ואמרתי לו שהוא יכול, אם הוא יקבל A בתרגיל הבא שיעשה בכיתה. בהתחשב ברמת ידיעותיו בתחום, זה היה כמעט בלתי אפשרי. איך הוא הצליח, אני לא יודעת, אבל הוא הצליח. אחר כך, הבנתי שבטח עזרו לו. ניסיתי לחזור בי מהבטחתי, אבל הוא היה נחוש בדעתו שאקיים אותה, אז התרככתי. הייתי עצבנית, למרות הכל, ושאלתי אם ההורים שלו בבית, כי רק מהבית שלהם היה אפשר לראות את החצר האחורית. עמדתי לחצות קו אדום וידעתי את זה, אז רציתי להיות בטוחה שנוכל לשמור על הסוד. הרשיתי לילד בן שלוש עשרה למרוח את הגוף שלי בשמן, וזה היה כמעט כמו להרשות לו לחרמן אותי.
אז נתתי לו את בקבוק שמן השיזוף ושכבתי על הבטן. הוא התחיל בגב. השמן היה חם מהשמש, וזה הרגיש פשוט נפלא. אני חושבת שחלק מהסיבה שזה הרגיש כל כך טוב היה שזה היה משהו כל כך לא בסדר. הזמן עצר מלכת. אני לא יודעת כמה זמן הוא מרח לי שמן על הגב, והרגליים, אני יודעת רק שכמה שהוא התקרב יותר ויותר לחלק התחתון של הביקיני, ציפיתי יותר לידיים שלו, ורציתי שימשיך וימשיך. עד שהוא ביקש ממני להתהפך אפילו לא הבחנתי שהוא התיר לי את הרצועה של החלק העליון. משאירה את העיניים עצומות, הרגשתי ביד משוחת-השמן שלו חוקרת את גופי, ואז מחליקה על השדיים החשופים שלי. ואני לא עצרתי אותו.
הייתי בקושי מודעת למשהו, רק שוכבת שם בשמש, עיניים עצומות, מרגישה ידיים על כל הגוף שלי. מרגישה את התשוקה הרועדת בכוס שלי, לפעמים נושכת את השפתיים לא להתנשם כשהרגשתי באצבעות שלו מתקרבות למקום שבאמת רציתי שיגעו. מצאתי את עצמי פותחת את הרגליים קצת כך שהוא ידע מה אני רוצה, ואיפה רציתי שיגע בי. זה היה לא בסדר, אבל לא ממש חשבתי על מה שבסדר ומה שלא. תחושת התשוקה התגנבה לתוכי. הוא דחף לי את הירכיים כך שיפתחו קצת יותר. זה נראה כאילו הוא מתגרה בי בכוונה, נוגע בצד הפנימי העדין של הירכיים, מתקרב, ואז מתרחק. בסוף, הוא נגע בי. שם. בכוס שלי. הפה שלי היה פעור לרווחה עכשיו ואני בטוחה שבטח הרמתי את עצמי כלפיו. הוא לקח את זה כהזמנה לדחוף אצבעות ברצועת המותן ולמשוך לי את החלק התחתון של הביקיני למטה. הרמתי את האגן לעזור לו, לא חושבת על זה שאנחנו בחוץ.
ילד בן שלוש עשרה שיחק לי בכוס ואני פתחתי רגליים בשבילו. שנינו היינו שקטים לחלוטין כל הזמן חוץ מבפעמים בהן חמקה התנשמות בלתי רצונית משפתי. לא יכולתי להמנע מזה. פתחתי את הפה ואמרתי בקול לוחש אבל דוחק, "תזיין אותי." והוא עשה את זה. זה לא לקח הרבה לפני שהרגשתי ברטיבות נורה אל תוכי, ואני לא גמרתי, אז שכבתי שם ואוננתי כשהוא הסתכל. אחרי שגמרתי, והייתי שקטה לרגע, מחזירה לעצמי את הנשימה, קלטתי מה עשיתי.
התיישבתי ואמרתי, "אנחנו לא צריכים לעשות את זה." מחזיקה זרוע לרוחב השדיים, אמרתי, "אתה צריך ללכת עכשיו הביתה." ואז הוספתי, "אל תספר לאף אחד." במקום ללכת, הוא התקרב. המכנסיים שלו היו מורמים, אבל הרוכסן מורד והזין תלוי בחוץ, סנטימטרים מהפרצוף שלי.
"אני לא אספר לאף אחד," הוא אמר, "אם תקחי אותו בפה ותמצצי אותו."
הסתכלתי בו, המומה מחוצפתו, אבל היתה הבעה קשוחה ובלתי צפויה על פניו. אז פתחתי את הפה וקיבלתי אותו פנימה. הוא התקשה במהירות, אחרי שללא ספק התאושש בזמן שהתאמצתי נואשות להשיג את האורגזמה שלי. תמיד ריגש אותי למצוץ והוא לא גמר כל כך מהר הפעם. הייתי צריכה לעבוד על זה. היד שלי החליקה אל חיקי והתחלתי לגעת בעצמי בזמן שמצצתי לו. ממש כשגמרתי, גונחת, הזין שלו התפרץ לתוך פי. לא הייתי מוכנה וחלק חמק מבין שפתי עם גניחות האורגזמה שלי וטפטף לי על הסנטר. הוא הוציא את הזין הרטוב שלו מפי וכאילו חיבק את הפנים שלי אליו. הקשיות שלו נלחצה אל פני. כשזה התרכך, הוא נסוג, לוקח את הזין ביד ומחכך את הקצה בטיפות שעל סנטרי. ואז הוא מרח לי את זה על כל הפרצוף.
הוא סגר את המכנסיים אחרי כמה זמן, ואמר, "אני אתגנב לכאן שוב בערב, כשההורים שלי ילכו לישון." לפני שהיתה לי הזדמנות למחות, הוא כבר הלך. עדיין לא ידעתי על מצלמת הוידאו.
פרק שני – אינטרלוד (מארק)
מארק ניסה להשאר רגוע כשחזר הביתה. כשהגיע לחדר שלו, בכל אופן, הניף את אגרופו באוויר בהתפרצות רגעית של התרוממות רוח וניצחון. מעולם לא עלה בדעתו שזה יהיה כל כך קל. התוכנית מעולם לא הביאה בחשבון פיתוי מרצון. כשהאפשרות עלתה בדעתו, הוא פטר אותה באופן אוטומטי. מאז שהתחיל לתכנן, הניח כי סחיטה או איום בסחיטה אפשרית, יהיו חלק מהתוכנית. הוא קיווה לתמרן את ננסי קוסטיין, המורה מהבית השכן, למצב שיהיה, גם אם לא מפוקפק, לפחות יראה ככזה. והוא קיווה לתפוס את זה איכשהו במצלמה או טייפ. אם לא יצליח איתה למצב מפוקפק, התוכנית האלטרנטיבית היתה לשקר. די בפשטות, הוא ימציא סיפור ויאיים לספר להורים או לרשויות. לא רק שמיז קוסטיין תסתבך בחקירה ובטח תאבד את משרתה, היא תימרח על שערי כל העיתונים ובטלוויזיה. עברה כסלבריטי, כשהיתה דוגמנית ושחקנית, יבטיח את זה. האם היא תיכנע? הוא חשב כך.
זה יהיה סיפור יותר גדול, הוא חשב, מהמורה שנכנסה פעמיים לכלא כי הזדיינה עם תלמיד בכיתה ו'. זה, וסיפור אחר על נהגת אוטובוס, היו ההשראה המקורית שעמדה בבסיס העניין והתשוקה שגילה כלפי שכנתו שחורת השיער אבל משהו אחר לגמרי שינה את תוכניתו באופן כה דרסטי, מצליל אותה עד שהפכה לתוכנית לשליטה מוחלטת באשה מבוגרת וסקסית, במקום אהבה עיוורת ומטופשת של ילד לגברת מהבית הסמוך.
כחלק ממחוייבותו של אח צעיר לרגל אחרי אחותו הגדולה, הוא התגנב אל חדרה והדליק את המחשב שלה, מקווה למצוא יומן או משהו אישי, להשתמש בו בעתיד כדי להשיג ממנה "טובות". הוא היה המום לגלות שאפילו לא היתה לה סיסמא, וחלקית מסיבה זו לא ציפה למצוא משהו אישי או חשוב. מה שהוא מצא, אחרי הכל, היה סיפור שהורד מהאינטרנט ונקרא "מורה משועבדת", שכתב מישהו בשם טאמב. זה גרם לו לתהות מעט על אחותו, אבל יותר חשוב, שינה את מה שרצה לעשות עם המורה מהבית השכן. התוכניות שלו הפכו ערמומיות להפליא. מרושעות, אפילו.
כשהמשיך לחטט במחשב של אחותו, עקב אחר ההתפתחויות בסיפור, שעורר בו השראה. המפתח לתוכניתו שלו היה סרט הוידאו. הוא הוציא את הקלטת ממצלמת הוידאו שהעמיד, צופה מטה, על חצובה בחלון חדרו שבקומה השניה. כשהביט בעינית שמח לראות שהיא עדיין ממוקדת על כורסת השיזוף עליה רווה עונג עם מיז קוסטיין. לעיתים קרובות הסתכל בה מהחלון הזה, רובן בעת שהפנטזיות שלו היו תמימות יותר. הוא גיחך. כוונותיו הנוכחיות לא היו תמימות כלל.
הוא התענג על הצלחתו, נזכר כמה קל זה היה. הרגע החביב עליו לא היה זה בו זיין את הדוגמנית-לשעבר ארוכת הרגליים. הוא זכר איך היא ניסתה לשלוח אותו הביתה אחר כך, יושבת על קצה הכורסא, מנסה להסתיר את העירום שלה בזרועותיה, עיניה מושפלות לארץ כאילו התביישה. הוא חייך כשנזכר באיזו קלילות אמר לה: "תכניסי אותו לפה ותמצצי אותו," הוא אמר, "ואני לא אספר." והיא עשתה את זה! שום ויכוחים, רק רגע קל של היסוס, וכמו שרמוטה, היא עשתה מה שאמר לה. זה היה הרגע בו התחיל לחשוב עליה כעל שרמוטה. התוכנית שלו היתה תמיד להפוך אותה לאחת כזו, אבל הוא תיאר לו שאם זה היה כל כך קל, היא בטח כבר היתה שרמוטה עוד מקודם. דעתו עליה, שהיתה על גבול ההערצה, השתנתה משמעותית לרעה. זה היה פשוט כי הוא חשב שיידרש מעט יותר מאמץ בשלב הראשון של תוכניתו. כתוצאה מכך, רעיונותיו כיצד להשתמש בה הפכו יותר... מפורטים וסבוכים.
נפוח כולו מתחושת הצלחה וכוח, הוא לקח את הקלטת למטה, לראות אותה לפני שהוריו יחזרו. הסרט רק חיזק את תחושת בטחונו העצמי. היא אהבה את זה, חשב לעצמו. היא גמרה מזה! לא רק מלתת לילד בן שלוש עשרה לזיין אותה, היא גמרה גם מלמצוץ לו. זה פשוט קל מדי, הוא חשב.
כשהעתיק את הסרט, זכר את השיחות בבית הספר ששמע ובהן נטל חלק. נערה בשם ראבה עם שדיים גדולים ובגדים הדוקים ואיך הבחורים צחקו כשדיברו עליה. אחד מהם קרא לה שרמוטה, אז השני קרא לה זונה, ואחד אפילו קרא לה 'חזירה'. הוא תהה מה הם יגידו על מיז קוסטיין אם ידעו מה היא עשתה, ועל הדברים שיגרום לה לעשות בעתיד. אולי יום אחד, אני אגלה, גיחך.
הוא סיפר לאדם אחד בלבד על תוכניתו, ושקל לספר גם על ההצלחה הראשונית. במקום זה, החליט לחכות ולהנות בעצמו בינתיים. תמיד יהיה זמן לספר למישהו אחר כך. הוא סיים להעתיק את הסרט. וממש בזמן. כשהוידאו סיים, שמע את דלת החניה נפתחת כשהוריו ואחותו הגיעו.
פרק שלישי – אינטרלוד (ננסי)
אחרי שמארק הלך, נכנסתי ועשיתי מקלחת חמה וארוכה, מנסה לשטוף מעלי את החוויה והבושה. להזדיין עם ילד כזה צעיר! ולמצוץ לו! אחרי שהעברתי את כל השנים האלה בנסיון לא להגיע לעולם לעשות משהו עם קטין, למרות הפנטזיות שהיו לי לפעמים על תלמידים מסויימים. מעולם לא הייתי אפילו קרובה להכנע לפיתוי הזה.
פתחתי בקבוק יין והתכרבלתי על הספה, לובשת רק חלוק משי, מנסה להמנע מלחשוב על זה. ניסיתי לקרוא, אבל לא הצלחתי להתרכז. מחשבות פזורות המשיכו להתגנב למוחי. הדלקתי את הטלוויזיה. גם בה לא הצלחתי להתרכז. כל הזמן התנגן לי בראש הסרט של מה שקרה אחרי הצהריים. בלי שאשים לב, אחת מאצבעותי תעתה למטה, לשחק בכוס. מה הוא בטח חושב עלי, תהיתי. והאם הוא יספר למישהו? מה שעשיתי היה לא בסדר כל כך בבירור, והייתי בטוחה שגם הוא מבין את זה.
ועדיין היו המוני סיפורים בקולנוע ובדפוס על בנים צעירים ש"עושים את זה" עם נשים מבוגרות יותר. שברתי את הראש, אבל לא הצלחתי לחשוב על סיפור שבו הוא היה כל כך צעיר, בכל אופן. הייתי די מודאגת בקשר לזה. היה לא מזמן בחדשות משהו עם מורה שנכנסה למיטה הרבה פעמים עם ילד בכתה ו', והיא הלכה לכלא בסוף. הייתי חייבת להפסיק את זה, ולהפסיק את זה עכשיו. באותו זמן, עלי לשכנע אותו לשתוק בקשר לזה. הייתי בטוחה שאצליח. אחרי הכל, הוא היה רק ילד.
אולי אם נעשה את זה עוד פעם אחת? מה זה כבר יכול לשנות עכשיו, חשבתי, אחרי שעשינו את זה כבר פעם? והוא אמר שהוא יחזור בערב. ניערתי מעלי במהירות את המחשבות האלה. שום דבר טוב לא יצא מזה. ומשהו ממש רע יכול להתפתח. התחלתי להתרכז בצרות האפשריות כדי לחזק את החלטתי. חוץ מזה, הייתי רוב הזמן "בסדר" בזמן האחרון. בלי קשר למה שעשיתי בעבר. זכרתי כמה דוממים היינו שנינו במהלך כל האירוע. המילים היחידות שבאמת זכרתי היו כשהוא עמד מולי ואמר "תמצצי אותו."
זה לא נראה כמו התנהגות וגישה טיפוסיות לילד בן שלוש עשרה. הוא אמר את המילים האלה כאילו ידע שאעשה את זה. כאילו זו היתה פקודה. הפנטזיות שלי התחילו שוב, אבל דיכאתי אותן במהירות. זה חייב להיפסק, ועכשיו. ההחלטה התקבלה, ויכולתי סוף סוף להירגע. נרדמתי על הספה.
פרק רביעי
מקיצה משנתי, שמעתי את חריקתה הקלה של דלת הזכוכית הנפתחת, אז התיישבתי וסגרתי את החלוק. זה היה מארק, כמובן. כשהוא נכנס לחדר, הדלקתי את המנורה שליד הספה ואמרתי, "אני ואתה צריכים לדבר."
"אוקיי," הוא השיב. "על מה את רוצה לדבר?"
"זה," אמרתי. "זה שאתה פה עכשיו. מה שקרה אחרי הצהריים. זה לא יכול לקרות יותר. זה לא היה צריך לקרות היום." הרגשתי איך אני רועדת כשדיברתי. הייתי עצבנית. סגרתי את החלוק אפילו עוד יותר חזק וכיסיתי את רגלי הארוכות. הרגשתי שהוא נועץ עיניים. הוא בא ונעמד ישר מולי, ואז ירד על הברכיים, מניח יד על כל ברך שלי.
"אוקיי," הוא אמר. "נדבר." ואז הוא הוסיף, "אבל נראה היה שאת אוהבת את זה."
"זו לא הנקודה וזה לא חשוב," התעקשתי. "אני מבוגרת ואתה רק בן שלוש עשרה."
מביט ישר לתוך עיני מתנוחתו על הרצפה, הוא אמר בשקט אך בתקיפות, "ויכול להיות שתסתבכי בהמון צרות." הוא התחיל מייד להפריד בין ברכי, מפשק לי את הרגליים רחב מאוד, כאילו האיום הסמוי הזה העניק לו כוח. הכוס שלי היה פתוח לרווחה ולגמרי חשוף לעיניו. ניסיתי לסגור את הרגליים, אבל הוא החזיק אותן פתוחות בכוח מפתיע. אז נשארתי ישובה ככה, פתוחה רחב. הזזתי יד לכסות את עצמי במקום שהחלוק נפתח. הוא הפליק אותה הצידה בגב ידו.
"זה חייב להיפסק!" התעקשתי.
"ומה אם אני לא רוצה שזה יפסיק?" הוא שאל. ואז פתח לי את החלוק לגמרי, חושף את שדי.
"אז אני אצטרך להיות זאת שמפסיקה את זה! עכשיו," התעקשתי, אפילו כשמצבי המגוחך התחוור לי, יושבת ברגליים מפושקות ושדיים חשופים לעיניו. זה לא הלך כמו שתכננתי.
"את לא יכולה להפסיק את זה," היה כל מה שאמר. הוא הסתכל בי כאילו הוא מצפה שאגיד משהו, אבל לא יכולתי לחשוב על משהו לומר אותו רגע. הוא הושיט יד איטית לפטמה שלי וצבט אותה. זה לא כאב. זה היה נעים. אבל ניסיתי לשלוט בתגובותי. "עכשיו את תעשי את זה," הוא פקד, מתכוון שאני צריכה לצבוט לעצמי את הפטמה. היססתי. "תעשי את זה!" הוא אמר שוב. כמעט מרצונה שלה, ידי עלתה וצבטה פטמה. "את שתיהן," היתה פקודתו הבאה.
אז התחלתי לצבוט ולשחק עם הפטמות, יושבת על הספה מול ילד בן שלוש עשרה. גיליתי שאני לא יכולה לשלוט בזה. עצמתי את עיני ופי צנח ונפתח, השדיים מתנשפים. חשתי בו נעמד, ואז הרגשתי את היד שלו על העורף, מושכת אותי לפנים. הוא התחיל לחכך את קצה הזין על כל הפרצוף שלי, והרגשתי בטיפה נוזלית מהראש של הזין כשהוא נגע לי בלחי, ואז מרח את זה עלי. עדיין שיחקתי בפטמות ויכולתי לשמוע קולות לא רצוניים נמלטים מפי. הכוס שלי טיפטף. כבר. פתחתי את הפה יותר שיוכל להכניס את הזין פנימה. רציתי אותו בפה. באיזו מהירות נכנעתי. שוב.
במקום זה הוא רק חיכך את קצה הזין סביב שפתי. כשניסיתי ללקק אותו או לעטוף אותו בשפתי, הוא משך אותו ממני. ואז הוא הלך צעד לאחור, מה שגרם לי לפקוח עיניים. היתה לי כבר יד בין הרגליים, מלטפת את הדגדגן. לא יכולתי לזכור מתי היא עברה מהשדיים לכוס. הזין שלו עמד ישר, הראש רק סנטימטרים מהפנים שלי. הוא החזיק אותו ביד ימין, מגחך.
"תמצצי אותו," הוא פקד. ניסיתי, חשבתי לעצמי, אפילו בלי לשים לב שאני באותה תנוחה בה הייתי קודם. רק שהפעם, במקום להיראות רציני, הוא חייך ברשעות. חיוך מלא בטחון. אז גחנתי קדימה להכניס את הזין בפה, תוהה למה הוא לא הבין שניסיתי כבר קודם לעשות את זה. ממש לפני שפי הגיע אליו, הוא הזיז את הזין הצידה ביד.
"נסי שוב," הוא אמר, רק ניצוץ של הומור משתקף בקולו. שוב, הוא הזיז את הזין כשהפה שלי התקרב. "תמשיכי לנסות," הוא אמר. שוב ושוב, הסצינה חזרה על עצמה, עם הפה שלי עוקב סביב אחרי הזין, מבינה שהוא משחק איתי כמו שראיתי אנשים משחקים לפעמים עם כלב. זה היה משפיל, ועדיין לא יכולתי להפסיק. בסוף הוא הפסיק אותי.
"אני חושב שבגלל שאמרת שאני לא צריך להיות פה ושאנחנו לא צריכים לעשות את זה, את צריכה להסתדר בלי." אחרי הפסקה קצרה, הוא הוסיף, "אלא אם תגידי 'בבקשה'." הבטתי בו מלמטה, לא מאמינה שהוא גורם לי לעשות את זה. חיכיתי, מצפה שהוא ישנה את דעתו. לבסוף, אחרי נצח של כמה שניות, עדיין מביטה בעיניו, שמעתי את עצמי אומרת את המילה בשקט. "בבקשה?" לא עלה בדעתי שיכולתי להפסיק את זה באותו רגע.
"בבקשה מה?" דרש.
"בבקשה," אמרתי שוב. "בבקשה, אני יכולה... למצוץ לך... את הזין?" לא יכולתי להאמין במילים שיצאו מפי. התחננתי לפני ילד בן שלוש עשרה שיתן לי למצוץ לו. העניין היה ש... התכוונתי לזה, ולהתחנן חירמן אותי. זה שהוא הכריח אותי להתחנן לזה חירמן אותי. זה הזכיר לי משהו שקרה לפני שנים, באמצע שנות העשרים שלי, כשגבר שחור הכריח אותי להתחנן לעשות אותו דבר. לפעמים הוא היה נותן לי ולפעמים לא. עכשיו אותה סצינה חזרה על עצמה. ואז החזיר אותי קולו של מארק למציאות.
"את בטח גם רוצה שיזיינו אותך, נכון?" הפעם לא הבטתי בו.
רק לחשתי, "כן."
בקול מתגרה שכזה, הוא אמר, "אני אתן לך למצוץ לי את הזין... אם..." הוא עצר. הסתכלתי בו מלמטה, מחכה שימשיך. "אם," הוא המשיך, "תודי שאת זיון קל." עיני הוצרו כשחשתי בזעם מתחיל לבעור מבעד לתשוקה. "תחשבי על זה," הוא המשיך כשראה את הבעת פני, "כל מה שעשיתי אחר הצהריים זה למרוח לך תחליב שיזוף על הגב ולפני שידעתי מה קורה, את ביקשת שאזיין אותך. ואז הערב בקושי עברו כמה דקות מאז שאמרת לי שאנחנו לא צריכים 'לעשות את זה' והנה את מנסה לקחת את הזין שלי בפה!" הוא התחיל שוב לחכך לי את הזין בפנים. "וחוץ מכל זה," הוא אמר, מנמיך את קולו, "אני רק בן שלוש עשרה." האיום הסמוי היה ברור. הרגשתי שאין לי ברירה, אז נכנעתי.
"אני... זיון... קל." אמרתי.
"תגידי את זה שוב," הוא צחק בניצחון.
"אני זיון קל." חזרתי.
"שוב," הוא פקד.
"אני זיון קל," חזרתי שוב ושוב לדרישתו. איכשהו להגיד את זה שיחרר משהו בתוכי. היו תקופות בחיים שלי שזה היה ממש נכון. וזה היה ממש נכון עכשיו. הרגשתי איך אני נרטבת שוב. כל הכעס הרגעי התפוגג.
"איזו מילה אחרת יש ל'זיון קל'?" הוא שאל. חשבתי לרגע לפני שעניתי.
"קלה להשגה," השבתי. הוא צחק בקול.
"תסתכלי בעצמך," הוא אמר, "רגליים פתוחות רחב, משפשפת את הכוס, משחקת בציצים, מנסה להכניס את הזין שלי בפה! את יכולה לחשוב על משהו יותר טוב!" ידעתי איזו מילה הוא מחפש.
"זונה," אמרתי. הוא פשוט עמד שם, ממתין. "אני זונה," אמרתי בסוף, יודעת שזה מה שהוא מצפה לשמוע. גרם לי להרגיש מלוכלך להגיד את זה, כמו ההרגשה שהיתה לי כשאמרתי שאני 'זיון קל'. וידעתי שאני קלה, אבל כבר לא היה אכפת לי. לא שהרגשתי שיש לי בכלל ברירה. אני מתארת לי שזה הקל עלי להכנע. המחשבות להתנגד לו נגוזו, ואני לא בטוחה אם זה היה בעיקר בגלל איומיו לחשוף אותי. זו היתה המילה שלו נגד המילה שלי, ובטח יכולתי ליצור מספיק ספק כדי לא להכנס לצרות רציניות. בכל אופן, זה יהיה עניין די פומבי, ושמי הטוב כמורה יוכתם מאותו יום והלאה, תיארתי לי שאמצא בהמשך דרך לצאת מזה. כרגע, לא ממש דאגתי. הייתי רטובה, ונפוחה, ומאוד מרוגשת, אפילו שלא רציתי להיות.
"תגידי את זה שוב." אמר מארק.
השבתי, "אני זונה."
"מישהו כבר קרא לך זונה?" הוא שאל. היססתי לרגע לפני שעניתי.
"כן," הודיתי.
"אז תנשקי לי את הזין, זונה," הוא פקד. והתחלתי לנשק לו את הזין. מנשקת זין של בן שלוש עשרה. עושה את זה בשביל ילד שקרא לי 'זונה' ו'זיון קל'. ידעתי שזה לא בסדר, אבל רציתי לנשק לו את הזין ונישקתי. כשאמר לי "לנשק אותו כמו זונה," זה דחף אותי עוד יותר מעבר לקצה והתחלתי להחליק את השפתיים על הצדדים שלו, למעלה ולמטה, חצי פתוחות, מחליקה עליו גם את הלשון.
"זונה כמוך צריכה להיות עירומה על הברכיים," הוא אמר. הורדתי את החלוק לגמרי וכרעתי על הברכיים. הוא אמר לי לחכך את ה"ציצים" שלי על הזין שלו. ואז הוא אמר, "זונות תמיד מוצצות, נכון?" אז מצצתי. הוא אמר לי "לאכול" אותו אז אכלתי, משמיעה קולות מציצה רמים כמו זונה זולה. הוא עמד לגמור וידעתי את זה ואכלתי יותר חזק ויותר רועשה, ואז הוא הוציא אותו ושפשף את הזין עם היד וגמר לי על כל הפנים כשאני ניסיתי לקרב שוב את הפה אל הזין. הוא אמר לי להשאיר את השפיך על הפנים, אומר שזונות צריכות שפיך על הפנים.
הוא היה יכול לראות שאני צריכה לגמור ואמר לי לשפשף את ה"כוס" על מסעד הספה שלי. הספה הלבנה היפהפיה שלי. עשיתי את זה, פני אליו. עם השפיך שלו מטפטף לי מהפנים ומתייבש עליהן. כשרכבתי על מסעד הספה מחככת את בו את הכוס שלי, מספיגה אותה במיצים שלי, הוא המשיך להגיד לי איזו זונה אני ואז הכניס קלטת וידאו למכשיר והדליק אותו. ראו אותנו ביחד ומה שעשינו אחרי הצהריים וזה נראה לגמרי כאילו אני מפתה אותו. כשהסתכלתי ואוננתי, הוא אמר לי שזה עותק ואמר שזה יהיה "קטע קטע" אם הוא יחליט להראות את זה למישהו.
"ברור," הוא אמר, "כל זמן שתהיי זונה טובה ותעשי כל מה שאני רוצה, אני לא אצטרך להראות את זה לאף אחד." כל הזמן הזה אני מאוננת על הספה. הוא אמר שאני אהיה השפחה שלו, אעשה כל מה שירצה. מתי שירצה. איפה שירצה. אמרתי שאעשה את זה. ידעתי שאין לי ממש ברירה, אפילו אם רציתי להגיד לא. אותו רגע לא היה ממש אכפת לי. רק רציתי לגמור. אפילו שידעתי שאני עושה לו ממש הופעה. ובסוף, זה קרה.
מזיעה, שדיים רוגשים, נתתי לעצמי ליפול ממסעד הספה ולהתמוטט על הצד על הכריות הרכות. עיני קלטו שלא מרצונן את הקטע בוידאו שבו ידעתי שהוא אומר, "תמצצי אותו." כל כך התביישתי. זו היתה אורגזמה נהדרת. אורגזמה פנטסטית. אבל התביישתי כל כך. אפילו התחלתי לבכות. הייתי גם מפוחדת. מפוחדת ממה שהוא יגרום לי לעשות. מפוחדת כי ילד בן שלוש עשרה לא אמור להתנהג כמו שהוא התנהג, ותוהה איך הוא נהיה כזה. תוהה מה יכול לגרום לילד בן שלוש עשרה להתייחס לאשה כמו לזונה. ובאותו זמן, עמוק בתוכי, הבליחה שמחה סודית על כך שהתנהג כך. המחשבה הזו ביישה אותי עוד יותר.
"דאך אגב," הוא התחיל כששכבתי על הספה קודרת, "אבא שלי עשיר, ומפנק אותי. השתלתי מצלמות וידאו זעירות ברוב החדרים שלך וחיברתי אותם להקלטה מרכזית. המצלמות פועלות כשיש תנועה בחדר. אין שום בעיה להשיג את הדברים האלה בכל חנות אלקטרוניקה. כל מה שקרה היום צולם בוידאו." פשוט שכבתי שם, המומה, לא יודעת אם להאמין לו או לא.
"אז עכשיו נתחיל בחוק הראשון של הזונות," הוא אמשיך. "שום בגדים בבית. נקודה. לא בלי רשות מראש. את חייבת לבקש רשות אם את יודעת שמישהו בא." הנהנתי בחולשה, מראה שהבנתי. "אז מעכשיו את מתלבשת ומתפשטת בחניה." הנהנתי שוב. "החוק הבא," הוא המשיך. "זונות לא צריכות תחתונים. נכון?"
"לא," אמרתי בשקט.
"מחר יום ראשון. תאספי הלילה את כל התחתונים שיש לך בבית ושימי אותם בערימה בסלון עד תשע מחר בבוקר, שנוכל להפטר מהם." שוב הנהנתי, מציינת שאני מבינה. "ובכן, יש לך הרבה על מה לחשוב," הוא אמר, "אני תיכף אלך." ואז הוסיף, "אבל לפני שאני הולך, זונה, את יכולה למצוץ לי שוב." והוא חייך את החיוך המרושע הזה.
פרק חמישי
קמתי ביום ראשון בבוקר בשבע וחצי בערך, הצלחתי לנמנם רק חמש שעות טרופות ומלאות בחלומות מוזרים ובלתי רגילים. חלומות מנוונים ומטונפים על מה שקרה ומה שעלול לקרות בעתיד. לא התלבשתי. אסור היה לי. לא ידעתי איפה המצלמות, או אם יש מלצמות בכלל. ידעתי שיש לו כבר אירוע אחד מוקלט, שיהיה מספיק מרשיע, אם הוא יפיץ את זה בבית הספר, או בין השכנים, או אפילו יתן את זה למשטרה.
עשיתי ארוחת בוקר עירומה, אכלתי עירומה, ותהיתי אם מסתכלים בי. הוצאתי מהארון את כל התחתונים ולקחתי אותם למטה, עושה מהם ערימה על רצפת הסלון. לא עלה בדעתי לא לעשות כדבריו. זה היה ברור שלפחות בטווח הקרוב, עמדתי להיות שפחת המין שלו. אני אמצא בהמשך דרך לצאת מזה. אני מתארת לי שקיוויתי שהוא ישתעמם אחרי כמה זמן או יתעניין יותר בבנות בגילו. בטווח הקרוב, לא ראיתי שום דרך לצאת מזה.
נבגדת בידי תשוקתי שלי, חשבתי. אם רק לא הייתי כזאת פזיזה ולא הייתי עושה כלום בחוץ, לא הייתי עכשיו במצב מסוכן כזה. האשמתי את עצמי, לא את מארק. זה היה הרצון שלי להפסיק את זה שהכעיס אותו וגרם לו להתחיל להתנהג אלי רע, הנחתי. אז אולי אם אני אהיה נחמדה אליו, הוא יהיה נחמד אלי.
הבטתי במראה, בגוף העירום שלי. בגיל ארבעים ואחת, רוב האנשים שלא מכירים אותי יניחו שאני בשנות השלושים המוקדמות שלי. לפחות עד שהסתכלת מקרוב, ואני מתכוונת ממש מקרוב. שמרתי על עצמי טוב. אחרי הכל, כדוגמנית ושחקנית, קריירה שנסמכת בחלקה הגדול על מראי, פיתחתי כבר אז הרגלי טיפוח עצמי. עשיתי עבודה לא רעה בזה, חשבתי. אז אולי אם אני אגיד שאני מצטערת, הדברים יוכלו להיות נורמליים בינינו. לפחות כמה נורמליים שהם יכולים להיות בין נער צעיר ואשה מבוגרת בהרבה. כמובן, לא עלה אז בדעתי שזו היתה התוכנית שלו כל הזמן, לעשות לי את זה, ושהקלתי עליו בהרבה בזה שהייתי "קלה." ממש לפני תשע, מארק נכנס שוב דרך דלת ההזזה מהזכוכית. חיכיתי לו, עירומה, בסלון.
"בוקר טוב, מארק," בירכתי אותו במתיקות כשנכנס לחדר. הוא הביט בערימת התחתונים על הרצפה.
"אלה כולם?" שאל בצינה, לא מגיב לברכתי.
"כן," אמרתי. "רוקנתי את המגירות הבוקר."
"אני יודע," הוא אמר." ראיתי. מה עם אלה שכבר לבשת? אין עוד בסל הכביסה?" לא חשבתי להוציא אותם משם, ואמרתי לו את זה. "לכי תביאי גם אותם," הוא אמר. הלכתי לחדר הכביסה, שדיים מקפצים כשאני פוסעת, ורוקנתי את סל הכביסה, מוצאת עוד שלושה זוגות תחתונים. הבאתי אותם חזרה לסלון והוספתי אותם לערימה. "ההוראה שנתתי לך אתמול בערב היתה פשוטה מאוד, ולא יכולת לבצע אותה כמו שצריך," הוא אמר, נשמע מרוגז. "את מטומטמת או משהו?"
"לא," השבתי.
"מה?" הוא צעק, מביט בי באי שביעות רצון מרובה. שאלתי אם היית טיפשה," הוא הדגיש. התחלתי להגיד שוב "לא," אבל מהמבט על פניו יכולתי לראות שזו לא התשובה הנכונה.
אז אמרתי, "כן." מהאופן בו חייך, ידעתי שעניתי נכון. מאיזושהי סיבה אהבתי לגרום לו לחייך, אפילו שהצלחתי לעשות את זה רק כשהשפלתי את עצמי. ברור שידעתי שאני לא באמת טיפשה. אבל למה הכוס שלי נרטב שוב כשאמרתי "כן" בתשובה לשאלתו?
"צריך להפליק לך," הוא אמר, "כי היית כזאת טיפשה." הוא אמר את זה בטון כל כך אגבי, כאילו זה לא חשוב.
"מארק?" הסתכנתי, קוטעת אותו.
"מה?"
"זה לא חייב להיות ככה," המשכתי. "אולי טעיתי כשאמרתי שזה חייב להיפסק. מה שהתחיל בחוץ לא חייב להיפסק. טעיתי ואני מצטערת שאפילו חשבתי שזה צריך להיפסק. אני מצטערת שהכעסתי אותך כשהצעתי שנפסיק להתראות. זה לא יהיה יותר טוב אם פשוט נעלה לחדר השינה שלי ו... נעשה אהבה?" הוא הגיב בחיוך ענק וחשבתי שהצלחתי. אבל החיוך שלו הפך משונה, ואז התפוגג.
"זה היה יכול להיות יותר טוב," הוא אמר ברוב מחשבה, "אבל מאז למדתי דברים אחרים עלייך. לא שמעתי מהפה שלך אתמול שאת בסך הכל 'זיון קל'?"
"ובכן... כן." הודיתי.
"ושאת בסך הכל זונה, כוס, ושרמוטה?"
"כן," הודיתי, "אבל..."
"ורק לפני כמה דקות לא אמרת שאת טיפשה?"
"אמרתי, אבל..."
"אז למה שמישהו ירצה 'לעשות אהבה' עם זונה טיפשה?" הייתי חסרת מילים, לא יודעת מה להגיד. ואז ניסיתי.
"אתה לא רוצה לזיין אותי?" שאלתי, יודעת שהוא רוצה. רק לעיתים נדירות פגשתי גבר, אם הוא לא היה גיי או נשוי ונאמן, שהמחשבה לפחות לא עברה לו בראש. תשובתו לא היתה מה שציפיתי לשמוע.
"כבר זיינתי אותך פעם אחת," הוא אמר. "מזיינים זונה פעם אחת, בשביל מה היא עוד טובה? אני חושב שאני צריך לתת את הסרט למישהו עכשיו, במקום אחר כך." המחשבה גרמה לי לרעוד. "חוץ מזה," הוא המשיך, "כמה טוב שאת יכולה להיראות לגבר בגילך, או אפילו צעיר יותר, בשבילי את סתם זקנה. אני מעדיף לזיין בנות שיותר קרובות לגילי. אולי כמה שנים גדולות יותר, כמו הבת שלך, אבל לא כלבה בת ארבעים כמוך." הוא עצר לשניה, כאילו הוא חושב. התחלתי להגיב כשהוא הזכיר את הבת שלי, אבל הוא התחיל לדבר שוב מייד.
"אולי," אמר תפוס הרהורים, "אם אני אשים לך שקית נייר חומה על הראש אני אוכל להעמיד פנים..." הוא עצר לרגע לפני ששאל, "יש לך שקית נייר במטבח?" לא עניתי מייד, לא אוהבת את הכיוון שהשיחה תופסת.
"אני חושבת," עניתי בהיסוס.
"אז לכי תביאי את זה כמו כלבה טובה," הוא פקד. התחלתי ללכת לאט למטבח. כשעברתי אותו, הוא הרים יד והפליק לי בתחת, חזק! "כלבות רצות כשהן מביאות!" אז רצתי למטבח, השדיים שלי קופצים מעלה מטה ומצד לצד כשנכנסתי למטבח בצעדי ריצה. אני חושבת ששמעתי צחוק, אבל אני לא בטוחה. ניגשתי לארון המטאטאים, חטפתי שקית ורצתי חזרה. ראיתי שהוא צוחק כשחזרתי. עמדתי מולו מחזיקה בשקית הנייר. התחלתי להרגיש באמת טיפשה.
"על הראש," הוא פקד. שמתי את השקית על הראש. הכוס שלי התחיל לנטוף. יכולתי להרגיש קצת מיצים על הירך השמאלית שלי. הרגשתי במארק הולך סביבי, מעריך את גופי. ידעתי שהוא נראה די טוב. ואז הרגשתי בידיו מרימות את הישבנים, אחד בכל פעם, ונותנות להם ליפול. "הממ..." הוא אמר, כמהרהר לעצמו. "לא נופל יותר מדי פה." ואז, מלפנים, הוא עשה אותו דבר לשדיים שלי. "גם אלה לא נופלים יותר מדי, אבל לא כמו של טינאייג'רית." הוא הרים אותם עוד כמה פעמים, והרגשתי אותם קופצים כשהוא שחרר אותם. "אבל סיליקון. לבנות בגילי אין סיליקון." הוא הפליק בהם קלות כך שקפצו מצד לצד. "זה נראה מצחיק," השתעשע בצחוק קטן, עושה את זה שוב. ואז חשתי בידיו על קרסולי, עולות למעלה כמו שמאמני סוסים בודקים סוס.
"מוצק, מתוח, שרירים טובים," הוא מילמל כאילו הוא בוחן חיה. "ארוכות. יפות. קצת יותר מדי רזות, אולי. לבנות צעירות יש קצת שומן תינוקות עליהן, וזה יותר מושך בנים בגילי. קצת קמטים ליד הברכיים, בכל זאת. שכיח, אני מניח, אצל כלבות זקנות." ואז הוא צבט לי את העור והניח לו לחזור למצבו הטבעי. "לא גמיש כמו של ילדה צעירה," הוא החליט. הוא הגיע לכוס שלי, עליו קיבלתי מספר עצום של הערות מעריכות בעבר. שמרתי על השיער מסודר יפה והרבה גברים אמרו לי כמה הוא צר, וכמה הוא נחמד.
הוא הפליק בצד הפנימי של הירך ואמר בפשטות, "תפתחי." הרחקתי את כפות רגלי זו מזו, והוא התחיל לחטט לי בכוס. "הכוס הוא החלק הכי גרוע אצל כלבות מבוגרות," הוא המשיך, כאילו ממלמל לעצמו.
"יותר מדי שיער, קצת גס. לא דליל ומשיי כמו אצל בנות בגילי. מכוער. כל השיער הזה גורם לו להיראות כל כך מכוער. גם משומש. נראה כאילו השתמשו בו הרבה, עם שפתי הכוס הבולטות האלה." הוא תפס את שפתי הכוס בין אצבע לאגודל וצבט, רק כדי להדגיש את הנקודה. ואז הוא דחף לתוחי אצבע.
"רחב. ממש כמו שזכרתי מהזיון אתמול. הזין שלי כמעט אבד בפנים." זה בגלל שהזין שלך לא גדל עד הסוף, חשבתי בזעם חרישי, סובלת את הירידות הבלתי פוסקות על הגוף שידעתי שהוא יפהפה, עומדת דוממת כשהוא חיטט ונגע בי והעליב אותי. עומדת שם עם שקית נייר על הראש. הוא הוציא את האצבע מהכוס שלי, והרגשתי בו מנגב אותה על השדיים.
"גם רטובה," הוא המשיך. "מטפטפת. כמובן, צריך לצפות לדבר כזה מזונה זקנה. לפחות היא לא קמלה ומיובשת. כוסים בדרך כלל נרטבים כשמתנהגים לזונה כמו לחתיכת בשר." זו היתה האמת. לא יכולתי להכחיש כמה רטוב הכוס שלי הפך להיות. הוא עצר לרגע, כאילו יש לו רעיון.
"תסתובבי ותפתחי את הלחיים של התחת." עשיתי מה שביקש, מוודאת שהשקית לא תיפול לי מהראש. "המממ..." שמעתי אותו מהרהר. "תרטיבי אצבע בכוס ותדחפי אותה בתחת." צייתתי, מרגישה כמה רטוב הכוס שלי באמת, ונבוכה מזה. ואז, מושיטה יד בין הרגליים, יכולתי להכניס לאט אצבע בפתח האחורי שלי. "זה נראה הדוק מספיק לזיין כמה פעמים," הוא החליט. "תנסי עם שתי אצבעות." אדומת פנים מתחת לשקית, הוצאתי את האצבע מאחורי, ואז הכנסתי אותה עם עוד אחת לכוס כדי להרטיב אותם במיצים השופעים שלי. ואז נאבקתי להכניס שתי אצבעות לישבן, יודעת שהוא נועץ עיניים. כשהכנסתי אותן, הוא נשמע מאוכזב. "ובכן, אולי לא מספיק טוב לזיין. נראה. זה נראה כאילו כבר זיינו אותך שם כמה פעמים. את יכולה לעמוד," הוא אמר. הוצאתי את האצבעות ונעמדתי ישר.
"מה שיש לנו כאן," הוא איבחן, "זה סך הכל כלבה מבוגרת בשקית נייר. לא יותר. זונה זקנה ומטומטמת עם כוס מטפטף ריר. אם את מודה שזה מה שאת, את יכולה להוריד את השקית." התעייפתי כבר מהשקית על הפנים. התעייפתי מלשאת בעלבונות הבלתי פוסקים. הורדתי את השקית וחזרתי על דבריו של מארק.
"אני זונה זקנה ומטומטמת עם כוס מטפטף ריר." נכנעתי, מניחה את עצמי לגמרי בידיו. לא היה יותר שום נתיב הימלטות.
"אם כך," הוא התחיל, "אם את לא שווה בשבילי בתור זיון, אני מניח שאני צריך פשוט לתת את הטייפ לרשויות או משהו, נכון?"
"בבקשה לא," התחננתי.
"למה לא?" הוא שאל. "את לא שווה בשבילי בתוך זיון. אני מעדיף בנות בגילי."
"אני אאבד את משרתי." אמרתי בשקט.
"את בטח תגמרי גם בכלא. ברור שתככבי בכל העיתונים הצהובים. 'שחקנית טלוויזיה לשעבר הפכה למורה שמפתה תלמידים'... אני יכול לראות את הכותרות!"
"בבקשה אל תעשה לי את זה," התחננתי שוב.
"כמו ששאלתי קודם, למה לא? מה יש בזה בשבילי?"
"אהבתי שמצצתי לך," אמרתי, מנסה למצוא משהו שהוא אוהב בי.
"אז? זה יהיה די משעמם אחרי כמה זמן. חוץ מזה, אני מכיר עוד שתיים שיעשו את זה פחות או יותר מתי שאני רוצה." בגיל שלוש עשרה? תהיתי מה הפך אותו לכזה. ככה כל הצעירים עכשיו, או רק הוא?
"אני אעשה כל מה שתרצה," אמרתי. "בדיוק כמו שהבטחתי אתמול בלילה. כל דבר." הייתי שבורה. לא רציתי הכפשה ציבורית. נכנעתי. לגמרי.
"אז את שייכת לי." הוא איבחן.
"כן," הסכמתי. "אני שייכת לך."
"זה יכול להיות נחמד לכמה זמן. לפחות תדחי ככה את מה שכנראה יהפוך לבלתי נמנע. את כבר יודעת שאתייחס אלייך כמו לזבל?"
"אני יודעת." אמרתי. "הסקתי את זה."
"וברגע שלא תעשי מה שארצה, אני אפיץ את הוידאו, וכל שאר הסרטים וההוכחות שאאסוף מעכשיו."
"כן. אני מבינה את זה. אני יודעת."
"את יכולה להתחיל בזה שתלקקי את האצבעות שלך. הן מלוכלכות." בלי להתווכח, כי לא היה טעם, וכי ידעתי שדברםי הרבה יותר קשים יבואו בעתיד, עשיתי מה שאמר. ליקקתי ומצצתי את שתי האצבעות שהיו בכוס ובתחת שלי בזמן שהוא הסתכל. "טיפשה." היתה הערתו היחידה. מבפנים, הסכמתי עמו בדממה.
"עכשיו את יכולה לשרוף את כל התחתונים שלך באח. אני אחזור בעוד שעה ואני מצפה שתהיי לבושה ומחכה לי במוסך. תלבשי את החצאית הכי קצרה שלך, חולצה לבנה שמתכפתרת מלפנים. שום חזיה. נעלי עקב. הייתי אומר לך בלי תחתונים, אבל זה יהיה בקרוב חסר טעם. שום גרביונים, בכל אופן, ואני אבדוק את החצאיות האחרות שלך אחר כך, אז תהיי בטוחה שבחרת את הכי קצרה. ואל תנסי לרמות אותי ולהחביא משהו. תזכרי שהבית מלא מצלמות."
כשהאכלתי את האש בתחתונים שלי, זוג אחרי זוג, תהיתי שוב מה הפך נער בן שלוש עשרה לכזה. ממש לפני שעזב, שאלתי אותו לאן אנחנו הולכים.
"חוץ משאר המקומות," הוא אמר לי, "לבית הספר שלך. לא צריך להיות שם אף אחד ביום ראשון, נכון?" לא הייתי שם אף פעם ביום ראשון, ולא ידעתי.
פרק שישי
מייד כשאמר לי מארק להתלבש, נהייתי מודאגת. החצאית הקצרה ביותר שלי היתה מאוד מאוד קצרה, ולבשתי אותה רק פעם אחת. היא היתה בצבע אדום דהוי, עשויה מאריג דנים דק, ולא עבה כמו ג'ינס או משהו כזה. קניתי אותה בחנות מציאות כשעשיתי שופינג עם בחור שיצאתי איתו לפני כמה זמן. היא עלתה רק שני דולר. כשדיגמנתי לו אותה אחרי שחזרנו הביתה, שנינו נדהמנו מכמה קצרה היא באמת היתה. נשבעתי שבחיים לא אלבש דבר כזה בציבור. אחרי כמה זמן שכחתי מהחצאית וביום ולנטיין שאלתי אותו אם יש "משהו מיוחד" שהוא רוצה שאני אלבש בערב. הוא שכנע אותי ללבוש את החצאית האדומה דהויה ואפילו לצאת איתו לבאר שהוא רצה ללכת, שם הוא היה יכול לשחק ביליארד. הסכמתי ללבוש את זה, כמו "מתנת ולנטיינ'ס" בערך.
היינו בבאר בערך שלוש שעות סך הכל. ראיתי אותו משחק ביליארד ושותה כשהמלצרית מחדשת את מלאי הוויסקי עם קרח בכוסי. בהתחלה עמדתי רוב הזמן, לא רוצה לשבת בחצאית הזאת. אנשים, במיוחד בנים, ינעצו לי עיניים ברגליים. נראה שבבאר הזה היו הרבה 'קבועים', ולא אני ולא הדייט שלי לא באנו לשם באופן קבוע.
אף אחד לא ממש דיבר איתי הרבה, חוץ משתי בנות צעירות, ואחר כך בחורה גבוהה ורזה עם שיער קצר וקעקוע, ולמרות שהסתכלו בי הרבה אף אחד לא בא לדבר איתי, כדי להמנע מלהיראות כ"מתחיל" איתי ליד מי שהם הניחו שחבר שלי. חוץ מזה, כשהסתכלתי סביב ראיית ראשים פונים לכיוון השני ועיניים מתרחקות ממני לפתע, להמנע מלפגוש במבטי. החצאית היתה כזאת קצרה. היא בקושי כיסתה לי את התחת.
זה היה מוזר. כאילו יש בועה סביבי שכולם יכולים לראות דרכה אבל אף אחד לא יכול להתקרב. ועצבנית ונבוכה כפי שהייתי לעמוד שם לבושה ככה, נראה שגרמתי עצבנות גם לאלה שסביבי. הייתי נבוכה מדי לפתוח בשיחה. העברתי הרבה זמן לבד, כי ה"חבר" שלי שיחק ביליארד. לפעמים הוא היה בא בין המכות, ולפעמים נשאר ודיבר עם אלה ששיחק נגדם. החלפנו מבטים, בכל אופן, והיה לו כל הזמן את החיוך הענק הזה על הפרצוף כאילו הוא משאיר אותי לבד בכוונה, יודע שכולם נועצים בי עיניים ומתחרמן מזה. הוא אמר שאני "מרכז תשומת הלב".
אחרי זמן רב, לא יכולתי לעמוק יותר, ובידיעה שהתחתונים שלי יחשפו לגמרי, ישבתי בכל זאת על הכסא הגבוה הזה ליד שולחן גבוה צמוד לקיר. נשענתי על הקיר וצפיתי במשחק הביליארד. לפעמים הוא בא אליו ואמר לי איזה גברים הסתכלו לי מתחת לחצאית, ואז חזר לשחק. אם לא השתיה בטח לא היה לי דם לשבת. באותו זמן, התרגלתי לזה שנועצים בי עיניים ולא מדברים איתי, אז זה לא היה כזה צעד גדול לתת להם לנעוץ לי עיניים גם בתחתונים. העמדתי שאני לא שמה לב, אבל שמתי לב.
בכל אופן, אחרי כמה זמן הלכנו וחזרנו לבית שלו ועשינו אהבה, ונשבעתי לו שלעולם לא אעשה דבר כזה שוב. וזאת היתה החצאית שמארק רצה שאלבש. היא היתה, בעל אופן, החצאית הכי קצרה שהיתה לי בבית. בהחלט לא רציתי ללבוש אותה, במיוחד כשידעתי שלא אלבש תחתונים. האם אעז לקחת את הסיכון ולא ללבוש את החצאית הזו? למרות שהזהיר אותי שלא אנסה "לעבוד" עליו? ואמר שיבדוק? חוץ מזה, מה אם יש מישהו בבית הספר, למרות שיום ראשון? ולאן עוד נלך? כל זה עבר לי בראש בזמן שהחלטתי מה לעשות.
הדבר הראשון שעשיתי היה לגרור מראה בגודל מלא מחדר השינה שלי לחניה. היא היתה כבדה, אבל היה לה מעמד משלה, ולא יכולתי לסבול את המחשבה להתלבש כמו שמארק רצה בלי שאוכל לראות איך אני נראית. ואז הבאתי את הבגדים הנחוצים, כולל החצאית האדומה, ולקחתי אותם לחניה להתלבש. לקחתי נעלי טניס לבנות במקום נעלי עקב, מקווה שלא ישים לב להבדל, וגם בגלל שעקבים נראו ממש טיפשיים עם החצאית הזאת. התלבשתי בחניה, מסתכלת בראי. שמתי כסא מול המראה והתיישבתי לראות מה רואים. אני אצטרך להביא עוד מנורות לחניה אחר כך כדי לראות טוב יותר. אבל למרות שהיה חשוך, יכולת לראות את השערות של הכוס שלי מתחת לחצאית. לסגור את הרגליים חזק לא עזר הרבה. נראה שלשים רגל על רגל הרע את המצב, גורם לחצאית לעלות גבוה יותר על הרגליים. הפטמות שלי בלטו מהבד הדק של החולצה הלבנה, אבל לא יכולתי לדעת בדיוק מה יראו באור חזק יותר או בשמש. כשישבתי מול המראה, מביטה בעצמי, מארק נכנס לחניה מאיפשהו בבית.
"ג'יזס!" הוא קרא. חשבתי שהוא מתכוון שאני נראית טוב. "את לא קצת מבוגרת מדי ללבוש חצאיות כל כך קצרות?" הוא שאל. נבוכתי.
"אבל אמרת ללבוש את הכי קצרה," הצלחתי לומר. "אמרת שתבדוק!"
"אז את לא לגמרי מטומטמת," צנף בי. "ואת צודקת. בדקתי כבר את כל הבגדים שלך כשלא היית בבית, ואם היית לובשת משהו אחר, היית בצרות די חמורות. אבל כן, את נראית די סקסית בשביל חתיכה מבוגרת. אני פשוט תוהה למה מורה כביכול מכובדת מחזיקה חצאית שלא טובה להרבה דברים חוץ מלהראות כוס לאנשים."
"לבשתי אותה רק פעם אחת," עניתי, תוהה איך הוא מצליח לגרום לי להרגיש כל כך קטנה בקלות כזאת.
"הראית את הכוס?"
"לבשתי תחתונים." אמרתי.
"אז נתת לכל מי שבא לו להסתכל לראות לך את התחתונים?" היה חסר טעם להתווכח איתו או לנסות להסביר.
"כן," היה כל מה שיכולתי לומר.
"היה לך ביד שלט גדול שכתוב עליו 'זונה'"?
"בודאי שלא."
"לא, היה יותר טוב אם היית כותבת 'זונה' באותיות אדומות על המפשעה של התחתונים שלך. חבל שהכרחתי אותך לשרוף את כולם. זה היה יכול להיות רעיון," הוא אמר. "כמובן שברור לך שכל מי שראה לך את התחתונים חשב שאת זונה, נכון?"
"אולי," היה כל מה שרציתי להתחייב לו.
"תשובה מצחיקה." הוא השיב. "לפחות את יודעת מה את. נכון?"
"כן. אני יודעת."
"ומה זה?"
"זונה."
"כמובן. ומה עם אלה שיציצו היום מתחת לחצאית שלך? גם הם יחשבו שאת 'אולי' זונה, או שהם יהיו בטוחים?"
"אני מתארת לי שהם יהיו די בטוחים." הודיתי.
"בטוחים במה?" חקר.
"בטוחים שאני זונה."
"בגלל...?"
"בגלל שהם יכולים לראות לי את הכוס." הוא שינה את הנושא מעט.
"מה נשמע יותר מלוכלך?" שאל אותי. "כוס או חור?" [בעברית חסרה מאוד המילה הנחוצה 'cunt'. הצעות טובות יותר מ'חור'?]
"חור," הסכמתי, יודעת שזו התשובה הנכונה.
"ומה זה?" שאל, מכניס אצבע מתחת לחצאית שלי ונוגע בי.
"הכו... החור שלי." עניתי.
"כלבה טובה," הוא ענה. "עדיין יש לך תקווה. מעכשיו, אסור לך להשתמש במילה כוס." ואז הוא הראה לי את האצבע שלו. "רטובה שוב. כבר. איזו זונה." ואז הוא הרים לי את השד ושאל מה זה.
"החזה שלי." עניתי.
"תשובה שגויה. זה 'שדיים' או 'ציצים'. עכשיו, מה זה?" הוא שאל שוב.
"הציצים שלי," עניתי, מרגישה את המיצים בכוס מתחילים לזרום שוב.
"נכון, זונה." ואז הוא סטר לי על פני בכוח.
""למה עשית את זה?" צעקתי, מצמידה את כף היד ללחיי בהלם והפתעה.
"בגלל שלמרות שאת נראית טוב היום, לא רציתי שתשכחי את מקומך. ובגלל שאת שייכת לי, ואני יכול." ואז הוא סטר לי שוב. "אמרתי לך שאני מתכוון להתנהג אלייך כמו לזבל, נכון?"
"כן," הודיתי, "אמרת." ואז הוא הפתיע אותי בכך שאמר משהו לחלוטין בלתי צפוי.
"חוץ מזה, את מתחרמנת מזה." לא אמרתי כלום. במובנים מסויימים, באמת התחרמנתי. במובנים אחרים לא. "זה בסדר, את לא חייבת לענות," הוא אמר כשהכניס יד מתחת לחצאית שלי שוב וליטף לי שם. "הכוס שלך עונה בשבילך." הוא ניגב את ידו על לחיי שעדיין בערה כדי להראות לי כמה רטובה אני. הכוס שלי נטף. ידעתי את זה והייתי נבוכה מהאופן בו הכוס בגד בי, אבל לא יכולתי לעשות כלום למנוע ממנו מלהגיב כך כלפיו וכלפי האופן בו התנהג אלי. וגם לא יכולתי להבין את זה.
"על הברכיים, כוס." הוא פקד. "עוד לא קיבלתי היום מציצה."
בצייתנות כרעתי על ברכי על רצפת הבטון הקשה. פתחתי את מכנסיו והורדתי את הרוכסן לפני שמשכתי אותם ואת התחתונים למטה לקחת אותו בפה. מצצתי לו. הפעם השלישית בפחות מעשרים וארבע שעות. כשהוא היה מוכן לגמור הוא הוציא אותו מהפה וציפיתי שהוא שוב ישפיך לי על כל הפרצוף. במקום זה, הוא השפיך על הרצפה של החניה.
"לקקי את זה," אמר דרך שגרה כשלבש את מכנסיו. "אני אחכה במכונית." כשהלך אל דלת הנוסע של המכונית, התכופפתי והתחלתי ללקק את השפיך שלו מהבטון. לשוני נגעה במשטח המחוספס. אולי אני מטומטמת, חשבתי לרגע. ואז גמרתי ללקק את הטיפות הסמיכות. כשנכנסתי למכונית, הוא אמר, "בואי ניסע לבית הספר."
פרק שביעי
כשנהגתי לבית הספר, החלטתי לראות אם מארק יענה על שאלה.
"מארק?" התחלתי.
"כן?" הוא השיב, עדיין מביט החוצה מהחלון.
"למה אתה עושה את זה?" שאלתי.
"עושה מה?"
"עושה לי את זה," המשכתי. "אני מתכוונת, בהתחלה... לפני שזה התחיל... חשבתי שיש לך אולי 'קראש' עלי, או איזו התאהבות, אבל ברור שזה לא העניין. לא נראה שאתה בכלל מחבב אותי. אז למה אתה עושה את זה? למה איתי?" הוא היה שקט לרגע. חשבתי שאולי הכעסתי אותו בזה ששאלתי שאלות. הלחיץ אותי לשאול אותן, ללא ספק.
"כי אני יכול," הוא אמר לבסוף, וחזר לשתיקתו. זה לא היה מספיק. יכולתי להרגיש שיש עוד משהו חוץ מזה, ואמרתי לו. "אני לא חייב לומר לך שום דבר," הוא השיב.
"ברור שלא, מארק. אתה בשליטה," המשכתי, מנסה להחמיא לאגו שלו. "אתה יכול לומר לי לסתום, ואני אסתום. מצד שני, אני רק מנסה להבין. למה להיות כל כך מרושע? למה אני?"
"תעצרי בצד." היה כל מה שאמר. עצרתי מייד, יודעת שעשיתי טעות. הוא כעס. היינו בסיבוב נטוש של הדרך בין איזורי מגורים. "תכניסי את זה בכוס." הוא פקד, מורה על בלם היד. היססתי, אבל רק לשניה, לא רוצה להרגיז אותו עוד יותר. נאבקתי מתחת להגה והתחלתי להסתובב בגלל שזווית הידית של הבלם חייבה אותי להתהפך בכסא ולפנות אל החלון האחורי. כמובן שהחצאית הדנים הקצרה הזאת עלתה למעלה כשזזתי, חושפת את הכוס שלי בכזאת קלות. כשתימרנתי, הוא משך בידית הבלם בשתי ידיו, מנסה לזקוף אותה ככל האפשר. הוא נראה חסר סבלנות. אימלל אותי להיות חייבת לעשות את זה, אבל הכוס שלי כבר היה רטוב. בכל פעם שהוא השפיל אותי.. נרטבתי.
מארק היה ממתין. הרמתי את החצאית גבוה יותר ורכבתי על ידית הבלם, ואז לאט, מאוד לאט, הורדתי את עצמי עליה. זה הרגיש מוזר, תחושת הפלסטיק הקשה חודר לתוכי. כשירדתי כמה נמוך שהעזתי, מאזנת את עצמי על הידיים, מקפלת את רגלי מתחתי, ואז מארק הושיט יד ופתח לי בגסות את החולצה, מעיף כפתורים על כל המכונית. השדיים שלי התנדנדו החוצה, חשופים לגמרי.
"עכשיו תצבטי בפטמות ותזייני את זה," הוא פקד. "לאט." הפטמות שלי רגישות ביותר ומשחק בהן תמיד מרגש אותי, בין אם אני משחקת ובין אם אחרים. לעשות את זה לעצמי, כשמסתכלים עלי, חיזק את התחושות. ידית הבלם הרגישה מוזרה בתוכי, כשלאט לאט החלקתי את עצמי עליה מעלה מטה. קודם כל, היא לא היתה חלקה לגמרי. היו לה שקעים לאצבעות, הכפתור בקצה, וטקסטורה גסה. שנית, היא היתה די דקה. להכניס אותה לתוכי חייב אותי להתמקם בתנוחה די עקומה עם הגב על הדשבורד והראש מוטה הצידה כדי לא לפגוע בראי האחורי. זה מתח לי את הירכיים מאוד. הסתכלתי למטה וראיתי את הבלם זוהר מהמיצים שלי.
"אוה, אלוהים," מילמלתי. פתאום, מארק סטר לי. לא חזק.
"את לא מרגישה מטומטמת, זונה?" צבטתי בפטמות ורכבתי לאט על ידית הבלם. ברור שהרגשתי מטומטמת.
"כן," היא כל מה שיכולתי להפיק.
"אז תגידי את זה." הוא פקד.
"אני מרגישה מטומטמת," אמרתי.
"לא. לא. לא." הוא אמר. "לא שאת מרגישה מטומטמת. שאת מטומטמת."
"אני מטומטמת," אמרתי מייד, מזיינת את עצמי על ידית הבלם, מחליקה מעלה מטה יותר בקלות עכשיו, תופסת קצב, צובטת לעצמי בפטמות, נושמת מהר יותר.
"שוב!"
"אני... מטומטמת," אמרתי שוב.
"רק כלבה מטומטמת תזיין בלם יד, נכון?"
"כן... רק... כלבה... מטומטמת."
"את הולכת לשאול עוד שאלות, טיפשה?"
"לא."
"למה לא?" לא ידעתי בדיוק מה לענות.
"כי... אני מטומטמת?"
"זהו זה. ואנשים מטומטמים לא צריכים לשאול שאלות, נכון?"
"לא," עניתי. "אנשים מטומטמים לא שואלים שאלות."
"ו?"
"ו... אני מטומטמת... זונה מטומטמת." הוא חייך כשאמרתי את החלק האחרון ולא יכולתי להאמין שאמרתי את זה בעצמי.
"אוקיי," הוא אמר," את יכולה לרדת. את משעממת אותי." מסיבה כלשהי, ההצהרה הפשוטה הזאת שהוא הפטיר, "את משעממת אותי," הותירה אותי פגועה והרוסה. לא יכולתי להבין למה דעתו עלי הפכה חשובה או למה רציתי כל כך לרצות אותו. לאיטי, חילצתי את עצמי מתנוחתי המוזרה וחזרתי לשבת מאחורי ההגה. חשתי מרומה, אני לא יודעת למה. זה לא היה כאילו הידית של הבלם עמדה לגרום לי לגמור או משהו. ואז הסתכלתי בחולצה שלי שכבר לא היו לה כפתורים וניסיתי לחשוב מה לעשות איתה. "את יכולה לדאוג לזה אחר כך," אמר מארק. "כרגע את שוכחת משהו." לא היה לי מושג למה הוא התכוון. מארק ראה את ההבעה המבולבלת על פני. הוא זרק בי מבט שגרם לי לחשוב שהוא עומד להתחיל שוב עם משפטי ה"מטומטמת".
"השארת את הבלם מרוח כולו בנוזלים של הכוס שלך," הוא אמר. "לקקי את זה."
כשגחנתי והוצאתי לשון ללקק את המיצים שלי, הוא צחק. יכולתי להרגיש בעורי בוער ממבוכה וצמרמורת של בושה שטפה אותי. לשוני החליקה על יציקת הפלסטיק השחורה, כשהוא הוסיף, "זה צריך להיות כבר אוטומטי בשבילך. כשמשהו יוצא לך מהכוס, הוא חייב להכנס לך לפה." אז, חוץ מללקק את בלם היד כשהוא מגחך אלי, גם לקחתי אותו בפה כמו זין. זה גרם לו לצחוק שוב.
אחר כך, המשכנו לנסוע לבית הספר בדממה. כשהגענו, קשרתי את החולצה שלי מלמטה. לפחות היא תכסה אותי מעט. לפני שיצאתי מהמכונית, נראה כאילו מארק מרחם עלי לרגע.
"אני אומר לך דברים כשארצה שתדעי," הוא אמר. "את יכולה לשאול שאלות, אבל אם לא בא לי לענות, אני לא אענה. וזה הסיכון שאת צריכה לחשוב עליו בזהירות. בכל אופן, לענות על השאלה המקורית, שום דבר מכל זה לא היה הרעיון שלי. מישהו אחר חשב על זה, והיו לי סיבות ללכת עם זה." לא הרעיון שלו? מישהו אחר קשור לזה? הסתכלתי בו, אבל פניו רמזו לי בבירור לא לשאול את השאלות שרחשו במוחי.
"ואם את רוצה לדעת למה הייתי כזה מרושע," הוא המשיך," יש סיבות לזה. קודם כל, כי זה היה ממש יותר מדי קל. ושנית..." הוא עצר לרגע. "כי את מתחרמנת מזה. עכשיו תנשקי את החבר החדש שלך, בלם היד, ובואי נראה מה הולך בבית ספר ביום ראשון.
פרק שמיני
נישקתי את בלם היד שהיה בכוס שלי... החור שלי... קודם, ויצאתי מהמכונית. מארק כבר חיכה לי בחוץ. לא היו מכוניות במגרש החניה, שנת הלימודים תתחיל רק בעוד שבועיים. מחר, יום שני, הראשונים בין אנשי הסגל האדמיניסטרטיבי יגיעו לעבודות הכנה לקראת שנת הלימודים. הישיבה הראשונה שלי תהיה ביום רביעי.
הייתי אסירת תודה שאין שם איש, כי עם כל הכפתורים החסרים מהחולצה שלי, הדבר היחיד שהחזיק את החזה... הציצים... מליפול החוצה היה הקשר שקשרתי. כמו שזה היה, למי שעומד מולי או לצידי תהיה תצפית די טובה. כשהלכתי לדלת, נוקשת בעקבי הגבוהים שלא התאימו בכלל לחצאית הדנים הקצרה במיוחד, יכולתי להרגיש את ה... ציצים שלי קופצים ומקפצצים כל הדרך. זה גרם לי לחשוב על מונח שהיו מכנים בו אחת מרשתות הטלוויזיה בשנות השבעים המאוחרות. טלוויזיה מקפצצת. הסדרה שלי היתה בשנות השמונים המוקדמות, ולבושי הזכיר לי מה שלבשתי באחד הפרקים כשהדמות שלי התחזתה בתפקיד לזונה. אבל אפילו מה שלבשתי אז לא היה חשוף כמו עכשיו. כשהתחלתי לפתוח את הדלת, מארק הכניס יד לתרמילו והוציא מצלמה.
"תמעכי את הציצים שלך ביחד ככה שיראו פטמות ותחייכי בשבילי כשאת פותחת את הדלת," הוא אמר. הסתכלתי עליו לרגע. "פוטו אופורטונינטי" הוא אמר, מגחך.
"אין לך מספיק בוידאו?" שאלתי.
"מלא," הוא אמר. "אבל נראה מתאים שאם יש לי מורה שהיא שרמוטה, אז צריכות להיות כמה תמונות משתרמטות בבית הספר, נכון? בשביל זה אנחנו פה." לא היה שום טעם להתווכח, אז אירגנתי את ה... ציצים... שלי ככה שראו פטמות וזייפתי חיוך גדול למצלמה. ידעתי שאפשר להשתמש בתמונה נגדי, אבל הסרט שהיה לו שלי היה כל כך יותר גרוע שלא חשבתי על זה הרבה. "עוד אחת, תרימי את החצאית," הוא אמר, ועשיתי גם את זה. כשנכנסנו, הוא הנחה אותי להוביל אותו לחדר הכיתה שלי. כשהיינו שם, הוא הציב אותי בכמה תנוחות פרובוקטיביות, כולל כשאני יושבת על השולחן מול שולחנות הכתיבה הריקים, ואז באחד מכסאות התלמידים. בכל תמונה הייתי צריכה לפשק רגליים מספיק כדי שהכוס... החור... שלי יראה בתמונות. הוא קרא לאלה תנוחות "שרון סטון".
ואז הורדתי את כל הבגדים והונחיתי לתנוחות אחרות. תנוחות שלי דוחפת דברים בכוס, תמונה שלי מכופפת על השולחן עם עפרון מציץ לי מהישבן, ואחרות. בכל פעם שהכנסתי משהו לתוכי, הייתי צריכה להכניס אותו לפה וללקק אותו עד שהיה נקי. ואז הוא התחיל עם התמונות המיניות. כמה מהן על הברכיים עם הזין שלו בפה, עם הטיימר של המצלמה. כמה מהן כשהוא מזיין אותי. הוא צילם תמונה אחת שלי על הברכיים לפניו כשהזין התפוצץ לי בפרצוף. ואז תקריב של הפנים שלי עם כל השפיך עליהן. זה נמשך כמה זמן.
אחר כך, הוא אמר לי לעמוד ליד הלוח והוא שרטט את דמותי בגיר. הוא אמר לי איזה מילים גסות לכתוב מסביב, כמו שרמוטה, כוס, זונה, מטומטמת, מוצצת, ועוד, כולן מפוזרות כמו הילה מסביב לדמות המצויירת. ואז עמדתי שוב מולה, והוא צילם אותי ככה.
הוא נתן לי טוש ואמר, "בואי אחרי." ללכת עירומה במסדרון בית הספר גרם לי להרגיש עירומה עוד יותר. דמיינתי את המסדרון מלא בנערי תיכון ממהרים לכיתה כשאני הולכת עירומה במסדרון. להיות עירומה במקום ציבורי, אפילו שאף אחד לא היה שם, גרם לי להרגיש יותר עירומה משהרגשתי אי פעם.
"איך התלמידים קוראים לך?" שאל מארק. השאלה הפתיעה אותי, ולקח לי רגע לענות.
"מיז קוסטיין," עניתי לבסוף. הוא לקח אותי לאחד מחדרי השירותים של הבנים. מהססת בדלת, נכנסתי אחריו. "רדי על הרצפה כמו כלבה," הוא אמר, אז ירדתי על ארבע. כבר לא עלה בדעתי לא לציית לו עכשיו. זה היה יום ארוך מדי ולא היה לי מושג מה יקרה אם אתנגד שוב. "תשחקי בכוס שלך," הוא אמר. כדי לעשות את זה, ירדתי על המרפק השמאלי והושטתי את יד ימין לאחור לגעת בעצמי. מארק בא מאחורי ופתח לי את הברכיים ברגל שלו, ואז צילם עוד תמונה שלי מאוננת על רצפת השירותים. לעשות את זה בשירותים של הבנים, מקום בו מעולם לא הייתי, גרם לי להרגיש מטונפת. הרגשתי... מושפלת.
"לקקי את הרצפה כשאני מסתכל מה קורה פה," הוא הוסיף. גנחתי. ואז התחלתי ללקק את הרצפה. רצפה של שירותים. למזלי, בגלל ששנת הלימודים עוד לא התחילה, היא היתה נקיה למדי. בינתיים, מארק נכנס ויצא מהתאים, משתהה בכל אחד זמן מה. מה הוא עושה, לא ידעתי. התחרמנתי מאוד למרות רצוני. גיליתי שבכל פעם שמארק נהג בי ברשעות, זה גירה אותי. אני מאוד אוראלית, ורק ללקק את הרצפה, מטונף כמו שזה היה, גירה אותי. לאונן לפי פקודה גירה אותי. ועדיין הרגשתי כל כך מבויישת בגלל מה שאני עושה ואפילו לא אהבתי לעשות את זה. זה בילבל אותי, אבל גם ריגש אותי. ממש כשגמרתי פעל מבזק המצלמה שוב. עוד תמונה. כל כך התביישתי.
"בואי הנה, טיפשונת," הוא אמר. "אני לא מאמין שגמרת עכשיו! אין לך שום כבוד עצמי?" הוא צחק. זה גרם לי להתבייש אפילו יותר. קמתי ובאתי לתא שבו הוא עמד. על קירות התא היו כתובים כל מיני דברים, מהערות על הקפיטריה ועד הערות על כמה מהנערות. הוא הראה על מקום ריק בקיר ואמר, "זה מקום טוב". הוא הושיט לי את הטוש ואמר, "אני רוצה שתכתבי 'מיז קוסטיין לא לובשת תחתונים'"
"מה?" אמרתי. "אני לא יכולה לעשות את זה!"
"למה לא?" הוא אמר.
"פשוט... ככה!"
"כי למה?" הוא שאל, מגחך ברשעות.
"כי אז... כל מי שיקרא את זה ינסה להסתכל לי מתחת לחצאית!"
"את צנועה מדי," הוא אמר. "הם לא מנסים בכל מקרה? כשאת יושבת על השולחן מול הכיתה?"
"ובכן.. כן... אבל... זה שונה!"
"ההבדל היחיד זה שקודם לבשת תחתונים ועכשיו לא. הראית פעם את התחתונים למישהו בכוונה?"
"ובכן... לא."
"למיטב ידיעתך, מישהו פעם ראה לך את התחתונים בכיתה?"
"לא... אבל..."
"אז מה ההבדל? רק את תדעי מה שונה."
"כן, אבל... זה כמעט כמו לפרסם את זה!"
"אה," התחיל מארק. "זה יהפוך את זה מרגש יותר בשבילך. ברור שזונה שגמרה מללקק את הרצפה של השירותים מתחרמנת מזה שכל מיני מתבגרים בתיכון מסתכלים לה מתחת לחצאית! תגידי לי שלא עשית להם קצת טיזינג כל השנים בכיתה? תגידי לי אם זה לא חירמן אותך? אני טועה?" החזה שלי רגש. לא רציתי לעשות את זה.
"אתה לא טועה," הודיתי.
"אז תכתבי את המודעה הקטנה שלך."
"בבקשה?" התחננתי.
"בבקשה מה?"
"בבקשה אל תכריח אותי לעשות את זה," בכיתי.
"זונה מטומטמת," חתך, וסטר לשד הימני שלי! חזק! "עכשיו! תגעי בכוס! תגעי בחור!" בוכה, הושטתי יד ונגעתי בעצמי. הייתי נוטפת. "אני אפילו לא אשאל אותך כמה רטובה את, כוס," הוא אמר. "אני יכול להריח אותך מפה. את רוצה לעשות את זה! את רוצה שנערים מתבגרים יסתכלו לך מתחת לחצאית! את בטח מקווה שהם יראו את הכוס שלך כדי שיוכלו להגיד לחברים שלהם איזו זונה את! נכון זה מחרמן אותך, זונה? נכון?" בכיתי. ניגבתי את הדמעות והנהנתי.
"כן," הודיתי.
"אז תכתבי." עירומה, ירדתי על הברכיים וכתבתי בטוש השחור, 'מיז קוסטיין לא לובשת תחתונים'.
"בגלל שעשית בעיות, נראה לי שאנחנו צריכים להוסיף משהו, לא חושבת? כמו מין עונש?" הייתי הרוסה מכדי להתווכח.
"כ... כן." נאבקתי לדבר.
"אז תוסיפי את זה," הוא אמר. "תכתבי, 'היא בטח מתה לזין!" אוה, אלוהים, חשבתי. ואז כתבתי את זה, מקווה שהשרת יסייד את הקירות לפני תחילת השנה. כתבתי 'היא בטח מתה לזין' על הקיר של השירותים של הבנים. "את רוצה שאני אזיין אותך שוב עכשיו, נכון?" שאל מארק. עדיין בכיתי, עדיין על הברכיים. הנהנתי. "חבל מאוד," הוא אמר, צוחק, ויצא מהשירותים. אחרי רגע, באתי אחריו.
כשחזרנו לכיתה הוא הרשה לי להתלבש, כמה שיכולתי. שוב בחולצה חסרת הכפתורים, קשורה מתחת לשדיים שלי. חצאית דנים אדומה מהוהה, קצרה מאוד. ונעלי עקב. נראיתי כמו איזה סוג של זונה זולה. כשנכנסנו למכונית, הוא הכריח אותי לנשק את בלם היד שוב. הוא אמר שהוא רוצה שאעשה את זה בכל פעם שאכנס או אצא מהמכונית כך שאזכור תמיד מי אני. לא יכולתי להפסיק לבכות.
"זה טוב לך, לבכות," הוא אמר. "אני מתאר לי שזונה כמוך בטח די מתביישת בעצמה. בגלל זה את בוכה, נכון? כי את מתביישת שאת כזאת זונה?"
"כן," היה כל שיכולתי לומר.
תגובות מישראבלוג (פורסם במקור בשלושה חלקים):
תמיר tamir.zed@gmail.com , 17:17 25/9/2005:
מבטיחחחחחחחחחחח.......
מבטיחחחחחחחחחחח.......
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 17:38 28/9/2005:
תודה. נראה מה יהיה בחלק השני (:
תודה. נראה מה יהיה בחלק השני (:
מנשה , 12:01 26/9/2005:
רק בשביל זה כבר היה כדאי להיות מנוי
אוח אוח, הלוואי שמישהי תשלוט בי....
רק בשביל זה כבר היה כדאי להיות מנוי
אוח אוח, הלוואי שמישהי תשלוט בי....
נסיך האופל (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=105083) , 21:23 28/9/2005:
כרגיל..
כרגיל..
----
golum (מין: נקבה) thanksgod@walla.co.il , 22:45 1/10/2005:
גולום: מותק, אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר.
סוודרי: טוב. דברי.
גולום: שמע, הילד הזה פשוט צעיר מדי. זה לא אמין.
סוודרי: הילדים של היום זה לא מה שהיה פעם.
גולום: ועדיין. וחו"מ, זה גם לא מחרמן! הוא פאקינג ילד!!
סוודרי: זה מה יש ועם זה ננצח.
גולום: מותק, אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר.
סוודרי: טוב. דברי.
גולום: שמע, הילד הזה פשוט צעיר מדי. זה לא אמין.
סוודרי: הילדים של היום זה לא מה שהיה פעם.
גולום: ועדיין. וחו"מ, זה גם לא מחרמן! הוא פאקינג ילד!!
סוודרי: זה מה יש ועם זה ננצח.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 00:46 2/10/2005:
צעיר, צעיר, אבל מה זה מלעון. האמת היא שאני פשוט מאוד אוהב את סליה גאר, וגם אני הייתי מעדיף שתתאר גברים - כמו ב"גנגבנג הראשון שלי" - ולא ילדים נוטפי חוטם וחרמנים, אבל מה לעשות. כפי שאמרתי בשיחתנו, זה מה שיש, ועם זה ננצח נצחון מוחץ, שאין אחריו ולא כלום. מצד שני, מישהו שמקורב מאוד למתרגם נתפס פעם, בערך באותו גיל, עם השמרטפית החפה מכל פשע... אבל לומשנה, למה להעיר דובים משנתם העמוקה, עמוקה.
צעיר, צעיר, אבל מה זה מלעון. האמת היא שאני פשוט מאוד אוהב את סליה גאר, וגם אני הייתי מעדיף שתתאר גברים - כמו ב"גנגבנג הראשון שלי" - ולא ילדים נוטפי חוטם וחרמנים, אבל מה לעשות. כפי שאמרתי בשיחתנו, זה מה שיש, ועם זה ננצח נצחון מוחץ, שאין אחריו ולא כלום. מצד שני, מישהו שמקורב מאוד למתרגם נתפס פעם, בערך באותו גיל, עם השמרטפית החפה מכל פשע... אבל לומשנה, למה להעיר דובים משנתם העמוקה, עמוקה.
golum (מין: נקבה) toogood4you@gmail.com , 13:36 2/10/2005:
בסדר. ניצחנו. עתה אמור לי היכן הוא סיפור הסטודנטים שלי?
בסדר. ניצחנו. עתה אמור לי היכן הוא סיפור הסטודנטים שלי?
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 14:14 2/10/2005:
סטודנטים. סטודנטים. איזה סטודנטים? כאילו, סיפור קולג’ שכזה, נוסח "האלווין בטיחואנה"?
סטודנטים. סטודנטים. איזה סטודנטים? כאילו, סיפור קולג’ שכזה, נוסח "האלווין בטיחואנה"?
גורע kol.hamosif.gorea@gmail.com , 00:31 4/10/2005:
אחד מסיפוריה של סו החביבה עלי עוסק בביקור שלה אצל חבורת סטודנטים - יש ביקוש?
אחד מסיפוריה של סו החביבה עלי עוסק בביקור שלה אצל חבורת סטודנטים - יש ביקוש?
ארילו hangout@mail.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=49049) , 10:13 2/10/2005:
אני חושב שהחוק הפלילי בארה"ב לא תופס במעבר ממדינה למדינה. היא יכולה פשוט לעבור את הגבול למדינה אחרת, ולגמור את זה ככה.
חוצמזה שהילד בן השלוש עשרה לא אמין.
אני חושב שהחוק הפלילי בארה"ב לא תופס במעבר ממדינה למדינה. היא יכולה פשוט לעבור את הגבול למדינה אחרת, ולגמור את זה ככה.
חוצמזה שהילד בן השלוש עשרה לא אמין.
גוזניק , 11:33 2/10/2005:
לטעמי אין להטפל לזוטות כגון האשמה הפלילית וגבולותיה. ניכר בתיאור העלמה, כי היא נהנית מההתגוששות לכאורה עם הנער, ונדמה לפרקים כאילו הפחד מהשלכות הגילוי הוא רק כסות רציונלית וירטואלית לתאוותיה.
לטעמי אין להטפל לזוטות כגון האשמה הפלילית וגבולותיה. ניכר בתיאור העלמה, כי היא נהנית מההתגוששות לכאורה עם הנער, ונדמה לפרקים כאילו הפחד מהשלכות הגילוי הוא רק כסות רציונלית וירטואלית לתאוותיה.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 12:12 2/10/2005:
אני מסכים - מה גם שמדובר בסיפור, איך לומר בעדינות, לא ממש ריאליסטי. בפורנו קורים לעיתים קרובות דברים (לטוב ולרע) שלא סביר שיקרו במציאות. ובכל זאת אעיר במוסגר כי אמנם קיימת הפרדה משפטית בין מדינות ארה"ב, אבל בהחלט מתקיים גם מערך הסגרה בכל הנוגע לעבירות חמורות: במילים אחרות, גם אם ניתן לחמוק ככה מאישומים קלים, זה לא שאפשר, נגיד, לאנוס מישהי במנהטן ולמצוא מקלט בטוח מעבר למנהרת לינקולן (-:
אני מסכים - מה גם שמדובר בסיפור, איך לומר בעדינות, לא ממש ריאליסטי. בפורנו קורים לעיתים קרובות דברים (לטוב ולרע) שלא סביר שיקרו במציאות. ובכל זאת אעיר במוסגר כי אמנם קיימת הפרדה משפטית בין מדינות ארה"ב, אבל בהחלט מתקיים גם מערך הסגרה בכל הנוגע לעבירות חמורות: במילים אחרות, גם אם ניתן לחמוק ככה מאישומים קלים, זה לא שאפשר, נגיד, לאנוס מישהי במנהטן ולמצוא מקלט בטוח מעבר למנהרת לינקולן (-:
גורע , 15:03 2/10/2005:
משפט רביעי מהסוף - הייתי חושב:
"כשהזנתי את התחתונים שלי לתוך האש"
משפט רביעי מהסוף - הייתי חושב:
"כשהזנתי את התחתונים שלי לתוך האש"
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 23:22 2/10/2005:
אם כבר "כשהזנתי את האש בתחתונים שלי" - כאילו, אתה לא מזין את הקש לתוך הסוס, אתה מזין את הסוס בקש. אבל העדפתי "להאכיל" בגלל הקונוטאציה המגונה. (-:
אם כבר "כשהזנתי את האש בתחתונים שלי" - כאילו, אתה לא מזין את הקש לתוך הסוס, אתה מזין את הסוס בקש. אבל העדפתי "להאכיל" בגלל הקונוטאציה המגונה. (-:
גורע kol.hamosif.gorea@gmail.com , 00:30 4/10/2005:
התחביר שלך באמת יותר מוצלח.
לדעתי השמוש בשורש ז.ו.נ מעורר יותר אסוציאציות מגונות מאשר א.כ.ל.
:)
התחביר שלך באמת יותר מוצלח.
לדעתי השמוש בשורש ז.ו.נ מעורר יותר אסוציאציות מגונות מאשר א.כ.ל.
:)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 14:41 4/10/2005:
אה, השורש כן, אבל כאן אנחנו מדברים על המילה עצמה - "האכיל אותה" ולא "הזין אותה" (-: מצד שני, אתה צודק שבתרגום תקני גרסתך תהיה מקובלת יותר, ומצד שלישי, זה לא תרגום תקני פה, זה בורדל.
אה, השורש כן, אבל כאן אנחנו מדברים על המילה עצמה - "האכיל אותה" ולא "הזין אותה" (-: מצד שני, אתה צודק שבתרגום תקני גרסתך תהיה מקובלת יותר, ומצד שלישי, זה לא תרגום תקני פה, זה בורדל.
אנה , 22:03 4/10/2005:
הזין אותה אינדיד.
וגם שנה טובה.
הזין אותה אינדיד.
וגם שנה טובה.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 23:12 4/10/2005:
תזונה נכונה זה ממש נורא חשוב, לדעתי, המכוונת לדעת גדולים, הרי אפילו אלתרמן אמר: "כי לוהט ירח, כנשיקת טבחת", ובפרפראזה על פורטנוי המסכן, להבדיל, אפשר להוסיף ולומר שלכל טבחת יש, את יודעת, גם תחת.
ושנה טובה ומתוקה גם לך (עם כל הזימה והתועבה המתבקשות, כמובן)
תזונה נכונה זה ממש נורא חשוב, לדעתי, המכוונת לדעת גדולים, הרי אפילו אלתרמן אמר: "כי לוהט ירח, כנשיקת טבחת", ובפרפראזה על פורטנוי המסכן, להבדיל, אפשר להוסיף ולומר שלכל טבחת יש, את יודעת, גם תחת.
ושנה טובה ומתוקה גם לך (עם כל הזימה והתועבה המתבקשות, כמובן)
אנה , 23:40 4/10/2005:
נו באמת, הרי שנה טובה טובה לא יכולה להיות (ככה?) באמת טובה באמת בלי קצת טבליני זימה.
נו באמת, הרי שנה טובה טובה לא יכולה להיות (ככה?) באמת טובה באמת בלי קצת טבליני זימה.
אנה , 23:56 4/10/2005:
תבליני!
-יין החג אשם, נכון שלא צריך להסביר.?
תבליני!
-יין החג אשם, נכון שלא צריך להסביר.?
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 22:33 5/10/2005:
ברור שתיבול זימתי נחוץ בהחלט, ויין גם, וכל זה.
ברור שתיבול זימתי נחוץ בהחלט, ויין גם, וכל זה.
שיינע מיידלע shazza_s4@hotmail.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=64979) , 20:59 2/10/2005:
שנה טובה סוואדי .
שנה טובה סוואדי .
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 22:30 2/10/2005:
שנה טובה גם לך, יקירה (+אושר, עושר, וזימה פרועה)
שנה טובה גם לך, יקירה (+אושר, עושר, וזימה פרועה)
סוזנה , 18:47 4/10/2005:
לאחרונה מצאתי סיפור חינני למדי בסגנון, שגרם לטיפטופים רבים (לפחות עבורי) אשמח אם תעיף בו מבט
לאחרונה מצאתי סיפור חינני למדי בסגנון, שגרם לטיפטופים רבים (לפחות עבורי) אשמח אם תעיף בו מבט
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 23:13 4/10/2005:
יש לי סימפטיה רבה ומובנת לסיפורים בעלי יכולת טפטוף מוכחת. אשמח להעיף בו מבט.
יש לי סימפטיה רבה ומובנת לסיפורים בעלי יכולת טפטוף מוכחת. אשמח להעיף בו מבט.
ע , 00:31 6/10/2005:
עוד, במטותא. קשה בחגים...
עוד, במטותא. קשה בחגים...
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 14:05 7/10/2005:
אני מבין לליבך, בהחלט, קשה בחגים, אני יודע וכל זה, הבעיה, את/ה יודע/ת, שלא תרגמתי עוד את החלק השלישי, אבל אני אעשה את זה היום או מחר, אני מקווה.
אני מבין לליבך, בהחלט, קשה בחגים, אני יודע וכל זה, הבעיה, את/ה יודע/ת, שלא תרגמתי עוד את החלק השלישי, אבל אני אעשה את זה היום או מחר, אני מקווה.
ענק!
מחרמן!
פאק , אני חולה על הבלוג הזה
:-)
מחרמן!
פאק , אני חולה על הבלוג הזה
:-)
גורע , 14:42 10/10/2005:
באמת קשה העניין הזה עם cunt.
אם נשתמש ב’חור’ מה נעשה עם hole, fuck-hole, ונגזרותיהם?
בצבא התודעתי אל המילה מנוש - שאני לא ממש יודע מאיפה היא באה, ואם נודה על האמת היא די מכוערת.
אבל אולי זה יכול למלא את החור.
באמת קשה העניין הזה עם cunt.
אם נשתמש ב’חור’ מה נעשה עם hole, fuck-hole, ונגזרותיהם?
בצבא התודעתי אל המילה מנוש - שאני לא ממש יודע מאיפה היא באה, ואם נודה על האמת היא די מכוערת.
אבל אולי זה יכול למלא את החור.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 23:28 11/10/2005:
אה, לוחושב - "מנוש" היא מילה מרוככת ל"מנוע" (היה את הסרט הזה של זוהר ושות’, "פרח במנוש"). cunt, לעומת זאת, היא חתיכת קטע - מילה אחת, שהיא גם המילה שנחשבת הגסה בשפה, שאדם הגון יכול לחיות ולמות בלי לבטאו פעם אחת (ואם מישהו מכיר ביטוי שנחשב גס יותר באנגלית, אשמח לדעת), גם כינוי לאיבר המין הנשי וגם, להוסיף עלבון על פשע, כינוי לאשה עצמה, גס עד כדי כך שגם בפורנו ויזואלי מהז’אנר עתיר הslut והwhore משתמשים בו רק לעיתים נדירות. (-:
חשבתי על זה הרבה, ואני חושב שפשוט אין מקבילה לדבר הזה בעברית - קודם כל, אין אף מילה עברית כל כך גסה כמו cunt, והעברית, בחן אופייני, מצרפת את שם האיבר לכינוי האשה דוקא למחמאה - כוסית. קשים, קשים חיייהם של מתרגמי הפורנו הקשה.
אה, לוחושב - "מנוש" היא מילה מרוככת ל"מנוע" (היה את הסרט הזה של זוהר ושות’, "פרח במנוש"). cunt, לעומת זאת, היא חתיכת קטע - מילה אחת, שהיא גם המילה שנחשבת הגסה בשפה, שאדם הגון יכול לחיות ולמות בלי לבטאו פעם אחת (ואם מישהו מכיר ביטוי שנחשב גס יותר באנגלית, אשמח לדעת), גם כינוי לאיבר המין הנשי וגם, להוסיף עלבון על פשע, כינוי לאשה עצמה, גס עד כדי כך שגם בפורנו ויזואלי מהז’אנר עתיר הslut והwhore משתמשים בו רק לעיתים נדירות. (-:
חשבתי על זה הרבה, ואני חושב שפשוט אין מקבילה לדבר הזה בעברית - קודם כל, אין אף מילה עברית כל כך גסה כמו cunt, והעברית, בחן אופייני, מצרפת את שם האיבר לכינוי האשה דוקא למחמאה - כוסית. קשים, קשים חיייהם של מתרגמי הפורנו הקשה.
נופל מהשמיים , 00:57 11/10/2005:
מצטער אבל הסיפור הזה ממש חלש
הרבה עבודה עם התירגום.
וזה לא עושה את זה, סורי.
מצטער אבל הסיפור הזה ממש חלש
הרבה עבודה עם התירגום.
וזה לא עושה את זה, סורי.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 23:30 11/10/2005:
כן, כנראה חיבתי לסליה גאר בעוכרי - אבל אני לא יכול להמנע מלחשוב, שאם הייתי משנה בהינף מקלדת את גיל הגיבור ל16, נניח... עשיתי את זה לא פעם, עם גיבורות קטנות מדי. הממ. אולי לא מאוחר. נורא 1984, בלוג. אפשר לשנות ללא עקבות. נראה.
כן, כנראה חיבתי לסליה גאר בעוכרי - אבל אני לא יכול להמנע מלחשוב, שאם הייתי משנה בהינף מקלדת את גיל הגיבור ל16, נניח... עשיתי את זה לא פעם, עם גיבורות קטנות מדי. הממ. אולי לא מאוחר. נורא 1984, בלוג. אפשר לשנות ללא עקבות. נראה.
