"ואז אחד מהם אמר שאני צריכה, כאילו, לנסות להיות רקדנית או משהו. ואז אחד אחר אמר, כאילו בצחוק, שאני צריכה להיות רקדנית עירום. והרגשתי שהאווירה נהיית טעונת סקס אפילו עוד יותר. ידעתי שאני יכולה לשכב עם כל אחד מהם, השמונה שמאחור והשנים שישבו קדימה. רק אני. הרעיון התחיל לעשות מהכוס שלי הר געש. זה לא שאני אשכב איתם... הם ידפקו אותי!"
02/12/2004 15:06:00
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!
m++/f ?cons
בוטה
יש משהו כל כך נפלא לפעמים באופן שהגוף שלך מרגיש כשאת קמה בבוקר. כולו רגוע, רך וחמים... בכל פעם שאת מניעה שריר את מרגישה תענוג חושני.
אתם יודעים, כמו כשעומדים בתור, כמה שעות נניח, ואז את סוף סוף יכולה לשבת... כמה נפלא מרגישות הרגליים שלך? רק שזה כל הגוף שמרגיש ככה. בכל פעם שאת מסתובבת או מתמתחת את מרגישה תענוג רגוע ושליו.
זה אפילו יותר טוב אם קצת קריר בחדר שלך ואת בתוך מיטה חמה ונעימה, עטופה בשמיכות.
זה יום חול ואת צריכה לקום עוד מעט וללכת לבית ספר.
עכשיו, אני אחת מאלה שאוהבות בית ספר, בכיתה בדרך כלל משעמם, אבל לא קשה, ויש המון אנשים שאני מכירה.
אבל עדיין, אני אוהבת למשוך את הזמן התעוררות הזה כמה שאני יכולה, מתהפכת לאט, מסובבת את הראש לכאן ולשם.
המיטה שלי כפולה, כי ההורים שלי קנו חדשה, את כל חדר השינה חדש, בעצם, ונתנו לי אותה. הם קנו לי מזרון חדש וזאת היתה, כאילו, הקלה גדולה. זה היה יכול להיות מה זה מוזר לישון על אותו מזרון שההורים שלי, כאילו, עשו את זה עליו, 'תם יודעים?
בדרך כלל יש לי על המיטה רק סדין סאטן שחור אחד מתחתי ואחד מעלי, ומלמעלה שמיכה רכה, גדולה ומוכית וחמה בצורה נפלאה.
הייתי צריכה לקנות את הסדינים מהסאטן בעצמי. אמא שלי אמרה שזו הוצאה מגוחכת ומיותרת, ושאני אתחיל להחזיק מעצמי יותר מדי אם אחשוב שאני צריכה סדינים מסאטן.
ממש!
אני מתכונת, ברור שאנשים תמיד רוצים להיות איתי, ואני מקובלת בבית ספר, וכל הזמן מתקשרים אלי וכאלה, והבנים... אלוהים, הם כאילו, כל הזמן מנסים לצאת איתי וכאלה. אבל אני לא איזו ילדה סנובית ומתנשאת שחושבת שהיא יותר טובה מכולם.
אני מודה שאני נהנית בסוד מכמה שאני יפה, ואיזה גוף טוב שיש לי. אני מתכוונת, תסתכלו על הבנות שיש להן הרבה פצעי בגרות, או שיער גרוע, או, כאילו, מה זה שמנות או שטוחות, או שיש להן אף גדול וכאלה ואני מצטערת בשבילן.
לי היה מזל. ובכן, זה הגנים, נכון. זה מה שהמורה למדע שלי אומרת. גם אמא וגם אבא נראים ממש טוב אז אני מתארת לי שגם אני אהיה יפה. אני והאחים שלי.
אני לא בלונדינית. נכון שזה היה יכול להיות יותר מדי מושלם? מה לעשות.
חשבתי הרבה פעמים לצבוע את השיער רק כדי לראות איך זה יהיה, אבל אני פוחדת שאנשים יחשבו שאני בימבו ו, אתם יודעים, אחת שעסוקה יותר מדי באיך שהיא נראית.
אחרי הכל יש לי שיער נהדר. הוא בגוון בהיר ונוצץ של חום, כמו ערמון בהיר. הוא מאוד סמיך ומלא. ניסיתי כל מיני תספורות וכאלה אבל עכשיו הוא פשוט גולש וטיפה גלי, בערך באורך חצי גב.
מלפנים אני מעדיפה את המראה המנופח, אז לוקח לי קצת זמן לעשות פן כל בוקר. יש לי פוני שאי אפשר לשלוט בו שאני צריכה כל הזמן להזיז מהעיניים. אבל אני אוהבת את זה. אני אוהבת את התדמית שזה עושה, קצת תמימה ומתוקה, וקצת סקסית ומגניבה.
הפנים שלי אובאליות, ומעוצבות די יפה, עם עיניים רחבות, כחולות מאוד, אף קטן וסולד, שפתיים עבות ורכות, ורק טיפטיפונת נמשים. העור שלי, חוץ מהכמה נמשים האלה, כמעט מושלם.
את זה ירשתי מאמא, לא כמו האחים המסכנים שלי שצריכים להתמרח כל היום במשחה נגד פצעי בגרות.
הגובה שלי 1.67, שזה קצת נמוך, אבל לא ממש נמוך. אתם יודעים למה אני מתכוונת. הייתי רוצה עוד עשרה סנטימטר, אבל אני לא מתלוננת. כאילו, חברה שלי בת' היא רק מטר וחצי, ככה שיש לי מזל בהשוואה אליה.
יש לי רגליים די טובות, נחמדות וחלקות וחטובות יפה, והגוף שלי באופן כללי די בריא וספורטיבי, כי אני משתמשת במכשירי כושר של אבא שלי כל סופשבוע כדי להשאר מטופחת ומוצקה. שני הדברים החשובים בי, אלה שכל הבנים מסתכלים עליהם, הם התחת והציצים שלי, ושניהם פשוט מושלמים.
כאילו, הציצים שלי, למשל, לא ענקיים. הייתי שונאת שדיים כמו של שריל קופר, שיש לה ציצים עצומים שמעוותים לה את כל הגזרה לא משנה מה היא לובשת. חוץ מזה כולם בוהים בהם כל הזמן ומעבירים עליהם קטעים. ראיתי אותם במקלחת בבית ספר והם באמת ממש גדולים. הייתי שונאת להסתובב עם כזה משקל תלוי עלי.
אתם מבינים, ציצים יכולים להציק. אל תבינו אותי לא נכון, אני מתה על הציצים שלי. אני אוהבת לשכב על הגב וללטף אותם, בהתחלה מאוד בעדינות, עוקבת אחרי הצורה שלהם, העגלגלות החלקה שלהם.
אבל ציצים יכולים להיות ממש מעצבנים כשאת רוצה לזוז מהר, כמו לרוץ או לקפוץ או, כאילו, כשאת רוצה לשכב על הבטן, או להתכופף קדימה.
בכל אופן, הציצים שלי די גדולים. הם לא כמו של שריל, אני חושבת שהיא שמונים וחמש דאבל די. שלי רק שמונים סי. אבל אני די רזה, אז הם כאילו... אממ, בולטים, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. אני מתכוונת, אם להולי דאנלופ, שהגובה שלה מטר תשעים, היו בדיוק את השדיים שלי הם בטח היו נראים קצת קטנים.
אבל עלי הם נראים טוב. הם עושים לחולצות שלי להתעגל ממש כמו שצריך, מספיק כדי שבנים יסתכלו ויגידו המממ, יש לה יפים, אבל לא מספיק כדי שיגידו, תראו איזה ציצים יש על זאתי. 'תם יודעים?
אני צריכה להזכיר את הפטמות שלי. שתיהן נפלאות, וגם קצת מציקות, כמו הציצים שלי אני מתארת לי. הן בערך בגודל מטבע של חמישה סנט. אה, נו, אני מתכוונת שהטבעת בגודל מטבע. הפטמות עצמן הרבה יותר קטנות, כמובן. הן מאוד ורודות ומממממאווווווודדדדדדד רגישות.
שאלתי בנות אחרות, בדרך עקיפה כזאת, אם הפטמות שלהן כאלה רגישות, ואני חושבת ששלי רגישות במיוחד, הרבה יותר משל אחרות. המחשבה הכי קטנה על משהו מגרה והן נהיות לגמרי קשות ובולטות דרך כל דבר שאני לובשת אם הוא אפילו טיפה צמוד. ואני אוהבת חולצות צמודות.
הן רגישות מאוד גם לקור, שגם מעמיד אותן.
וכשהן עומדות, הן נהיות, כאילו, מאוד מאוד רגישות לכל סוג של מגע. רק להעביר את הזרוע עליהם דרך החולצה יכול להעביר דגדוגים קטנים חמים בחזה שלי... וכשהשדיים שלי נהיים גם הם נפוחים וחמים, אז מהר, בלי שום סיבה טובה, אני, כאילו, מה זה חרמנית.
יש לי שם של אחת שלא יוצאת עם בנים הרבה, ולא עושה הרבה בדייטים. אתם יודעים למה? כי הדבר הראשון שבנים מנסים לגעת בו כשהם מנשקים אותך זה הציצים, ואני פשוט נגנבת כשמישהו מתחיל לשחק לי בציצים. הראש שלי מסתחרר, אני נהיית דייסה מבפנים, המפשעה שלי בוערת בחום נוזלי, ואני אעשה כמעט כל דבר.
אז אני כמעט לא יוצאת בכלל עם בנים מבית ספר כדי שלא יצא לי שם של זונה. והכל בגלל הפטמות הסופר-רגישות שיש לי.
לא שהציצים בעצמם לא רגישים, כמובן. העור מרגיש רך ורגיש יותר מכל מקום אחר בגוף, וליטופים ועיסויים שם מדליקים אותי אפילו יותר מלגעת בהם בעצמי. כשבחור שיודע מה הוא עושה – ואין הרבה כאלה – קובר את האצבעות עמוק בבשר הרך של השדיים שלי, מתחיל למעוך ולסחוט אותם... נו, תוסיפו קצת עבודה בפטמות ואני נגנבת.
וילדה בגיל שלי לא צריכה להתנהג ככה, 'תם יודעים?
אנחנו אמורות להיות טהורות ומתוקות ולא לתת לאף אחד ללכת רחוק מדי אלא אם אנחנו באמת, באמת אוהבות אותו והמערכת יחסים שלנו ארוכה ונמשכת... לפחות כמה חודשים, בכל אופן.
השדיים שלי די מוצקים, ובעצם יותר עומדים למעלה במקום ליפול. הייתי יכולה להסתדר בלי חזיה לפעמים, נגיד כשאני לובשת סווטשרט, אבל החיכוך של הבד בפטמות שלי תמיד, תמיד מעמיד לי את הפטמות, ואז אנשים נועצים עיניים.
התחת שלי, תודה לאל, לא כזה רגיש. הא! הוא נראה טוב באותה מידה, אבל, יפה ומוצק ועגול, כמו תפוח, אז בנים נועצים עיניים גם כשאני באה וגם כשאני מתרחקת. יש לי ירכיים מעוגלות יפה, לא יותר מדי, אבל בולטות יפה מהבטן הרזה, השטוחה שלי והמותניים הצרים.
אז באמת הבנים יכולים לבהות בי כשאני באה וגם כשאני הולכת!
זה גם מביך וגם מרגש. אני מתארת לי שלהרבה דברים יש חלקים טובים ורעים, לא?
אני מתכוונת, זה מרגיש מוזר לעבור מול בנים זרים... האמת שאפילו גברים עכשיו, כשאני יותר גדולה, ולדעת, פשוט להיות בטוחה לגמרי שהם מסובבים מבט ומתרכזים בתחת שלך, איך הוא זז כשאת מתרחקת מהם. זה אפילו יותר מוזר, ולפעמים מביך, כשהם מולי ואני תופסת את המבט שלהם על החזה שלי.
אבל לפעמים זה כאילו... מרגש, 'תם יודעים? לדעת שהם חושבים כמה טוב את נראית, לדעת שהם מסתכלים ומתים להפשיט אותך, שהם מדמיינים אותך עירומה, ורוצים לגעת בך ולזיין אותך וכל זה... ובכן, זה יכול להיות ממש מדליק.
לא שצריך הרבה כדי להדליק אותי. אני מוצאת את עצמי חושבת עוד ועוד על סקס בזמן האחרון. כמובן, בהתחשב בדברים שקרו לי זה לא ממש מפתיע.
אם ההורים שלי היו יודעים...
נאנחתי והתגלגלתי שוב מתחת לשמיכות, הסאטן הרך מלטף לי את העור. הייתי עירומה, כמו שתמיד ישנתי, ופישקתי רגליים רחב יותר, מושכת את הברכיים קצת למעלה שהבד הרך יחליק לי על פנים הירכיים.
החלקתי ידיים לאט למעלה על הגוף, על הבטן הרכה, המוצקה שלי, ואז לחזה שלי, מועכת אותו לאט... בעדינות.... לוחצת אותם ביחד, ואז מפרידה אותם. הפטמות שלי התקשו מייד, וליטפתי אותן בסאטן וגנחתי מעונג.
חשבתי על הדברים שקרו לפני כמה ימים, ואיך הם שינו את האופן שבו אני רואה הרבה דברים שקשורים לסקס.
התכוננתי לצאת להופעה עם הבחור ההוא, קייל. זה היה הדייט הראשון שלנו, ולא הכרתי אותו ממש טוב.
לרוע המזל ההופעה התבטלה ממש אחרי שהתחילה, בגלל איזו הפסקת חשמל או משהו. אז כולנו התפזרנו די מוקדם. נשארתי עם קייל, מקווה להגיע איתו לבד לאיזה מקום ו... לגרום לו להבין מה אני רוצה.
אבל הוא השיג בשבילנו טרמפ הביתה עם איזה בחור שהוא הכיר שהיה לו ואן. לא רק שלא היינו לבד, גם היינו צריכים לשבת בואן מאחורה, על הרצפה, ביחד עם, כאילו שבעה או שמונה בנים אחרים. בהתחלה זה ביאס אותי, כי אי אפשר היה אפילו ללחוש בלי שכולם ישמעו. ורציתי להכיר את קייל קצת יותר מקרוב, 'תם יודעים?
כולם היו קלילים כאלה, אחרי ההופעה וכל זה, ואף אחד לא ממש נעץ בי עיניים, אבל התחלתי להרגיש טיפה מתח מיני באוויר ואני, כאילו, ידעתי שכל אחד מהם רוצה אותי.
זה נשמע יהיר? אולי. ואולי זה היה המצב רוח שהייתי בו, שהיה בעיקר חרמני.
העיניים שלהם נעו עלי, ואז הצידה, ואז שוב. נראה שכולם התיישבו ככה שהם יוכלו להסתכל עלי. הרגשתי מין חום כזה במפשעה.
ואז אחד מהם דיבר על זמרת הליווי שהיתה על הבמה, וכמה כוסית היא היתה, ועוד אחד מהם הסתכל עלי וחייך ואמר, כאילו, היא לא נראתה חצי טוב ממני. וכולם הסכימו, והרגשתי כזאת נהימה מנטאלית שעוברת ביניהם, וידעתי שכולם רוצים לעשות אותי.
היתה לי את הפנטזיה הזאת שכולם עושים את זה, תופסים אותי ומזיינים אותי ביחד, זיון קבוצתי גדול. המחשבה היתה גם מפחידה וגם נורא מגרה. זה לא שרציתי לעשות את זה, אבל המחשבה על זה הספיקה כדי שהפטמות שלי יתקשו מייד.
כשנשענתי על הקיר וניסיתי להעמיד פנים שאני רגועה, מה שבכלל לא הייתי, האור מהמכוניות שמאחורינו ומסביבנו, ומפנסי הרחוב הבהירים, הספיק כדי שכל אחד מהם יראה בבירור את הפטמות שלי בולטות מהחולצה.
אז הרמתי ברכיים, כאילו קליל, והצמדתי אותן לחזה. כמובן, זה גרם למפשעה של הג'ינס ההדוק שלי להכנס לי בכוס, והתחלתי ממש להתחמם.
ואז אחד מהם אמר שאני צריכה, כאילו, לנסות להיות רקדנית או משהו. ואז אחד אחר אמר, כאילו בצחוק, שאני צריכה להיות רקדנית עירום. והרגשתי שהאווירה נהיית טעונת סקס אפילו עוד יותר.
ידעתי שאני יכולה לשכב עם כל אחד מהם, השמונה שמאחור והשנים שישבו קדימה. רק אני. הרעיון התחיל לעשות מהכוס שלי הר געש. זה לא שאני אשכב איתם... הם ידפקו אותי!
מודעת למה שאני עושה, הורדתי רגליים, מותחת אותן, נאלצת להניח אותן על רגליים של כמה מהבנים. אבל אף אחד לא התלונן. שאלתי אותם אם אכפת להם והם אמרו לא, ואז אחד מהם, שהיה יותר רחוק ממני, צחק איתי וביקש שאשים את הרגליים גם עליו.
הרגשתי כמעט מסוחררת מרוב להט מיני שבער לי בבטן, ומתחתי בהתגרות רגל אחת רחוק, ושמתי אותה על הקרסול שלו. הוא העמיד פנים שהוא גונח ונאנק מרוב תשוקה.
"שלא יעמוד לך, ריק," צחק אחד האחרים.
לא ממש ידעתי את השמות שלהם. אני מתכוונת, הם אמרו לי אותם, כמובן, אבל ככתשעה בנים מציגים את עצמם באותו זמן נורא קשה לזכור מישהו מהם.
"אל תתקרבי אליו, מיגן. הוא סוטה," אמר אחד האחרים מהצד השני של הואן.
"בנות אוהבות סוטים," אמר ריק.
"כן, בטח." נחר מישהו.
"את אוהבת סוטים, מיגן?" שאל אחד מהם.
"לפעמים," אמרתי בחיוך ומשיכת כתפיים.
קול קטן בראש שלי לחש לי "יותר טוב שלא תתעסקי עם הבנים האלה, מיגן. את תקועה איתם פה ומי יודע מה יכול לקרות."
התעלמתי ממנו.
המכונית שהיתה מאחורינו עקפה אותנו והטנדר הזה נכנס מאחורינו. היו לו אורות חזקים יותר והם האירו ישר לתוך החלון, כאילו בפרצוף שלי. צמצמתי עיניים נגד האור, ואז אחד מהבנים ליד הדלת אמר שאבוא לשבת שם, והסכמתי.
זה אמר שאני צריכה לזחול מעל לרגליים של כולם על ארבע. הבחור בפינה שקרא לי הושיט יד והחזיק לי את הזרוע לעזור לי, אבל אחד מהאחרים בחלק הקדמי תפס לי את הקרסול.
"לא, אנחנו רוצים שמיגן תשב לידנו." הוא צחק.
"כן, אנחנו רוצים את מיגן מקדימה," אמר אחד אחר, ותפס לי בקרסול השני.
"היה לכם אותה מספיק," אמר עוד מישהו ליד הדלת. ואז גם הוא תפס אותי בזרוע. זה היה הכל בצחוק... כאילו... אבל גם סקסי, והרגשתי כאילו... גאה שכל הבנים האלה מסתכלים עלי ורוצים אותי.
הרגשתי מין להט אקסהביציוניסטי. כאילו, הנה אני על ארבע במכנסיים הדוקים, וכמה בנים מאחורי מסתכלים לי בתחת. וגם לבשתי את החולצה הגזורה הרחבה מלמטה הזאת, וראיתי שנים מהם מנסים להסתכל לתוכה.
ואז צעקתי על מישהו שתפס לי בתחת.
"בלי נגיעות," אחד מהם אמר. "לא בלי רשות."
ואז נפלתי קדימה על אחד מהבנים מאחור, חצי משתטחת עליו לפני שהצלחתי להסתובב וסוף סוף להשחיל את עצמי לרווח הצר ששניים מהם הצליחו לפתוח ביניהם.
אחד מהם שם לי יד על הכתפיים.
"הנה. הרבה יותר טוב, נכון מותק?" הוא חייך.
"אוה, כן." בלעתי רוק.
לפחות האורות של הטנדר לא היו בפרצוף שלי עכשיו.
השיחה שוב נהיתה סתמית, עד שאחד מהם הזכיר סרט שאז הציג, ושהוא ראה. זה היה על שנות השבעים המוקדמות.
"ראית איזה מכנסיים צמודים הם לבשו אז?" הוא אמר.
"כן," הנהן אחד אחר, "מגניב את התחת, איך הם בכלל הצליחו ללבוש אותם."
"מצא חן בעיני איך שהבנות נראו בהם," אמר עוד אחד, וכולם הסכימו.
"היי, מיגן, למה בנות כבר לא לובשות מכנסיים ממש הדוקים?"
משכתי בכתפיים. "לא יודעת, כי זה לא באופנה. אנשים יחשבו שאת עושה הצגות או שרמוטה."
"המכנסיים שלך די צמודים." אמר אחד מהם בחיוך.
"לא כאלה צמודים." אמרתי בהתגוננות.
ברור שעכשיו כולם הסתכלו על המכנסיים שלי, והרגשתי שם שוב את החום הרוטט הזה.
"כן, אבל בנות לובשות עכשיו חולצות יפות שלא מגיעות כל הדרך למטה." אמר אחד האחרים.
"כן, אני אוהב חולצות בטן." אמר אחד אחד.
כולם אמרו שגם הם אוהבים את זה, ואני ציחקקתי קצת, טיפה בעצבנות.
"פעם ראיתי מישהי שהתכופפה ממש ליד איפה שישבתי והיה אפשר לראות לה הכל מלמטה." אמר אחד אחר.
"סוטה." אמר אחד אחר.
"כל מה שראית זה חזיה."
"לא, היא לא לבשה חזיה."
"מגניב."
"היה אפשר לראות הכל, אחי."
"בואו נעשה שמיגן תתכופף," מישהו אמר בצחוק.
"אני לובשת חזיה." אמרתי, קצת נבוכה אבל נרגשת.
"תוכיחי."
"כן, בואו נראה אותה."
"איזו חזיה?"
"תראי לנו."
"תורידי חולצה, תורידי חולצה."
"לכו תזדיינו." צחקתי.
"מתי שתרצי."
"היית מת." אמרתי.
"לבנות יש יופי של בגדים תחתונים," אמר אחד מהם. "לבנים יש תחתונים משעממים."
"אתה אוהב ללבוש תחתונים של בנות, קולין?"
"אני אוהב להסתכל עליהם," הוא מחה כשכולם צחקו.
"אני אוהב בנות שלא לובשות חזיות." אחד אחר אמר.
"שלא לובשות כלום." צחק אחד אחר.
"מי זאת הבחורה מהטלוויזיה שאמרה שהיא אף פעם לא לובשת בגדים תחתונים?"
"זו היתה צ'לסי רוק."
"כן, היא מותק."
"היא שטוחה," אמרתי. "היא לא צריכה חזיה."
"את לא שטוחה, מיגן," מישהו ציחקק.
הסמקתי שוב, ושילבתי זרועות על החזה בכעס מעושה.
"בכלל לא שטוחה," אמר אחד אחר.
"רק תגידי לנו באיזה צבע החזיה שלך, מיגן, שנוכל לפנטז."
"אין מצב," צחקתי.
"מה הבעיה. לבן?"
"לא."
"שחור?"
"לא. היא ירוקה, אוקיי?" הסמקתי שוב כשכמה מהם צחקו וייללו.
"חזיה ירוקה."
"תראי לנו."
"אה אה."
"נוווו כבר. בבקשה?"
"אתם סתם סוטים."
"לא, אנחנו משועממים." נאנח אחד אחר.
"פקק מזויין." נהם עוד אחד.
"כן, היי, אדי, אתה לא יכול להזיז את המכונית הדפוקה הזאת?"
"מה אתם רוצים, שאעלה על המכוניות שלפני?" צעק הנהג לאחור.
"כן."
"אז תראי לנו את החזיה, מג."
"לא." אמרתי, הקרביים שלי מבעבעים ולוהטים.
"למה לא? את לובשת פחות בים."
"כי זה בים."
"אתם יודעים מה אני אוהב בחוף," אמר מישהו, "את הבגדי ים חוטיני."
"כן." חצי תריסר מהם אמרו.
"לבשת פעם משהו כזה, מג?"
נענעתי בראש.
"למה לא? כל הבנות צריכות ללבוש כאלה."
"מביך מדי," אמרתי, מסמיקה.
הייתי כאילו לחוצה בין שני בנים, ואחד מהם שם את היד על הברכיים והזרוע קצת נלחצת לצד של החזה שלי. זה לא היה במקרה כי הוא היה צריך להתכופף קדימה קצת אל הקיר כדי לעשות את זה. העמדתי פנים שאני לא שמה לב.
"בואי נצביע. מי רוצה לראות את החזיה של מיגן?"
כולם הרימו או נופפו בידיים שלהם וצעקו אני!
ציחקקתי, ואז כאילו תפסתי את הלמטה של החולצה והרמתי אותה לשניה ואז הורדתי.
היו צעקות ושריקות ומחאות שזה לא היה למספיק זמן, הם התחננו שאעשה את זה שוב.
"הסתכלתי לצד השני."
"אני לא ראיתי."
"היה לי אור בעיניים."
אז כאילו גילגלתי עיניים למטה ונענעתי בראש, ואז הרמתי את החולצה ישר למעלה, חושפת את החזה שלי.
החזיה שלבשתי היתה חזית תחרה צרפתית כזאת מאוד נמוכה. היא היתה רכה כמו משי, משהו שאהבתי כי זה גרם לי להרגיש סקסית וכי היה פחות סיכוי שיעמדו לי הפטמות אם החזיה לא מתחככת בהן.
"באיזה צבע התחתונים שלך?" מישהו שאל כשהחזרתי את החולצה למקום.
"שכח מזה!" צעקתי.
"חזיה יפה."
"כן."
"מה זה סקסית."
משכתי כתפיים, כאילו בגאווה חוצפנית.
"ציצים יפים בתוך החזיה."
"כן!" הסכימו כמה מהם.
"הכל יפה אצל מיגן."
"כן, בטח." נחרתי.
"תראי לנו את הציצים!"
"אין מצב!"
"תראי לנו את התחתונים."
"אה, תראו לי את שלכם." עיקמתי את האף.
"אין בעיה."
"נראה לך אם תראי לנו."
"את תראי לנו את שלך ואנחנו נראה לך את שלנו." צחקק אחד אחר.
אחד מהם כרע והרים את החולצה שלו לבתי השחי, מראה לנו את החזה החשוף שלו. האחרים צחקו עליו ואחד דחף אותו אחורה. אחד אחר נעמד על הברכיים והוריד את המכנסיים.
היו לו תחתונים שחורים, ולפני שהוא הרים את המכנסיים יכולתי לראות את הצורה של הזין שלו, שנראה לא עומד אבל... גם לא רך.
היו עוד לגלוגים וצעקות שמכוונים אליו, ודחפו אותו אחורה, אבל שניים אחרים קמו על הברכיים למספיק זמן כדי להוריד את המכנסיים ולהראות את התחתונים שלהם. לאחד מהם היו תחתוני בוקסר עם לבבות וכולם, כולל אותי, צחקו כמו משוגעים.
ובכן, מרגישה חמה וסקסית ומרגישה את התשוקה שלהם על העור קמתי על הברכיים, ופתחתי את המכנסיים.
"עכשיו, אני עושה את זה רק פעם אחת," אמרתי.
כולם התקרבו להסתכל כשהורדתי את המכנסיים וחשפתי את תחתוני התחרה הירוקים שלי. הם היו מאוד קטנים, רצועה צרה שנדבקה לי למותניים, ואז צללה עמוק לV קטן של בד על המפשעה שלי.
רעדתי קצת כשהחזקתי את הג'ינס על הירכיים, ואז הרמתי אותם חזרה והתיישבתי, נהנית משריקות והמחמאות שהם צעקו לי. הסמקתי מאוד, נבוכה אבל סופר חמה מהתשוקה ותשומת הלב שלהם.
"תורידי את התחתונים!" אחד מהם צעק.
"כן! תורידי הכל!"
נענעתי בראש, מחייכת בעצבנות.
"הראינו לך את שלנו," אחד מהם אמר.
"היא תצטרך זכוכית מגדלת, ג'ואי," נחר אחד האחרים.
"כן, לך תזדיין, מילר."
"שניכם בגודל תולעים," אמר אחד אחר.
"כן, ומה שלך? ספגטי?"
אני כאילו, רק ישבתי שם בשקט בצללים כשהם התווכחו למי יש את הזין הכי גדול. זה היה מצב מה זה מוזר. הבת היחידה עם כל הבנים האלה, ואני כאילו לחצתי את הכוס שלי בין הירכיים, מתחממת יותר ויותר.
ואז אחד מהם, בצד השני של ואן, הוציא את הזין מהמכנסיים והראה אותו לכולם... כולל אותי. התנשמתי והסמקתי אפילו עוד יותר כשצעקו וצחקו עליו. הוא הכניס אותו חזרה למכנסיים, מתווכח עם מישהו שישב לידו.
היו כל כך הרבה צעקות וצחוק שלא יכולתי לשמוע הרבה ממה שהם אומרים. ואז אחד אחר הוציא את הזין והראה אותו לכולם. הוא היה יותר גדול מהראשון. ואז עוד אחד צעק, שישימו לב אליו, והוציא את שלו.
עמד לו הזין.
עצרתי את הנשימה והרגשתי את החזה שלי נלחץ ומשהו מתפתל לי בבטן.
אחד אחר הוציא את שלו, ואז מישהו צעק שהם יעשו תחרות. כולם יוציאו את הזין ויראו של מי הכי גדול ועבה.
זה היה כאילו הם שכחו לגמרי שאני שם... או לפחות, ככה חשבתי, אבל כשאחד מהם פנה אלי, ראיתי את הרעב בעיניים שלו.
"מיגן תהיה השופטת," הוא אמר.
הואן השתתק לרגע, וכולם הסתכלו עלי, ואז הם התחילו להוציא את הזין שלהם, אפילו אלה שממש לידי. נדבקתי לקיר כמה שיכולתי, הלב שלי דופק כמו פטיש.
"לא פייר. עומד לכם," אחד מהם אמר.
"אולי מיגן תעזור לכם," לגלג עוד אחד.
"כן. בא לך, מיגן?" הוא צחק.
נענעתי את הראש במבוכה, ואז עצרתי את הנשימה כשהוא התחיל לשחק בזין להעמיד אותו. הוא הסתכל עלי והזין שלו נהיה יותר עבה והתארך כמעט מייד.
ניסיתי להסתכל במשהו אחר, משהו שלא היה זין, אבל לא היה שום מקום להסתכל אליו.
"של מי הכי גדול, מיגן?" אחד מהם שאל.
"אה, שופטת? של מי הכי גדול?"
"אולי את צריכה לבדוק יותר מקרוב," מישהו ציחקק.
חשבתי שוב על זיון קבוצתי. המחשבה עדיין הפחידה אותי, אבל היתה עוד יותר מגרה.
הסתכלתי על כל הבולבולים הקשים מסביבי, ופשוט הצבעתי על אחד מהם שנראה יותר גדול. היו המון ויכוחים וניסיתי להתעלם מהם.
אבל לעזאזל, היו שם שני בנים נלחצים אלי משני הצדדים, והזין שלהם היה מחוץ למכנסיים, קשה ועומד.
"בואו נעשה תחרות אוננות," אמר אחד מהם.
לא ידעתי למה הם מתכוונים, אבל הדופק שלי דהר.
כמה מהם צחקו ולעגו, אבל אחרים, כנראה בגללי, הסכימו.
"תחרות! תחרות!" צחק אחד.
"אוקיי, הראשון שגומר מנצח."
"אנחנו צריכים השראה."
"נכון. היי, מיגן, למה לא תראי לנו שוב את החזיה?"
"שתזדיין החזיה. תראי לנו את הציצים."
"כן. בואי, הראינו לך את שלנו."
"בואי נראה את השדיים שלך, מיגן!"
"כן, רק לשניה."
"אין מצב!"
"תראי לנו! תראי לנו!"
"תשכחו מזה!"
"נו כבר!"
"אנחנו רוצים לראות!"
אחד שישב לידי תפס את החולצה שלי מלמטה ומשך בה, לא ברצינות, רק מתגרה בי.
הסתכלתי מסביב, מסמיקה באדום לוהט, ואז הרמתי שוב את החולצה, מראה את החזיה. ואז, עם הלב רץ קילומטר בדקה, שיחררתי את הקליפ שהחזיק את הגביעים ביחד ונתתי לחזיה ליפול.
כולם שרקו וצעקו כשהחזקתי את הידיים על החזה, ואז, כמעט לא מסוגלת לנשום, הוצאתי את הידיים והראתי לכולם את השדיים הלבנים והנפוחים שלי עם הפטמות הורודות הקשות.
אחד שישב ליד הושיט יד ונגע לי בחזה, מועך אותו חזק ובכוח לפני שהעפתי את היד שלו.
"אוקיי, צריך פרס למנצח," מישהו צעק.
"נשיקה ממיגן."
"נשיקה על הזין!"
"מציצה!"
"לא, לא. נשיקה ממיגן היפה, ו... את החזיה שלה למזכרת."
נראה שכולם הסכימו לזה, למרות שאני קצת מחיתי. בסוף הסכמתי, יותר מדי נרגשת שיהיה ממש אכפת לי.
אבל אז הם רצו שאוריד אותה קודם, התביישתי והתרגשתי, והרמתי שוב את החולצה. הייתי חייבת להוריד אותה כדי להוריד את הרצועות של החזיה על הכתפיים, והפטמות שלי הרגישו מאוד מאוד רגישות כשכולם נהנו להסתכל עליהם.
יכולתי להסתיר את השדיים אם הייתי מעלה עליהם את החולצה בזמן שהורדתי את החזיה, אבל יותר מדי ריגש אותי לתת להם להסתכל. השדיים שלי היו כאלה נפוחים שחשבתי שהם יתפוצצו, וידעתי שאם אני אוריד את המכנסיים להראות להם את התחתונים שלי יהיה כתם גדול ורטוב מלפנים.
בסוף כיסיתי את החזה, עם החולצה, והחזקתי את החזיה למעלה מאחת הרצועות. היו שריקות ותרועות ואני הסמקתי מרוב התרגשות ומבוכה.
ואז אחד מהם לקח את החזיה וכשהסתכלתי עליו אחד אחר הושיט יד ותלש ממני את החולצה מספיק חזק שאעוף קדימה. נפלתי על ערימת רגליים, מתלוננת אפילו שלא ממש היה אכפת לי.
כיסיתי את החזה בידיים, תוקעת בו מבט.
"תחזיר לי!" צעקתי בין כל השריקות זאבים וההצעות המגונות.
"בואי קחי את זה." הוא ליגלג, מחזיק אותה גבוה.
השארתי את יד שמאל על החזה, חופנת את השד הימני שלי ביד כשהתכופפתי קדימה על הברכיים לחטוף את החולצה. הוא המשיך להרחיק אותה ממני, וכשהצלחתי לתפוס אותה הוא משך והפיל אותי קדימה, משתטחת על הרגלים שלהם שוב. יד נכנסה לי בין הרגליים ותפסה לי במפשעה כשהתרוממתי במהירות על הברכיים. לא הייתי כל כך... לחוצה להסתיר את השדיים כמו שהייתי צריכה להיות. זה היה מביך, נכון, אבל ההתרגשות התגברה על המבוכה.
ניסיתי שוב לחטוף אותה, הרבה יותר קרוב אליו עכשיו, והוא החזיק אותה מעל לראש ואז זרק אותה לצד השני של הואן, למישהו אחר. ניסיתי לחטוף אותה שוב ונפלתי על הברכיים של כמה מהם, כולל אחד שהזין העומד שלו היה בחוץ. הרגשתי אותו נלחץ לבטן החשופה שלי והתנשמתי כשהתרחקתי במהירות.
בכל אופן הוא הספיק למעוך לי אחד השדיים, ומישהו אחר תפס לי בתחת. זחלתי לבחור השני שהחזיק את החולצה שלי, ואז שוב הסתרתי את השדיים בזרוע והתרוממתי, מנסה לחטוף אותה.
"תן לי!" דרשתי.
"תביאי נשיקה ואני אתן לך."
"נווווו!"
"רק נשיקה אחת."
"בסדר." עשיתי פרצוף, עם לב הולם וראש מסתובב. מסתירה את החזה בזרוע אחת התקרבתי, מתכופפת קדימה. ייללתי כשמישהו שוב תפס לי במפשעה ונתתי לו מכה, ואז הסתובבתי והתקרבתי, שלא אצטרך להתכופף, ואז גחנתי ונישקתי אותו.
הוא חיבק אותי מייד, מחזיק אותי בתחת כשהפה שלו נלחץ חזק לשלי. הלשון שלו נכנסה בין השפתיים שלי כשהוא מביא יד אחת מאחורי הראש שלי, מחזיק אותי במקום. ואז היד השניה עלתה ודחפה את שלי הצידה כדי שיוכל להטביע את האצבעות שלו בשדיים שלי.
נאנקתי מרוב הלם ותענוג, החום טס דרכי כשהתפתלתי הצידה. נפלתי אחור על הרגליים שלהם שוב, הפעם על הגב, החזה שלי מזדעזע ומיטלטל. התהפכתי במהירות על הבטן וניסיתי להתרומם על הברכיים רק כדי שעוד מישהו יתפוס לי במפשעה, ושתי ידיים יחליקו שני הצדדים לחפון לי את השדיים.
השתחררתי אבל אחד מהם תפס לי את פרקי הידיים. הוא היה גם בחור גדול, וכאילו סחב אותי קדימה ישר עליו כדי שיוכל להדביק לי נשיקה.
באותו זמן מישהו תפס במכנסיים שלי, מושך בהם. ניסיתי להשתחרר. שיחררתי יד אחת והושטתי אותה אחורה לתפוס אותם אבל מאוחר מדי. הם כבר היו למטה על הרגליים שלי, לוקחים את התחתונים איתם.
כולם הריעו במקהלה כשהמכנסיים שלי פשוט נתלשו ממני כל כך חזק שנעלי הטניס שלי עפו גם.
עכשיו הייתי ערומה לגמרי בידיים של מישהו והלשון שלו נכנסה לי לפה. זה שלידו מעך לי שד אחד, ועוד כמה ידיים ליטפו ומיזמזו לי את המפשעה והתחת.
"מי צריך לאונן כשיש לנו כוס!" צעק אחד מהם.
"מזמין ראשון!"
"לך תזדיין."
"אני ראשון!"
הם כולם צעקו בתשוקה ושלחו ידיים. השתחררתי מזה שנישק אותי רק כדי ליפול אחורה ביניהם על הגב. הייתי מחורמנת לגמרי, כל כך חרמנית שממש הייתי על סף אורגזמה. רעדתי מרוב סקס והתרגשות, הפטמות שלי כל כך קשות שכאב לי בהן.
הידיים שלהם היו על כולי כשהתפתלתי והתגלגלתי, מתנשמת ומתנשפת, מנסה להרביץ להם. לא ממש נלחמתי, ולא רציתי שהם יפסיקו, אבל הרגשתי... כאילו אני חייבת... להתנגד... או לפחות, לעשות כאילו אני מתנגדת.
אם לא, זה היה עושה אותי שרמוטה, נכון?
אלוהים! הבנתי שהם כולם הולכים לזיין אותי! ואני חושבת שהבנתי שאפילו אם באמת אני ממש אנסה להפסיק את זה אני כנראה לא אוכל. הם פשוט יאנסו אותי אחד אחרי השני.
וזה הדליק אותי אפילו עוד יותר, וגירה אותי עוד יותר. התהפכתי שוב ושוב, הרגליים שלי משתוללות, כשידיים תפסו ומעכו וסחטו וצבטו את כולי. בעטתי בהם, צועקת, "לא!" ו"תפסיקו!" ו"תעזבו אותי!"
אבל לא הייתי רצינית, ולא משנה אם הם קלטו את זה או לא, אני לא חושבת שבשלב הזה היה אכפת להם כשהידיים שלהם נלחמו אחת בשניה על הבשר הבשל והצעיר שלי.
יד גדולה חפנה לי את הכוס והחזיקה אותו במקום כשהתפתלתי והשתוללתי ובעטתי, ומישהו תפס לי יד אחת, ומישהו אחר תפס את השניה והם הפכו אותי על הגב. עוד ידיים תפסו לי בקרסוליים, פותחים אותם רחב, ואיזה שש ידיים עברו לי על הגוף, צובטות לי בפטמות, סוחטות לי את השדיים, ומחרמנות לי את הכוס והתחת.
המשכתי להשתולל ולהתפתל, צועקת עליהם שישחררו אותי.
"תעזבו אותי, מניאקים!"
"אחרי שנזיין אותך, מותק!"
"היא הולכת להידפק טוב!"
באותו רגע גמרתי. החום של הידיים שלהם חופנות לי את הכוס, הידיים שחלבו לי את השדיים, וכל המצב הסקסי וההזוי הזה היו פשוט יותר מדי. אבל הייתי חייבת להסתיר את האורגזמה. אז הוצאתי את האנרגיה העודפת בזה שהתאמצתי להשתחרר מהידיים שלהם, מקמרת את הגב שלי שוב ושוב, מושכת את הידיים והרגליים כשהם נלחמו להחזיק אותי במקום.
הם חשבו שההתנשפויות והיבבות שלי נבעו מכעס, פחד, תסכול, מה שלא יהיה. אני לא חושבת שאף אחד מהם קלט שאני באמצע אורגזמה אדירה שקורעת לי את הבטן, כשהתייפחתי וגנחתי והתפתלתי באלימות.
חלק מזה שהם לא שמו לב נבע מזה שהם התווכחו מי יהיה ראשון, אבל זה היה בעיקר כי הם בטח לא יכלו להאמין שילדה יכולה לגמור כשחבורת בנים מתכוננת לאנוס אותה.
האורגזמה זיעזעה אותי לגמרי, וכמעט כל האנרגיה שהיתה לי נזלה ממני. נהייתי רפויה בסוף, בידיים שלהם, שוכבת על הרצפה של הואן כשהם החזיקו אותי מפושקת. התנשפתי בקושי, החזה שלי עולה ויורד, והם בטח פשוט חשבו שאני תשושה מרוב מאבק.
ואז הראשון כרע בין הרגליים הפתוחות שלי. הם היו כולם מסביבי, הידיים שלהם עדיין מלטפים ומועכים לי את השדיים והמפשעה כשהוא הוריד את המכנסיים והוציא את הזיקפה שלו החוצה. גנחתי בשקט כשהבטתי עליו, והוא נעץ בי מבט בהתרגשות.
הוא תפס את הזקפה שלו ולחץ אותה על החריץ שלי, משפשף אותה למעלה ולמטה, ואז נלחץ קצת יותר.
"לא!" התנשמתי. "ל..לא! תעזוב אותי!"
התפתלתי שוב, נאבקת בידיים שלהם, מקמרת את הגב וזזה בחולשה.
ואז הוא תפס אותי במותניים והחדיר לי אותו. הרגשתי מנוקבת, הרגשתי את הראש של הזין שלו מחליק בקלות דרך הקפלים ההדוקים, הרטובים, החמים של הכוס שלי, קורע ופותח את החור ההדוק שלי כשהוא דחף אותו פנימה לתוך הבטן שלי.
"תקע לה אותו, מייק!"
"זיין אותה!"
"תן לה את זה!"
"תכניס לה את הזין עמוק!"
"אוהנגגגגההה," גנחתי.
"היא מתה על זה, גבר!"
"אווה! אוההה!!" התנשמתי.
הרגשתי מלאה כולי והזין שלו לא היה אפילו בתוכי עד הסוף. הידיים שלו ליטפו לי את הגוף ומעכו לי בשדיים חזק כשהוא דחף חזק ועמוק פנימה, מכניס לי את הזין עד הסוף.
"שים בה חזק, מייק!"
"תקע לה את הכוס!"
"תטחן את הכלבה, מייק!"
הוא נפל קדימה עלי, מגחך בתענוג, משפשף את האגן שלו הירכיים שלי כשתפס אותי מהשערות. התנשמתי בכאב כשהוא משך לי בשיער, מכופף את הראש אחורה. ואז הוא מעך את השפתיים שלו על שלי, הלשון שלו נכנסת לתוכי כשהוא ממשיך ללחוץ אלי את האגן.
החזה הקשה שלו מחץ לי את השדיים כשהוא התחיל לזיין, הזין שלו יוצא בקושי מהשפתיים המאומצות, הלופתות של הכוס שלי. ואז הוא דחף אותו שוב פנימה לתוכי וגנחתי לתוך הפה שלו כשהרגשתי שוב את ההרגשה הכיפית הזאת של להיות מלאה בזין.
זה לא היה רק איך שהוא זיין אותי, אמנם. זה בעיקר היה כי הייתי חסרת אונים, כשמחזיקים אותי למטה, וכולם מסתכלים. זה היה הצחוק הפרוע שלהם והדיבורים המלוכלכים. העיניים הלהוטות והתשוקה הצוהלת והגלויה.
זה היה שהם אונסים אותי ביחד. אותי. אותי, מיגן טרנר, מחזיקים על הרצפה ואונסים אותי! אלוהים!
חשבתי על אמא ואבא שלי. מה הם עושים עכשיו? הם יכולים בכלל לדמיין את המיגן המתוקה, התמימה שלהם על הרצפה, ואיזה שמונה... עשרה גברים מחזיקים אותה ערומה בכוח ומתכוננים ל... לאנוס אותה, לאנוס אותה אחד אחרי השני!
הוא היה על כולי, מוחץ אותי לרצפה ומזיין יותר מהר, הירכיים שלו טוחנות, הזין שלו נכנס ויוצא מהשפתיים המטופחות של הכוס שלי, משייף חזק את הדגדגן הקטן והקשה שלי.
הרגשתי אותם פותחים לי את הרגליים אפילו עוד יותר, וקימרתי קצת את הגב, מתפתלת כדי להמשיך להעמיד פנים שאני מתנגדת. הזין שלו הלם ישר למטה לתוכי עכשיו, והרתיח לי את הקרביים.
הוא משך את הראש שלי אחורה חזק והפה שלו ירד לי על העורף, נושך ומוצץ כשהוא דוחף את הירכיים קדימה ולמטה, קורע אותי מבפנים בזין שלו. ואז הוא גנח וקילל, דופק חזק במיוחד, תוקע אותו לתוך הבטן שלי. הרגשתי איך הוא גדל אפילו עוד יותר, ואז מפרכס, ואז מתפוצץ בתוכי, וייבבתי בעונג נפלא מהידיעה שהמיצים שלו מציפים את הכוס הקטן שלי.
הוא נפל עלי בכבדות, מתנשם. ואז הוא התרומם, זז הצידה, ואחד אחר נכנס במקומו. הוא הכניס לי את הזין ואז דחף עמוק. הוא לא שכב עלי, רק כרע שם, מזיין בקצב, הזין שלו נכנס לי בכוס לכמה רגעים עד שהוא גמר.
ואז הבא בתור עלה עלי ודחף את הזין למקום שלו. הוא נפל עלי ותפס לי בשערות כמו הראשון, מועך את הפה שלו עלי ולוחץ לי את השד באחיזה הדוקה, קשה, כואבת, חולב בפראות כשנכנס בי.
כל הזמן השאר הסתכלו בהתרגשות, צוחקים ומתבדחים, מכניסים אחד לשני מרפקים, צועקים לזיין אותי יותר חזק, להראות לי מה זה. הם היו ממש טעונים בסקס, וקלטתי שבשבילם לא הייתי יותר מכוס, בובת זין שהם משתמשים בה.
זה לא העליב אותי. במקום זה, זה חירמן אותי עוד ויותר. נאבקתי והתפתלתי באחיזה שלהם מדי פעם, גונחת כשעוד אחד, ואז עוד אחד, עלו עלי ודחפו לי את הזין שלהם.
ואז אחד מהם משך את הרגליים שלי מאלה שהחזיקו אותן, הרים למעלה ודחף אותן אחורה. הוא החזיק אותן בצד הפנימי של הברכיים, פותח בכוח ומרים גבוה, מרים לי את התחת מהרצפה כשהוא דופק אותי באמת, באמת חזק.
גנחתי בכל חדירה, מייללת ומתנשפת כשהכלי שלו קורע אותי. התחת שלי כאב מהדחיפות החזקות שלו, אבל הכוס שלי רתח ובער. גמרתי שוב, נושכת את השפתיים לא לצרוח, רועדת ורוטטת כשכולם נתנו לו צ'פחות ועודדו אותו לטחון אותי.
"בדיוק ככה, ג'ים! תזיין את הכלבה!"
"קרע לה את הכוס, גבר!"
"תביא בה!"
"תראו מה הוא עושה לה!"
"היא מרגישה את זה!"
"זה הולך להיות תחת קטן כואב מחר!"
אלוהים, הגב שלי כאב כשהוא כופף אותי אחורה אפילו עוד יותר, והרגשתי גלים של תענוג מלוכלך כשהוא פתח לי את הרגליים שפגט והראה לכולם כל מה שיש לי שם. הירכיים שלו פגעו לי בתחת ברעש שהיה אפשר לשמוע למרות הצחוק והצעקות של אלה שהסתכלו, והכוס שלי היה בגן עדן כשהזין שלו החליק דרכו פנימה והחוצה.
תגובות מישראבלוג (לשני החלקים שפורסמו במקור):
נטע biatrix@hotmail.co.il (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=11653) , 15:11 2/12/2004:
למה דווקא סווידריגאילוב?
הוא לא האיש מהמשטרה שאמלל את רסקולניקוב?
למה דווקא סווידריגאילוב?
הוא לא האיש מהמשטרה שאמלל את רסקולניקוב?
Golden Boy (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=50413) , 15:14 2/12/2004:
ואווו ממש אהבתי את הכתיבה שלך....
אני אוהב פוסטים כאלה ארוכים ומפורטים ובטח ובטח שהם גם מעניינים
ואווו ממש אהבתי את הכתיבה שלך....
אני אוהב פוסטים כאלה ארוכים ומפורטים ובטח ובטח שהם גם מעניינים
אדוש (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=58720&) , 22:46 2/12/2004:
התרגום שלך יפה
התחושות שלה מעניינות, כתובות יפה ובמיוחד מגרות
התגריתי
התרגום שלך יפה
התחושות שלה מעניינות, כתובות יפה ובמיוחד מגרות
התגריתי
אדוש (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=58720&) , 22:42 2/12/2004:
למרות שהיא מאוד נהנתה
והיו רגעים שהצטרפתי לעונג שלה
היה לי מאוד קשה לקרוא את החלק הזה של הסיפור
בכל מקרה, אונס כנראה אף פעם לא יראה טוב
במיוחד לא אונס קבוצתי ומשפיל
למרות שהיא מאוד נהנתה
והיו רגעים שהצטרפתי לעונג שלה
היה לי מאוד קשה לקרוא את החלק הזה של הסיפור
בכל מקרה, אונס כנראה אף פעם לא יראה טוב
במיוחד לא אונס קבוצתי ומשפיל
elians magav@netvision.net.il (http://www.elians.co.nr) , 16:42 4/12/2004:
לא יודע ה להגיד לך.. קראתי את כל זה , יש כאלו שיזדעזו מהאקט והחוויה החייתית עצמה ויש כאלו שיאהבו... אני חושב שאני יותר בקטע של זעזוע.
לא יודע ה להגיד לך.. קראתי את כל זה , יש כאלו שיזדעזו מהאקט והחוויה החייתית עצמה ויש כאלו שיאהבו... אני חושב שאני יותר בקטע של זעזוע.
שרון , 08:58 7/12/2004:
מה אומר לך.
זה אונס, אבל בעצם הכותב כותב שהיא רצתה. זה לא מה שתמיד האנס אומר? האם זה סיפור שנועד להכשיר אונס? בכל מקרה עומד לי הכוס, אז כנראה שזה היה סיפור טוב. הרי סה"כ זה פנטזיה. ופנטזיית האונס כפנטזיה ולא מציאות היא דבר שהרבה נשים חושבות עליו - כי בפנטזיה כזאת האישה תמיד היא מדהימה (מבחינת מראה) ותמיד כולם כל כך חרמנים עליה!
בדיוק כמו אצלך בסיפור. כל אשה היתה באיזשהו מקום רוצה (בפנטזיה) לגרום לגברים להשתגע ממנה. חבל רק שהם משפילים אותה כל כך. לא ברור לי למה...
מה אומר לך.
זה אונס, אבל בעצם הכותב כותב שהיא רצתה. זה לא מה שתמיד האנס אומר? האם זה סיפור שנועד להכשיר אונס? בכל מקרה עומד לי הכוס, אז כנראה שזה היה סיפור טוב. הרי סה"כ זה פנטזיה. ופנטזיית האונס כפנטזיה ולא מציאות היא דבר שהרבה נשים חושבות עליו - כי בפנטזיה כזאת האישה תמיד היא מדהימה (מבחינת מראה) ותמיד כולם כל כך חרמנים עליה!
בדיוק כמו אצלך בסיפור. כל אשה היתה באיזשהו מקום רוצה (בפנטזיה) לגרום לגברים להשתגע ממנה. חבל רק שהם משפילים אותה כל כך. לא ברור לי למה...
דורה , 15:16 7/12/2004:
וואו.
זהו אכן סיפור מחרמן, אני מוכרחה להודות שהוא באמת הטריף לי את החושיםםם.
תמשיך ככה! ;)
וואו.
זהו אכן סיפור מחרמן, אני מוכרחה להודות שהוא באמת הטריף לי את החושיםםם.
תמשיך ככה! ;)
Jane Do galgoolmail@yahoo.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=67409) , 16:35 4/2/2005:
ולסיפור הזה, יש המשך?
ולסיפור הזה, יש המשך?
סווידריגאילוב (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 18:08 4/2/2005:
לא ככל הידוע לי - אבל תחילת הסיפור (יקיצת הגיבורה בחלק א’) מתרחשת כרונולוגית, כפי ששמת לב בודאי, לאחר סופו.
לא ככל הידוע לי - אבל תחילת הסיפור (יקיצת הגיבורה בחלק א’) מתרחשת כרונולוגית, כפי ששמת לב בודאי, לאחר סופו.
אמילי מונסון (http://103076) , 17:45 17/2/2006:
זה הסיפור הכי מחרמן שקראתי בחיים שלי, אני אומרת את זה בתור חובבת השפלות קשות ואלימות.
הסיפור נורא ארוך ואני גם נורא התעייפתי תוך כדי... כמה פעמים אפשר כבר לגמור תוך כדי סיפור אחד ועוד בעצמה כזו?!
בכל מקרה, הסיפור הזה מקבל 5 כוכבים בסולם אמילי ואת פרס האוסקר לסיפור המטונף והמחרמן ביותר של השנה. כן ירבו.
זה הסיפור הכי מחרמן שקראתי בחיים שלי, אני אומרת את זה בתור חובבת השפלות קשות ואלימות.
הסיפור נורא ארוך ואני גם נורא התעייפתי תוך כדי... כמה פעמים אפשר כבר לגמור תוך כדי סיפור אחד ועוד בעצמה כזו?!
בכל מקרה, הסיפור הזה מקבל 5 כוכבים בסולם אמילי ואת פרס האוסקר לסיפור המטונף והמחרמן ביותר של השנה. כן ירבו.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 16:28 18/2/2006:
תודה רבה, יקירתי (-: אני חושב שהסיפור הזה, למרות התגובות המועטות כאן, עורר את הרגשות העזים ביותר בבלוג עד כה (שוב ושוב, בפוסטים אחרים, יש תגובות נוסח "למה אין עוד סיפורים כמו הואן", וגם במייל).
גם בעיני, אגב, הוא אחד הטקסטים הפורנוגרפיים הטובים ביותר שנכתבו, ובטח אחד הטובים שאני מכיר. מאוד סקסי, והניגוד הזה בין מה שהם חושבים ומה שהגיבורה חושבת בלב, מוסיף אירוטיות חדה כתער.
תודה רבה, יקירתי (-: אני חושב שהסיפור הזה, למרות התגובות המועטות כאן, עורר את הרגשות העזים ביותר בבלוג עד כה (שוב ושוב, בפוסטים אחרים, יש תגובות נוסח "למה אין עוד סיפורים כמו הואן", וגם במייל).
גם בעיני, אגב, הוא אחד הטקסטים הפורנוגרפיים הטובים ביותר שנכתבו, ובטח אחד הטובים שאני מכיר. מאוד סקסי, והניגוד הזה בין מה שהם חושבים ומה שהגיבורה חושבת בלב, מוסיף אירוטיות חדה כתער.
אמילי מונסון (http://103076) , 16:36 18/2/2006:
אני חושבת שהמון-המון אנשים נמשכים לפנטזיה של האונס, והסיפור הזה מספק את הפנטזיה הזאת בצורה הכי מלאה ומגרה שיש - יש שם את ההדרגתיות והמתח הנבנה הזה, ויש את ההשפלה, החוסר אונים, הניצול והניכור ואפילו אכזריות אפשר לומר. ובתוך כל זה אתה לא מרגיש חרא עם עצמך שאתה מתגרה כל-כך כי אתה, כמו הגיבורה פשוט נהנה מזה.
ולמרות שזה באמת הסיפור הכי טוב (ויש כאן כמה מהממים) שקראתי אצלך ובכלל הדבר הכי מחרמן שקראתי בחיים, אני מסכימה עם כמה שכתבו כאן שיש בו משהו מסוכן. בנות שקוראות את זה לרוב מבינות שמדובר במשהו פנטסטי לחלוטין, ושיש פנטזיות שצריכות להשאר לא ממומשות. אבל בפורנו כמו בפורנו, תמיד יכולים להיות גברים (ואולי גם נשים) שישליכו את הפנטזיה על המציאות וזה קצת מפחיד. עולם מורכב יש לנו, הא?
אני חושבת שהמון-המון אנשים נמשכים לפנטזיה של האונס, והסיפור הזה מספק את הפנטזיה הזאת בצורה הכי מלאה ומגרה שיש - יש שם את ההדרגתיות והמתח הנבנה הזה, ויש את ההשפלה, החוסר אונים, הניצול והניכור ואפילו אכזריות אפשר לומר. ובתוך כל זה אתה לא מרגיש חרא עם עצמך שאתה מתגרה כל-כך כי אתה, כמו הגיבורה פשוט נהנה מזה.
ולמרות שזה באמת הסיפור הכי טוב (ויש כאן כמה מהממים) שקראתי אצלך ובכלל הדבר הכי מחרמן שקראתי בחיים, אני מסכימה עם כמה שכתבו כאן שיש בו משהו מסוכן. בנות שקוראות את זה לרוב מבינות שמדובר במשהו פנטסטי לחלוטין, ושיש פנטזיות שצריכות להשאר לא ממומשות. אבל בפורנו כמו בפורנו, תמיד יכולים להיות גברים (ואולי גם נשים) שישליכו את הפנטזיה על המציאות וזה קצת מפחיד. עולם מורכב יש לנו, הא?
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 16:49 18/2/2006:
אז זהו, אני חושב שאנשים שמשליכים פנטזיות על המציאות (וזה תקף גם לפורנו מיני, וגם לפורנו-רצח-ועינויים מסוג "שתיקת הכבשים", או חלילה "הוסטל" החדש, שלא ראיתי אבל די לקרוא את הביקורות או להציץ במודעת הפרסומת), בעצם משתמשים בטקסט כסוג של רציונליזציה למשהו שהיו עושים בכל מקרה. במילים אחרות, אני לא חושב שלמדיה יש השפעה כלשהי על ההתנהגות - אני באמת לא מאמין ששיעור האונס עולה בארצות מרובות פורנוגרפיה, ויודע שהארצות האלימות ביותר בעולם נהנות (או סובלות) מהרבה פחות אלימות מצולמת מזו הרווחת במקומות השלווים ביותר (-:
ובאשר לאבחנה הראשונה, אני מסכים לחלוטין. הדרך היחידה להתחרמן מאונס (כפנטזיה של אנשים שאינם סוציופתים, הכוונה) היא תוך ידיעה שזה בעצם לא אונס, או לא ממש אונס, או למצער (כמו בפרק הבא של "סטייסי") שהיא נהנית מזה פיזית - והסיפור הזה, פרט להדרגתיות הריאליסטית-להחריד שתיארת, ולכתיבה הטובה כשלעצמה (נראה שאישה כתבה את זה, אגב), בונה את המתח אונס/לא אונס באופן מעולה ממש.
אז זהו, אני חושב שאנשים שמשליכים פנטזיות על המציאות (וזה תקף גם לפורנו מיני, וגם לפורנו-רצח-ועינויים מסוג "שתיקת הכבשים", או חלילה "הוסטל" החדש, שלא ראיתי אבל די לקרוא את הביקורות או להציץ במודעת הפרסומת), בעצם משתמשים בטקסט כסוג של רציונליזציה למשהו שהיו עושים בכל מקרה. במילים אחרות, אני לא חושב שלמדיה יש השפעה כלשהי על ההתנהגות - אני באמת לא מאמין ששיעור האונס עולה בארצות מרובות פורנוגרפיה, ויודע שהארצות האלימות ביותר בעולם נהנות (או סובלות) מהרבה פחות אלימות מצולמת מזו הרווחת במקומות השלווים ביותר (-:
ובאשר לאבחנה הראשונה, אני מסכים לחלוטין. הדרך היחידה להתחרמן מאונס (כפנטזיה של אנשים שאינם סוציופתים, הכוונה) היא תוך ידיעה שזה בעצם לא אונס, או לא ממש אונס, או למצער (כמו בפרק הבא של "סטייסי") שהיא נהנית מזה פיזית - והסיפור הזה, פרט להדרגתיות הריאליסטית-להחריד שתיארת, ולכתיבה הטובה כשלעצמה (נראה שאישה כתבה את זה, אגב), בונה את המתח אונס/לא אונס באופן מעולה ממש.
אמילי מונסטון (http://103076) , 17:14 18/2/2006:
אני באמת מקווה שאתה צודק, אבל אני לא בטוחה. הלוואי, כלומר. אבל אני חושבת שיש משהו בשחרור ובפתיחות הזאת בפורנו שמשפיע לרעה על אנשים, כי בוא נודה בזה, רוב האנשים הם לא חזקים באופן מיוחד ברגישות ועדינות לנפש הזולת או אפילו מצטיינים בתפיסה קוגניטיבית מספקת בשביל להגיד לעצמם שלא בהכרח מה שהם רואים על המסך משקף בדיוק את המציאות. ובמיוחד שאין ממש דרך לחסום את הגישה של ילדים ונוער לדברים כאלה. זאת בעיה.
ותכל’ס אני אגיד לך, וזה באמת עצוב לומר, הסיפור היה מגרה גם אם היא לא הייתה בהכרח נהנית מזה. עצוב לי להודות בזה. זה שהיא נהנית מקל, כי אתה יכול להרגיש טוב עם עצמך שאתה מתגרה מזה, אבל היו מספיק מקרים בחיים שמצאתי שדברים מאד עצובים ואיומים יכולים לגרות אותי, וזאת הרגשה לא טובה. ומפחיד לחשוב שיש אולי גברים כאלה אי שם, ושאולי המוסר או ההגיון שלהם לא מספיק מפותח כדי להבדיל מציאות מדמיון.
אני באמת מקווה שאתה צודק, אבל אני לא בטוחה. הלוואי, כלומר. אבל אני חושבת שיש משהו בשחרור ובפתיחות הזאת בפורנו שמשפיע לרעה על אנשים, כי בוא נודה בזה, רוב האנשים הם לא חזקים באופן מיוחד ברגישות ועדינות לנפש הזולת או אפילו מצטיינים בתפיסה קוגניטיבית מספקת בשביל להגיד לעצמם שלא בהכרח מה שהם רואים על המסך משקף בדיוק את המציאות. ובמיוחד שאין ממש דרך לחסום את הגישה של ילדים ונוער לדברים כאלה. זאת בעיה.
ותכל’ס אני אגיד לך, וזה באמת עצוב לומר, הסיפור היה מגרה גם אם היא לא הייתה בהכרח נהנית מזה. עצוב לי להודות בזה. זה שהיא נהנית מקל, כי אתה יכול להרגיש טוב עם עצמך שאתה מתגרה מזה, אבל היו מספיק מקרים בחיים שמצאתי שדברים מאד עצובים ואיומים יכולים לגרות אותי, וזאת הרגשה לא טובה. ומפחיד לחשוב שיש אולי גברים כאלה אי שם, ושאולי המוסר או ההגיון שלהם לא מספיק מפותח כדי להבדיל מציאות מדמיון.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 18:32 18/2/2006:
זה ויכוח מאוד ותיק, יקירתי - וקשה להכריע בו. נראה מאוד הגיוני להניח שדימויים אלימים, מיניים ושאינם כאלה, (כתובים, ועוד יותר מזה מצולמים) משפיעים על ההתנהגות, וגורמים לאנשים להניח שאלימות היא בסדר. הבעיה עם הטיעון הזה היא הוכחתו בפועל, מעבר לזה שהוא נשמע או לא נשמע הגיוני.
אם הטיעון נכון, אנו אנוסים להניח שבמדינות/איזורים/תקופות בהם שכיחים דימויים פורנוגרפיים ואלימים יהיו האלימות והאלימות המינית שכיחות יותר - ואין הדבר כך. עובדה היא שבתקופות ובמקומות האלימים ביותר בהיסטוריה (לא חסרות דוגמאות מהמאה העשרים, אבל אפשר לקחת כדוגמא את הטבח הנוכחי בסודן) לא נחשפו מבצעי האלימות לדימויים אלימים כמעט כלל. יותר מזה, כפי שציינתי, דוקא במדינות בהן הדימויים הללו זמינים יותר מכל ("מדינות האינטרנט", אם תרצי), שיעור האלימות נמוך יחסית, ואינו עולה במקביל לעליית זמינות הדימויים.
(המשך בתגובה הבאה)
זה ויכוח מאוד ותיק, יקירתי - וקשה להכריע בו. נראה מאוד הגיוני להניח שדימויים אלימים, מיניים ושאינם כאלה, (כתובים, ועוד יותר מזה מצולמים) משפיעים על ההתנהגות, וגורמים לאנשים להניח שאלימות היא בסדר. הבעיה עם הטיעון הזה היא הוכחתו בפועל, מעבר לזה שהוא נשמע או לא נשמע הגיוני.
אם הטיעון נכון, אנו אנוסים להניח שבמדינות/איזורים/תקופות בהם שכיחים דימויים פורנוגרפיים ואלימים יהיו האלימות והאלימות המינית שכיחות יותר - ואין הדבר כך. עובדה היא שבתקופות ובמקומות האלימים ביותר בהיסטוריה (לא חסרות דוגמאות מהמאה העשרים, אבל אפשר לקחת כדוגמא את הטבח הנוכחי בסודן) לא נחשפו מבצעי האלימות לדימויים אלימים כמעט כלל. יותר מזה, כפי שציינתי, דוקא במדינות בהן הדימויים הללו זמינים יותר מכל ("מדינות האינטרנט", אם תרצי), שיעור האלימות נמוך יחסית, ואינו עולה במקביל לעליית זמינות הדימויים.
(המשך בתגובה הבאה)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 18:36 18/2/2006:
ניתן, כמובן, להתייחס לכל האמור כאל טקסט אפולגטי, אבל אני באמת ובתמים מאמין בזה - נכון שאנשים אלימים נמשכים לדימויים אלימים ומקיפים עצמם בהם, נכון שלעיתים הם מעצבים את הפנטזיות שלהם בהשראת דימויים אלימים כאלה (כמו ההוא שניסה לרצוח את רונלד ריגן בהשפעת "נהג מונית" וכמחווה לג’ודי פוסטר), נכון שהם נוטים להיתלות בהשפעות הדימויים הללו כאשר הם נתפסים בכף - אבל לדעתי אין בזה אמת כלל. למעשה, יקירתי, אם הייתי חושב ברצינות, ולו לרגע, שטקסטים כאלה (שאגב, עשיתי כמיטב יכולתי למנוע מילדים גישה אליהם, ונכון שזה בעייתי ברשת) עשויים לגרום לאלימות בפועל, לא הייתי מעלה בדעתי לתרגמם - אבל כפי שהייתי מתרגם ללא היסוס ובעונג את סטפן קינג למשל, בלי לחשוב לרגע שמישהו עומד להתחיל חלילה במסע רציחות בהשראתו - כך אני מתרגם בעונג את הסיפורים המחרמנים הללו (-:
ניתן, כמובן, להתייחס לכל האמור כאל טקסט אפולגטי, אבל אני באמת ובתמים מאמין בזה - נכון שאנשים אלימים נמשכים לדימויים אלימים ומקיפים עצמם בהם, נכון שלעיתים הם מעצבים את הפנטזיות שלהם בהשראת דימויים אלימים כאלה (כמו ההוא שניסה לרצוח את רונלד ריגן בהשפעת "נהג מונית" וכמחווה לג’ודי פוסטר), נכון שהם נוטים להיתלות בהשפעות הדימויים הללו כאשר הם נתפסים בכף - אבל לדעתי אין בזה אמת כלל. למעשה, יקירתי, אם הייתי חושב ברצינות, ולו לרגע, שטקסטים כאלה (שאגב, עשיתי כמיטב יכולתי למנוע מילדים גישה אליהם, ונכון שזה בעייתי ברשת) עשויים לגרום לאלימות בפועל, לא הייתי מעלה בדעתי לתרגמם - אבל כפי שהייתי מתרגם ללא היסוס ובעונג את סטפן קינג למשל, בלי לחשוב לרגע שמישהו עומד להתחיל חלילה במסע רציחות בהשראתו - כך אני מתרגם בעונג את הסיפורים המחרמנים הללו (-:
אמילי מונסטון (http://103076) , 19:34 18/2/2006:
קודם כל, אתה יודע שאני חלילה לא באה כאן לרפות את ידיך בתרגום הסיפורים ובהפצת הבלוג - אני מעריכה ונהנית מאד מפורנו איכותי, ואני מפיצה את הבלוג שלך בין חברותיי בשמחה, אני חושבת שהרבה רגעים נחמדים עם עצמי היו לי בזכות סיפורים שקראתי כאן.
אני רק תוהה. ויש הרבה במה שאמרת, אלימות מינית נפוצה הכי הרבה על רקע של עוני, מלחמות, דיכוי, ומעמד אישה נחות, שזה דברים שאנחנו מוצאים היום בעיקר במדינות עולם שלישי, אני מסכימה.
העניין הוא באמת שהתקשורת הרבה פעמים נוטה לנפח מאד סיפורים שבהם הפושעים שאבו השראה ממקור קיים כמו הטלויזיה/קולנוע/ספרות, מחפשים להטיל את האשמה על החברה. אני גם חושבת שאלימות ואכזריות זה דברים שאי אפשר לשרש לגמרי בחברה האנושית אלא רק לנסות להפחית את השיעור שלהם. אבל באמת שאני לא יודעת להגיד, בדיון הזה, בגלל זה אולי אני שואלת בכלל. אני לא ראיתי נתונים ססטיסטיים בנושא.
מצד שני אני גם מאד נגד הגישה האמריקנית המתחסדת, או הגישה של הדתיים, כי בעיניי הרבה פעמים הדיכוי המופרז של היצרים מוליד את הפושעים הכי איומים. אוקי, אז אולי עניתי לעצמי עכשיו. : )
קודם כל, אתה יודע שאני חלילה לא באה כאן לרפות את ידיך בתרגום הסיפורים ובהפצת הבלוג - אני מעריכה ונהנית מאד מפורנו איכותי, ואני מפיצה את הבלוג שלך בין חברותיי בשמחה, אני חושבת שהרבה רגעים נחמדים עם עצמי היו לי בזכות סיפורים שקראתי כאן.
אני רק תוהה. ויש הרבה במה שאמרת, אלימות מינית נפוצה הכי הרבה על רקע של עוני, מלחמות, דיכוי, ומעמד אישה נחות, שזה דברים שאנחנו מוצאים היום בעיקר במדינות עולם שלישי, אני מסכימה.
העניין הוא באמת שהתקשורת הרבה פעמים נוטה לנפח מאד סיפורים שבהם הפושעים שאבו השראה ממקור קיים כמו הטלויזיה/קולנוע/ספרות, מחפשים להטיל את האשמה על החברה. אני גם חושבת שאלימות ואכזריות זה דברים שאי אפשר לשרש לגמרי בחברה האנושית אלא רק לנסות להפחית את השיעור שלהם. אבל באמת שאני לא יודעת להגיד, בדיון הזה, בגלל זה אולי אני שואלת בכלל. אני לא ראיתי נתונים ססטיסטיים בנושא.
מצד שני אני גם מאד נגד הגישה האמריקנית המתחסדת, או הגישה של הדתיים, כי בעיניי הרבה פעמים הדיכוי המופרז של היצרים מוליד את הפושעים הכי איומים. אוקי, אז אולי עניתי לעצמי עכשיו. : )
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 19:48 18/2/2006:
אה, לא חשבתי לרגע שרצית לרפות את ידי, יקירתי. זה היה יותר דיון שכזה ביני לבין עצמי, בשאלה שכבר העסיקה אותי פעם או שתיים בעבר.
ואני מסכים באשר לגישה התקשורתית - שנובעת, אולי, ברמה הבסיסית ביותר, מתחושת חוסר הישע, ומן המחשבה המוטעית שאפשר למצוא איכשהו את ה"סיבות" לדברים נוראים כמו אלימות מינית ולעקרן מן השורש - במקום להתמודד עם העובדה (שעולה גם מן הסיפורים בבלוג הזה) שכאשר יש אדם שיש לו משהו (כסף, כוס, זה לא משנה) ואותו אדם פגיע - יהיה, כמעט תמיד, מי שינצל זאת להנאתו, ולעיתים קרובות באכזריות יתירה.
ובסופו של חשבון, גם אני נגד הגישה הפוריטנית (שמוטעה לדעתי לכנותה "אמריקאית" - אחרי ככלות הכל, גם הסיפורים שאני מתרגם אמריקאיים, כמו גם רוב הפורנו המצולם שאני רואה. יותר הגישה בחלק מסויים מאמריקה, או "אמריקה המוצהרת"), גם מתוך סלידה פשוטה ואינסטינקטיבית מהפוריטניות באשר היא, וגם בשל הידיעה, ההגיונית למדי כשלעצמה, שיתכן שפורנו ודימויים אלימים מהווים - כפי שאמרת - דוקא פורקן ולא ליבוי ליצריהם של אותם אכזרים.
אה, לא חשבתי לרגע שרצית לרפות את ידי, יקירתי. זה היה יותר דיון שכזה ביני לבין עצמי, בשאלה שכבר העסיקה אותי פעם או שתיים בעבר.
ואני מסכים באשר לגישה התקשורתית - שנובעת, אולי, ברמה הבסיסית ביותר, מתחושת חוסר הישע, ומן המחשבה המוטעית שאפשר למצוא איכשהו את ה"סיבות" לדברים נוראים כמו אלימות מינית ולעקרן מן השורש - במקום להתמודד עם העובדה (שעולה גם מן הסיפורים בבלוג הזה) שכאשר יש אדם שיש לו משהו (כסף, כוס, זה לא משנה) ואותו אדם פגיע - יהיה, כמעט תמיד, מי שינצל זאת להנאתו, ולעיתים קרובות באכזריות יתירה.
ובסופו של חשבון, גם אני נגד הגישה הפוריטנית (שמוטעה לדעתי לכנותה "אמריקאית" - אחרי ככלות הכל, גם הסיפורים שאני מתרגם אמריקאיים, כמו גם רוב הפורנו המצולם שאני רואה. יותר הגישה בחלק מסויים מאמריקה, או "אמריקה המוצהרת"), גם מתוך סלידה פשוטה ואינסטינקטיבית מהפוריטניות באשר היא, וגם בשל הידיעה, ההגיונית למדי כשלעצמה, שיתכן שפורנו ודימויים אלימים מהווים - כפי שאמרת - דוקא פורקן ולא ליבוי ליצריהם של אותם אכזרים.
